פירסינג הוא הליך קוסמטי פופולרי, במהלכו מנוקב הגוף, במטרה לענוד תכשיט. זוהי פעולה אהודה בקרב תרבויות שונות וגילים מגוונים, המשמשת לקישוט ולאמירה אומנותית ותרבותית. למעשה, רבים סבורים כי מדובר באט שהופך אותם לייחודיים ומושכים יותר בעיני עצמם והסביבה. עם זאת, חשוב לדעת כי התופעה אינה חפה מסיבוכים. מיד תבינו מהם וכיצד ניתן להימנע מהם.


זיהומים מקומיים

זיהומים מעין אלה שכיחים מאוד והם יכולים להתבטא באודם, הפרשה או בכאב מקומי. במקרים כאלה יש לפנות לטיפול רפואי על מנת לקבל תכשיר לטיפול בבעיה. לעיתים אף קיים צורך באשפוז, בהתאם לחומרת המצב או לאזור המעורב.

זיהום מקומי והצטלקות

חשוב לדעת שקיימים אזורי גוף הנחשבים מסוכנים יותר לניקוב, בשל אספקת דם ירודה, העלולה להוביל לסיכוי רב יותר לזיהום מקומי ולהצטלקות. אזורים סחוסיים כגון אפרכסת, טרגוס או נחיריים למשל, מועדים לפורענות. ככלל, אני ממליצה להתמקד באזורים בהם קיימים עור ורקמה תת עורית בלבד, כמו לדוגמה תנוך האוזן או הפיטמה.

פירסינג נגד מיגרנה (צילום: מתוך instagram)
תנוך האוזן הוא אזור סחוסי ולכן הוא מועד יותר לפורענות | צילום: מתוך instagram

צלקות

באופן כללי, כל פגיעה בשלמות העור עלולה להוביל להצטלקות (צלקת היפר-טרופית או קלואיד). ההצטלקות קשורה בגנטיקה, בסוג העור ובטכניקה שבה השתמש המנקב. כך או כך, חשוב לדעת כי צלקות מצריכות התייחסות רפואית. במקרה כזה, חשוב לקבל טיפול בהקדם. טיפול כזה עשוי לכלול הזרקות תוך נגעיות, שימוש בלייזר ואף ניתוח - לפי שיקול הדעת הרפואי.

מחלות זיהומיות

פעולת הפירסינג כרוכה בסכנת הידבקות בגורמים מזהמים העוברים דרך רירית ודם, כגון צהבת ו-HIV. לכן, קיימת חשיבות עליונה לביצוע הניקוב במקום אמין ומפוקח, ולוודא כי הכלים המשמשים לפירסינג מחוטאים ביסודיות בן מטופל למטופל או שמדובר בכלים חד פעמיים הנזרקים לאחר השימוש. באופן כללי, אני ממליצה למי שמעוניין לעבור את ההליך, לוודא כי הוא מחוסן לטטנוס ולהפטיטיס. הליך זה אינו מומלץ לנוטלים טיפולים תרופתיים, לנשים בהיריון, לפעוטות, למדוכאי חיסון או לחולים אונקולוגיים.



לסיכום: אם חשקה נפשכם לנקב חלקים בגופכם, אני ממליצה לבחור במקום אמין, מפוקח ונקי.
אגב, מוטב להעדיף פירסינג המבוצע במחט או בקנולה על פני שימוש באקדח שנחשב לפחות מדויק מבחינה קוסמטית ולמכשיר הכרוך בהצטלקות רבה יותר.
בכל מקרה, חשוב לשמור על ניקיון המקום המנוקב באמצעות מים וסבון, אלכוהול או מי חמצן; ולפנות לטיפול רפואי בשלבים מוקדמים בעת נוכחות של אודם, הפרשה, כאב או רושם לצלקת.

הכותבת היא ד"ר אתי שגיא, מומחית ברפאות עור כללית מחוז שרון שומרון ובית החולים מאיר