אנשים עושים כל מיני דברים כדי להיות בריאים, אם זה לאכול רק עלים וגרגירים, למרוח את הגוף בטחינה גולמית משומשום מלא או לשמור על מחשבות חיוביות. אבל חוץ מהצעדים שאנחנו עושים עם עצמנו אל עבר אורח חיים בריא יותר, יש גם צרכים בין-אישיים שאנחנו זקוקים להם בשביל בריאות הנפש שלנו, כנראה שזו הסיבה לכך שאנשים התחילו להשתתף במסיבות כירבולים. החלטתי לבדוק אם זה עובד, וללכת להתחבק קצת.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
הדבר הראשון שהחבר שלי שאל אותי זה אם אני חושבת שזה בטוח, כי זה נשמע לו קצת קריפי. אבל מה כבר יכול להיות קריפי בחיבוקים? ובכן, ניסיונות ההרגעה שלי לא צלחו, ונאלצתי להתחנן לחברה שתבוא איתי במקום. היא הגיעה, אבל מאוד לא התחברה לז'אנר. בכל אופן, מסתבר שלא כולם מפחדים מחיבוקים עם זרים, ולמפגש האחרון הגיעו כ-20 אנשים שמוכנים לאהבה.
אפשר להבין מאיפה הצורך של אנשים למגע ולחיבוק, קשה יותר להבין מדוע יבחרו לעשות זאת עם אנשים שהם לא מכירים, וכנראה שלא יפגשו יותר בחיים. "דווקא יש בזה משהו נורא משחרר בעיני, כי במערכות יחסים יש כל מיני תפקידים וציפיות, ופה אין. זה פשוט ונייטרלי", אומרת אבישג מאיה זלוף, מי שהביאה את מסיבות הכירבולים לארץ. "זה מגע של יד, של חיבוק, עיסוי לכתפיים, משחקים ילדותיים של מגע - בלי כל הדרמה שיכולה להתלוות ליחסים. אני ביומיום מסתובבת עם הזהות שלי, אבל פה במסיבה אין את זה. זו פשוט אהבה, כי כל אחד צריך רגע של להירגע ולהתרווח בזרועות של מישהו. יש בזה משהו מאוד משחרר".
זלוף חושבת שמסיבות כירבולים הן מהותיות לאנשים שצריכים מגע תמים וללא כוונות מיניות. "אני מרגישה שמגיל מסוים מפסיקים לגעת בנו סתם ככה ואז המגע שכן נוגעים בנו מוביל למיניות, ויש בעיני חוסר במגע אנושי אוהב שלא מנסה להוביל לשום דבר או להשיג משהו", היא אומרת. "בעיני, כל התרגילים שאנחנו עושים שם תורמים לתקשורת מינית וזוגית בריאה, כי את כל הכלים והשפה הזאת אנחנו לוקחים הלאה. המסיבה הזאת היא גם אירוע חברתי וגם סדנה של כישורים של תקשורת ויכולת לשים גבולות".
אין מוזיקה חזקה, אין אלכוהול
אבל לא לכולם זה עובד, החברה שהגיעה איתי לא נהנתה מהסיטואציה, בלשון המעטה. "זה לחלוטין לשחרר ולהתמסר, ויש כאן גבול מאוד דק", היא אומרת. "למרות שיש הגדרות וגבולות וחוקים - זה הרגיש לי יותר מדי בתחום האפור, והיה לי לא נוח עם החשיפה הזאת. היה תרגיל שבו הסתכלנו בעיניים של מישהו אחר לזמן ממושך, וזה הרגיש ממש חשוף, זה משהו שאני אפילו לא עושה עם אנשים שאני מכירה, אז בטח שלא עם מישהו זר".
בשביל זלוף, הסיטואציות האלה נועדו בדיוק בשביל זה, לפתח את היכולת לעמוד על הגבולות שלכם, ולעשות רק מה שאתם רוצים. "זה מפתח את היכולת להגיד לא, לשים גבול, לתקשר את מה שמתאים לי ולשחרר את הביקורת והשפיטה", היא אומרת. "זה מרחב שמאפשר להיפגש בצורה אחרת שלא קיימת בשום מקום אחר, יש קצב אחר, אין מוזיקה חזקה, אלכוהול או הסחות דעת. אנחנו נפגשים עם לב פתוח במרחב מוגן".
