כשלמדנו בבית הספר הרבינו לשאול "למה התכוון המשורר?" - זה לא שלא הבנו את שפת העברית בה השתמש המשורר, אבל הבנו שלבחירה שהוא עשה אם להשתמש במילה מסויימת או באחרת יש משמעות. כך גם בחיים. כולנו משתמשים בשפה אבל הבחירה שלנו להשתמש במילה כזו או אחרת חושפת את העמדה שלנו ולעתים אף יוצרת את המציאות אותה אנחנו מתארים.
כך הופכת השפה לכלי מאוד יעיל לשינוי של תפיסות.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
ד"ר אושרית תמר ברט, רופאת נשים העוסקת ברפואת הפות והנרתיק חברה ליוזמה של מיכאל קרן, מורה לחינוך מיני, שביקש להחליף את הביטוי השגוי "קרום בתולין" בביטוי חדש. ד"ר ברט הציעה לקרוא לו "שער הנרתיק". מדוע דווקא "שער הנרתיק"? כיוון שזה מבטא את המיקום של אותו שריד עוברי הנמצא בפתח הנרתיק ומהווה שער כניסה אליו, ואף מבטא את האפשרויות השונות של המבנה שלו. כמו שער שיכול להיות שונה בצורתו ובקוטרו. השער קיים ללא קשר למגע בו ואין צורך להפעיל כוח או לקרוע אותו.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
הביולוגיה של האישה פחות חשובה
מתברר שכינויו של הקרום הרירי המקיף את דופן הנרתיק כמו טבעת, "קרום בתולין", אינו הביטוי היחיד להשפעת התרבות השמרנית, על השפה. חוקרות שונות מהזרם הפמיניסטי הצביעו על המגמה בשיח על לקויות רפואיות במערכת הרבייה הנשית, שיח שמתבסס על ניתוח תיאורים מדעיים של תהליך ההפריה האנושי. הסטריאוטיפים המקובלים שבמסגרתם הגברי הוא החזק והכובש והנקבה היא הפסיבית והנכבשת, נמהלים במוסכמה לפיה תהליכים ביולוגיים המתרחשים בגופן של נשים חשובים פחות מאלה המתחוללים בקרב גברים, זאת משום חשיבותן הפחותה של נשים מול גברים.
למשל, הווסת הנשית מתוארת ככישלון, כתהליך של אובדן ושל מוות, ואילו ייצור הזרע הגברי מתואר כנִסי כמעט. בעוד הטקסטים המדעיים מהללים את ייצור הזרע ההמשכי, הופכת תופעת הולדת האישה כשביציותיה בגופה לבזבזנית ולחסרת תוחלת. מכאן הדרך היתה קצרה להכלת הדימויים על איברי הגוף השונים – הזרע מתואר כעצמאי, חזק וזריז, ואילו הביצית גדולה ופאסיבית. המחזור החודשי מתואר ככישלון בהתעברות או כ"מות הרקמות", ואילו הגבר מתואר כבעל פוטנטיות אינסופית. הזמן שבו נשים מפסיקות להיות פוריות הוא העת שבה הן הופכות ל"בלויות".
הבחירה של המילים שיתארו את תהליך ההפריה, באופן כל כך דיכוטומי, משפיע על האופן שבו נשים תופסות את מערכת הרבייה שלהן. נשים נאלצות להמשיג את גופן על ידי השיח של שפת התרבות הפטריארכלית־גברית.
בספרות המחקר אף קיימת הקבלה בין התיאורים ה"רפואיים-מדעים" של מעשה ההפריה ובין המעשייה של "היפהפייה הנרדמת" שבו הביצית מגלמת את תפקיד היפהפייה הנרדמת, הוורודה, הרכה, הממתינה בסבלנות לנסיך האמיץ האקטיבי הכובש אותה מידי האחרים נגד כל הסיכויים, נסיך שלמעשה מגלם אותו הזרע.
סיכון או סיכוי?
במחקר שערכתי בדקתי כמה פעמים מופיעה מילה "סכנה" על הטיותיה השונות במסמכים רפואיים בהקשר של היריון ולידה.
בנייר עמדה של האגודה למיילדות וגינקולוגיה בנושא הפסקת היריון בשליש הראשון והשני נכתב: "חשוב להבהיר לנשים את הסיכונים הקשורים להפסקת היריון והאפשרויות השונות שעומדות לרשותן"; בנייר עמדה אחר העוסק בגלולות למניעת היריון נכתב: "חשוב על כן להבהיר לנשים את שיעור הסיכון בנטילת גלולות ולהדגיש בנוסף לסיכונים גם את היתרונות"; בחוזר מנכ"ל בנושא: מעקב קדם לידתי אחר הריון בר סיכון נכתב: "הריונות המוגדרים כברי-סיכון הינם הריונות לגביהם קיימים נתונים מוקדמים, או כאלה המתגלים במהלך ההיריון עצמו, אשר מגבירים את הסיכון לתחלואה או לתמותה של האם ו/או העובר".
כדי להבין את השימוש הרב שנעשה במילה "סכנה" על הטיותיה במסמכים רפואיים צריך לחזור כמה אלפי שנים אחורה. במשך אלפי שנים ילדו הנשים בכל העולם בביתן בסיוע בנות משפחה ומיילדות. הרופאים לא התערבו בפעילויות אלה, ולא הורשו לגעת באיבריהן האינטימיים. לידה לא נחשבה אירוע רפואי והתרחשה כחלק מאירועי החיים בבית. במאה העשרים עברה הלידה מן המרחב הפרטי אל המרחב הציבורי, דהיינו בית החולים. זה לא היה קל. תהליך זה לווה במאבק בין המיילדות ובין הרופאים המומחים בגניקולוגיה באשר לשליטה על הלידה. הרופאים נתפסו במאבק הזה כמייצגים את המדע, את הקדמה . המסר שעבר הוא שלידה בבית מסוכנת ולכן היא חייבת להתרחש בבית החולים בסביבה רפואית המבטיחה לידה בטוחה.
הבנת התהליכים ההיסטוריים מסבירה את השימוש המרובה בשורש ס.כ.נ שנועד לעודד נשים ללדת בבית חולים. לו הרצון היה שונה ניתן היה להשתמש במילים "סבירות סטטיסטית" או "סבירות גבוה" או "חיסרון." דוגמה זו מראה כיצד השפה משרתת את התרבות ויוצרת מציאות.
לסיום, גם אני רוצה להציע שינוי: בואו נחליף את המונח "הריון בסיכון" ל"הריון בהשגחה מיוחדת" כי הרי לא מדובר באמת בהריון בסיכון אלא בהיריון בסיכוי. מטרת ההשגחה המיוחדת היא להגיע לתוצאה הרצויה של אם וילד בריאים.