אנחנו בטוחים שרק המחשבה על כך שהמוח שלכם ייתרם למדע מעוררת בכם צמרמורת וחלחלה, אך למעשה מי שבוחר לעשות זאת, עשוי לתרום לא מעט לעולם הרפואה ואף יכול לסייע לפיתוח תרופות למחלות כמו פרקינסון ואלצהיימר. מי הם האנשים שמסכימים למסור את המוח שלהם לאחר מותם ומה בדיוק קורה בהליך הזה?

 >> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?

ראשית, יש לציין שהמוח יעיל למדענים אך ורק אם הוא "טרי" ולא הספיק להירקב. לרוב, מוחות מתחילים להירקב לאחר כ-48 שעות, שזה למעשה פרק הזמן האפשרי להעברת המוח למעבדה.

כאשר הנוירו-פתולוג מקבל את המוח, הוא מפצל אותו לשני חלקים. חלק אחד יוקפא במינוס 85 מעלות, לבדיקות עתידיות. והחלק השני ישומר בעזרת כימיקלים שונים לבדיקה מיידית. חלק זה יחולק ל-250 דגימות, שישלחו למעבדות שונות ברחבי העולם.

מחקר וניתוח רקמות מוח לאחר המוות מאפשר למדענים לראות הרבה יותר ממה שסריקות במכונות MRI מסוגלות להראות. השימוש במוחות שנתרמים נעשה לרוב כדי למצוא תרופות למחלות הפוגעות במוח, כמו פרקינסון ואלצהיימר. מוח אחד בלבד יכול לסייע בלא פחות מ-50 מחקרים. אך כיוון שמעט מוחות נתרמים, מחקרים אלה קשים מאוד לביצוע.

אז מי הם האנשים שמסכימים שמוחם יופרד מגופתם לאחר מותם? מג קירק-בל, אחות בפנסיה מלונדון, תתרום את המוח שלה למדע כשהיא תמות. מג גרה עם בעלה מזה 40 שנה ואת מוחה תתרום לבנק המוחות האנגלי של מחלת הפרקינסון. מג הגיע להחלטתה בעקבות משבר אישי. "שמתי לב לרעד בידו הימנית של בעלי", סיפרה ל-IFL SCIENCE. "אמרתי לרובין, 'אני חושבת שזו רעידה, תצטרך לבדוק את זה אצל רופא'". 

עוד ב-mako בריאות
>> הלם: אפשר לרזות גם מהר וגם בריא
>> נטלי פורטמן ויתרה על שני מאכלים והאקנה נעלמה
>> מה הקטע של אנשים שאוכלים רק 3 וחצי דברים?

10 מיליון אנשים בעולם חיים עם פרקינסון

לאחר מספר אבחונים שגויים, הם לבסוף קיבלו אבחנה מדויקת: בגיל 52, בעלה של מג אובחן כלוקה במחלת הפרקינסון. פרקינסון היא מחלה נוירולוגית, המתבטאת ברעידות בגפיים, קושי והאטה בתנועה וכן איטיות מחשבתית. המחלה ככל הנראה קשורה בייצור נמוך של דופמין בחומר השחור, אזור בבסיס במוח האמצעי המשפיע על התנועה. למרות שפרקינסון אינה קטלנית, איכות החיים יורדת בצורה משמעותית. כ-10 מיליון אנשים ברחבי העולם חיים עם המחלה.

זוהי אחת הסיבות העיקריות לכך שתרומות מוח הן כה חיוניות. למרות שהמדע התקדם רבות, הפתרון לפרקינסון עוד נמצא הרחק מהישג ידם של מדענים. מחקר על בעלי חיים עזר עד כה להבין היכן יש להתמקד, אך ישנן עדיין שאלות רבות שאין להן תשובות; מדוע אנשים מסוימים מפתחים פרקינסון ברמה חמורה? למה אנשים אחרים לוקים באלצהיימר ומאבדים לאט לאט את כל זיכרונותיהם?

בשביל אנשים מסוימים, תרומת מוח היא הדרך שלהם לתרום למדע. זוהי מחווה של סולידריות ודרך לסייע לאנשים אחרים שזקוקים לעזרה, אנשים הלוקים במחלות חשוכות מרפא, עמן הם נאלצים לחיות גם שנים רבות.

אנשים רבים בוחרים לא לתרום, מסיבות שונות שבהחלט ניתן להבין אותן. סיבה אחת היא שקשה לאנשים להתמודד עם המחשבה שאנשים ישתמשו בגופם לאחר מותם. סיבה נוספת היא שהחלטה זו דורשת מאנשים להיערך מוקדם – וזה אומר להתעסק במחשבות מורבידיות, שזה לא בדיוק נעים לאף אחד. אך מי שכן תורם, מוצא את הסיבות שלו לחיות בשלום על ההחלטה הלא קלה. "אני אוהבת לחשוב על תרומת מוח כאקט אחרון של אנושיות", אומרת מג.