אוקיי, אז להתחבק עם זרים יכול לשחרר אותנו מהעכבות החברתיות שלנו ומהתפקיד החברתי שמצפים מאתנו למלא. אבל למה שנרצה דווקא להתחבק ולא רק לשחק תופסת? "הרבה פעמים אנשים מחפשים את הדרך להניע את האנרגיה ולהיות באינטראקציה אינטימית עם אנשים", מסבירה זלוף. "מסיבת כירבולים יכולה לעזור לאנשים לתרגל מיומנויות שיעזרו להם בהמשך במפגש ובזוגיות. מלבד זאת, אני מקבלת הרבה פידבקים ממשתתפים שהיו בסדנה שמספרים על העלאה בביטחון העצמי ושיפור יכולות התקשורת. יש גם הרבה אנשים שבאים לתקן את האינטימיות, אז הם יתחילו מלהסתכל מהצד, ישתתפו רק בחלק מהמשחקים, וככל שהם יגיעו יותר זה יעשה להם יותר תיקון".
גבולות גזרה
חוזרים למסיבה. לפני שהכל התחיל, כבר הוצב שולחן כיבוד בקצה החדר, כך שכל מי שנבוך יכול למלא את הפה שלו באיזו פשטידה כדי לא לדבר עם אנשים. וזה עבד יופי, אכלתי את כל סוגי הפשטידות והמתנתי בשקט לתחילת הפעילות. האמת שכל החלק המודרך היה ממש כיפי, כי כל הגבולות היו ברורים.
ואכן, הגבולות היו מאוד ברורים ואפילו נאמרו מספר פעמים על ידי המדריכה באופן הכי ברור שיש. "הכלל הראשון הוא שלא נוגעים באיברי מין, ציצים ותחת הם גם איברי מין לצורך העניין", אומרת זלוף. "אני בפירוש אומרת שזה לחוות מגע שהוא לא מיני, לכן גם אסור נשיקות ואסור עירום. אנשים צריכים לקחת אחריות על עצמם, וכן, גם לשמור על החוקים. זה לא שיש משהו רע במיניות, אבל ספציפית באירוע הזה אנחנו רוצים לחוות מגע שהוא לא מיני".
לפני שהתחלנו עם שלב הכירבולים החופשי ההדרכה הייתה מכוונת לחשיבות המילה לא. "רוב החיים אנחנו מסתובבים בפחד שיגידו לנו לא ועם פחד להגיד למישהו לא. אנחנו רוצים לצבור קילומטראז' בלהגיד לא ובלתרגל את הגבולות שלנו, וזה בדיוק המקום. בנוסף, לאנשים ממש קשה לבקש מגע או חיבוק, כי לרוב אנחנו ב"לא נעים לי", וזה מקום טוב לבדוק עד כמה זה מנהל אותנו בחיים". הסבירה זלוף. "הדבר הכי חשוב ב"לא" הזה הוא שאנחנו נצליח לשמור על עצמנו, וגם על מי שאיתנו. אם מישהו אומר לנו "אהה.. טוב"- זה אומר לא, וכנ"ל לגבי "אולי". חלק חשוב מהתרגול הוא להיות קשובים – גם לעצמנו וגם לאחרים. כי כשאני נוגעת במישהו שלא באמת רוצה שאני אגע בו, במקום לתת לו משהו, אני בעצם לוקחת ממנו".
עוד ב-mako בריאות:
>> מתים מרעב? הנה 6 ארוחות הבוקר הכי משביעות
>> מעבדות לחירות: כך תצליחו לממש את המטרות שלכם
>> מתיחות וקפה שחור: 6 הטעויות שאתם עושים לפני האימון
מפה לשם, האורות עומעמו וכולנו ישבנו קרוב אחד לשני כדי להתחיל במלאכת הכירבולים. רוב הזמן צחקקתי כמו ילדה והתחמקתי ממבטים של גברים, ובכל זאת השתדלתי לשחק רק עם בנות, כי זה הרבה יותר בטוח. לא יכולתי להתעלם מהאווירה המינית, מהחיפוש הזה אחר המבט שלי, מהרצון של אחרים לגעת בי. כל עוד שזה היה בגבולות המוגדרים זה היה נחמד, והחששות שלי התבדו, אבל ברגע שעברנו לשלב הכירבולים כבר הרגשתי שזה גדול עלי בכמה מידות.
