אלון זילברמן, בן ה-61 הוא ספר מצליח מאוד מזיכרון יעקב. רק בשונה מרוב הספרים, הוא מספר את לקוחותיו ביד אחת בלבד.
כשנולד הייתה מגפת אדמת בישראל, "היה פחד גדול מאדמת בהריון וזה היה או להפיל את התינוק או לתת תרופה לנשים הריוניות, שגרם למומים ליילודים. אימא שלי הייתה אחת מהנשים האלה ואני נולדתי ללא אצבעות ביד ימין, ילדים רבים נולדו עם מומים במקומות שונים בגוף ועם פגיעה בגפיים", מתאר אלון.
זילברמן מספר שמשפחתו עטפה אותו ולא נתנה לו להרגיש בעל מגבלה. "למדתי בתיכון בכפר הירוק, אני זוכר ששם זה היה אישיו כזה, אבל המשפחה תמיד העבירה לי את המסר שהשמיים הם הגבול. תמיד היה לי רצון להוכיח שאני מסוגל".
לאחר שהשתחרר מצה"ל, התנדב לעזור לחבר במספרה בתל אביב. "אחרי תקופה, אמרתי לעצמי, למה אני לא יכול? החלטתי להירשם לבה"ס לספרות. נרשמתי לבה"ס דיאנה בתל אביב, שם בהתחלה לא רצו לקבל אותי, היה להם קושי לקבל את זה שאני עם יד אחת, הם לא חשבו שזה אפשרי בכלל. אבל כשהצלחתי שם כל כך, הם לא האמינו".
כיום זילברמן הוא בעל מספרה בזיכרון יעקב. "התגובות מטורפות. לקוחות רוצות לבוא דווקא אלי. אני עושה הכל - תספורת, צבע, גוונים ופן. חייבים להיות אנשים פתוחים כדי לבוא אלי למספרה, וזה עובר מפה לאוזן. אין תחושה של מבוכה כלשהיא, גם אם יש כאלה שבוחרות לא להגיע, זה בסדר, אני מבין. לאחרונה התחלתי להתעסק גם עם תוספות שיער, האדם שהגיע לעשות לי את ההכשרה היה נבוך בהתחלה, הוא לא האמין שאצליח. אבל עשיתי את זה כמו גדול ואני מומחה לזה היום".
לזילברמן יש מסר שחשוב לו להעביר לאנשים עם מוגבלות. "אני ספר גאה שמספר עם יד אחת, ורוצה לתת גיבוי מלא לאותם ילדים ללא גפיים שחולמים להגיע רחוק. אני ההוכחה לכך, שהם יכולים. כמה קל לנו לשפוט אנשים עם מוגבלויות מול היכולת שלהם להגיע להישגים. לי לא היה מישהו כזה שנתן לי השראה כשהייתי ילד, ואני רוצה להיות כזה עבור הילדים של היום.
כשאני שואלת בעדינות אם חשב לעשות פעם ניתוח לשחזור אצבעותיו, הוא עונה באופן חד משמעי: "לעולם לא הייתי עושה שיחזור אצבעות. הייתה לי אפשרות לעשות ניתוח לפני הצבא ולא רציתי".