בריז׳יט שרביט, 51, נולדה עם תסמונת דאון. מאז ומתמיד היא סבלה תמיד מפוביה הקשורה לתחום הרפואה - במשך 40 שנה לא עברה בדיקה רפואית יסודית ולא ביקרה אצל רופא. כשהגיעה לגיל 50, אילנית צפיר, אחותה הקטנה, החליטה לצאת במבצע מורכב תחת צו בית משפט שכלל הרדמה כללית - מעין "אוברול" כללי, ששינה את חייה מהקצה אל הקצה.
בריז'יט היא היחידה מבין 4 ילדים במשפחתה שנולדה עם התסמונת. בראיון ל-mako בריאות, אילנית מספרת שלמרות האהבה שעטפה אותה מצד המשפחה, היא תמיד הייתה כמו ילד קטן שלא התבגר מעולם. "כשבריז'יט הייתה ילדה, מדי פעם היא הייתה נתקפת בבעיות בברכיים או בכאבים עזים ששללו ממנה אפשרות ללכת, אבל בגלל אותה פוביה קיצונית מרופאים, לא יכולנו לקחת אותה לראות רופא או לבית החולים. פשוט לא הייתה שום אפשרות לבדוק אותה. בכל פעם שראתה רופא, היא בכתה וצעקה".
טיפול רפואי תחת צו בית משפט
עם השנים, מצבם הרפואי של ההורים לא אפשר להם לטפל בבריז'יט ואילנית קיבלה על עצמה את האחריות לטיפולה. בשלב מסוים, היא הבינה שהמצב לא יכול להימשך, ויחד עם המשפחה, החליטה לפעול. "חשבנו שלמרות הקושי העצום, זה לא הגיוני ושמוכרחים למצוא פתרון למצב המורכב והקשה הזה. הבנתי שהדרך היחידה לבדוק ממה בריז'יט סובלת, היא להכניס אותה למצב של הרדמה מלאה, שתוכל לאפשר לצוות הרפואי לבצע בירור רפואי מקיף".
החלטה דרמטית מעין זו הצריכה הסדרת העניין באופן פורמלי. לכן, אילנית פנתה לבית המשפט וביקשה אישור מיוחד לקבל צו שיורה לכל מוסד רפואי לקבל אותה, להרדים ולבצע את כל הבדיקות הנדרשות. למרות זאת, עוד עמדו בפניה קשיים. "גם אחרי שקיבלנו את הצו המיוחל, רוב בתי החולים שפניתי אליהם פשוט סרבו לעשות את זה משום שהם חששו לקחת אחריות".
"לא רצינו לקחת אותה בכוח, או לכפות עליה בדיקות. ניסינו למצוא פתרון יצירתי"
ד"ר דוד הופשטיין
אבל היה מרכז רפואי שכן הסכים לקבל את המשפחה ולבצע את המשימה המורכבת - מאיר בכפר סבא. ד"ר דוד הופנשטיין, מנהל יחידת הרדמת הילדים במרכז הרפואי, מספר על האתגר: "ידענו שזו אישה שמאוד מפחדת מרופאים, ושהדבר מצריך גישה שונה ולא שגרתית, אז חשבנו מה אפשר לעשות. ישבתי יחד עם ד"ר יוסי נגה, מרדים בכיר ומנהל מערך האיכות בבית החולים, וחשבנו. לא רצינו לקחת אותה בכוח, או לכפות עליה בדיקות. ניסינו למצוא פתרון יצירתי שיאפשר לבדוק אישה שאף פעם לא הייתה בבדיקה. מובן שזה מקרה אתי מורכב".
בסופו של דבר, צמד הרופאים החליט לפגוש את בריז'יט פנים מול פנים ב'לבוש אזרחי', תוך שהם מבצעים כמה בדיקות באופן מקורי ויצירתי במיוחד, בלי שתשים לב לכך כלל. "לא רצינו שהיא תדע שאנחנו רופאים. לקחנו אותה לגן המותאם לילדים ולמגרש הספורט הנמצאים מאחורי בית החולים. שם, לאט-לאט התחלנו לבדוק אותה בלי להגיד לה. ביקשנו שתסתכל על עץ ובדקנו לה את העיניים, ביקשנו שתרים את היד ונגענו לה בדופק. בדקנו אותה בזמן מאמץ - ביקשנו ממנה ללכת, בדקנו בעיות במפרקת על ידי הזזת הראש, אמרנו לה לשאוג כמו אריה – כך למעשה הצלחנו לבצע את הבדיקה הראשונית שנדרשה".
"בתזמון מדויק הגיעו אחד אחרי השני - קרדיולוג, מומחה אקו לב, רופא נשים, גסטרו, רופא עיניים, מומחה אף אוזן גרון ועוד. כל בעיה שמצאנו - טיפלנו בה מיד"
ד"ר דוד הופשטיין
ד"ר הופנשטיין מספר, כי לאחר הבדיקה הראשונית, הוחלט להרדים את בריז'יט כדי להמשיך את הבדיקות הרפואיות הנדרשות. "נתנו לה טשטוש קל – הכנסנו אותו לשתייה שלה וכך היא היא נרדמה, מה שאפשר לנו לבצע את הבדיקות. זה היה ממש מבצע. עשינו CT לכל הגוף שלה, וכך, בתזמון מדויק הגיעו אחד אחרי השני - קרדיולוג, מומחה אקו לב, רופא נשים, גסטרו, רופא עיניים, מומחה אף אוזן גרון ועוד. כל בעיה שמצאנו - טיפלנו בה מיד". היו לא מעט בעיות כאלה לדבריו - בעיית ראייה קשה שהצריכה ביצוע ניתוח קטרקט, אי-ספיקת כליות שדרשה טיפול, סוכרת ועוד. "בד"כ תהליך טיפול כזה אורך לפחות 3 חודשים, והצלחנו לבצע אותו ב-8 שעות".
כעת אילנית מספרת על התהליך ששינה את חיי אחותה. "לאחר ניתוח הקטרקט, בריז'יט הלכה באופן הרבה יותר יציב ולא נאחזה בדברים, והיא אפילו נרשמה לחוג ריקוד לאחרונה".
לסיכום, היא מודה לצוות הרפואי על התושייה ועל הסיוע הרב שעזרו לשקם את מצבה. "בית החולים ביצע התאמות מיוחדות עבור אחותי, ונערך לטפל בה כמו במבצע צבאי. זה מעניק לנו תקווה, ביטחון ואמונה שעשינו הכל כדי להעניק לה חיים איכותיים וארוכים יותר".