כאמור, גם המלווה שלי פחות התחברה: "במשחקים המודרכים, העניין הלך ונבנה שכבה על גבי שכבה, אבל בשלב מסוים כבר לא רציתי לקחת בזה חלק. היה קטע של מסאז' בקבוצות בו הרגשתי שאני לא רוצה שיגעו בי ככה, גם אם הגבולות מוגדרים וגם אם אני יכולה לעצור את זה בכל שלב. לא השתתפתי בהרבה מהפעילויות כי הרגשתי שזה לוקח אותי מעבר לגבול שלי, וזה מקום שאני לא רוצה לשים את עצמי בו, זו סיטואציה שהיא אינטימית מדי בשבילי. הרגשתי מין חוסר יכולת לתת אמון באנשים אחרים. למרות הגבולות, כי ראיתי איך אנשים מגיבים והבנתי שלמרות שהגבולות מוגדרים לחלוטין – האזור האפור הוא יותר רחב ממה שנוח להם להציג".
מעדיפה להקדים ב"לא"
העבודה הכי חשובה שאפשר לעשות על עצמך במסיבת כרבולים, כמו בכל מפגש היפי אחר, הוא להוריד את שכבות ההגנה, השיפוט והציניות. להביט לאנשים עמוק אל תוך העיניים, גם אם אלה אנשים שאם הייתי רואה ברחוב הייתי עוברת לצד השני. וזה ממש חשוב שלא נתרחק מכל אחד שלא נראה לנו מגניב, פשוט הקטע של החיבוקים איתם נראה לי קצת יותר מדי. אבל אולי זאת רק אני.
הדבר היחיד שחסר לי כדי באמת להצליח להתכרבל ללא פחד היה אמון. לא יכולתי ממש להישכב על המזרונים ולתת לאנשים להתקרב אלי, כי זה פשוט נראה לי מסוכן. ובכל מקרה, אני לא רואה צורך בהכנסת עצמי לסיטואציות קיצון שיוציאו ממני את ה"לא", ואני מעדיפה להקדים בלא. אין ספק שזה יכול לגרום לנו להרגיש מנעד רחב יותר של רגשות, וביניהם גם שליליים, אבל אני לא רואה צורך בלחוות אותם.
אני מניחה שאם הייתי הולכת למסיבת כירבולי נשים היה לי דווקא יותר נחמד, אבל גם אז, אני חושבת שאני פשוט לא מאוד מתחברת לחיבוק עם יותר מאדם אחד. בדיוק בשביל זה יש מתכרבלות מקצועית שישמחו לסייע, אולי גם כדי למלא את מה שחסר לכם קצת בחיים - בין אם זה זוגיות, אינטימיות או ביטחון עצמי. נועה שפירא, מתכרבלת מקצועית מספרת כי "המכנה המשותף העיקרי שמצאתי עד כה בין הפונים אליי הוא קיומו של איזה סימן שאלה. לפעמים זה סימן שאלה קטן כמו: "האם אני נמצא איפה שנכון לי? מה עוד העולם יכול להציע לי?", ולפעמים זה סימן שאלה גדול יותר כמו: "אני לא הבן אדם שאני רוצה להיות, איך אני יכול לעשות את זה טוב יותר? איך אני יכול להיות יותר מאושר? לפעמים זה אכן נובע מחסך במגע אוהב, כי כך זה היה במשפחה שלהם, או כי כרגע אין בן או בת זוג, או כי הקשר הזוגי הקיים מנוכר מהבחינה הזאת. אבל לפעמים זה דווקא נובע מטראומה כלשהי שמנסים להשתחרר ממנה".
הסיבה שאנשים יכולים לרצות להגיע דווקא למתכרבלת פרטית ולא לחפש את הקרבה הארעית הזאת באיזה בר היא כי הדבר יוביל באופן ודאי למין, או משהו מיני. זו גם הסיבה שאני לא הייתי רוצה להתחבק עם גברים שאני לא מכירה, גם לא בסיטואציות נעימות ומודרכות, וזו ודאי הסיבה שאנשים חיצוניים לרוב נרתעים מהרעיון של כירבולים עם זרים. "בגלל שהכמיהה לחיבור כל כך מעורבת בהנחת מוצא ש"כולם מחפשים רק סקס", אין כמעט הזדמנות ליצור חיבורים עמוקים יותר, שנותנים לאנשים מרחב פשוט להיות עצמם, בלי דרישות או ציפיות", אומרת שפירא.
בכל מקרה, אם אתם רק רוצים חיבוק בלי שיבקשו מכם מין, ובלי שתרגישו חייבים משהו למישהו, אתם יכולים לבחור את דרך הכירבול המתאימה לכם, בין אם אלו מסיבות מעורבות או לנשים בלבד או בין אם מדובר בסשן טיפול בחיבוק. כך תוכלו ללמוד על עצמכם דברים חדשים, לצאת מהדפוסים החברתיים המגבילים שלכם, ואולי גם תלמדו סוף סוף איך להגיד לא.