ערב יום הזיכרון 2021: איציק סעידיאן, לוחם בחטיבת גולני הסובל מהלם קרב, מצית את עצמו בתוך מתקני אגף השיקום במחאה על טיפול משרד הביטחון בנכי צה"ל ובהלומי קרב. המעשה טלטל את המדינה כולה, אשר נחשפה לטיפול הכושל בנכי צה"ל עליו התריעו רבים. סעידיאן למעשה הוביל לניפוץ האתוס בדבר הטיפול המיטבי לו זוכים נכי צה"ל, מה שאיים לפגוע במורל הכוח הלוחם וגם בחוסן הלאומי, והוביל להירתמות מקיפה של מערכת הביטחון שגייסה את מיטב המוחות והמומחים בתחומי העשייה הרלוונטיים לעריכת רפורמת "נפש אחת", מתוך הכאה על חטא והבטחה לשינוי יסודי בטיפול בנכי צה"ל.

שנה וחצי מאוחר יותר אנחנו עדים למחאה חוזרת של הלומי קרב הטוענים כי רפורמת "נפש אחת" התמוססה והותירה אתם מחוץ למעגל השינוי ושיפור הזכויות. המחאה הנוכחית קרמה עור וגידים נוכח תיקון לחוק הנכים שמשרד הביטחון מבקש לקדם בתקופת המעבר שלפני הבחירות, והטענה היא כי תיקון זה משקף את הדרתם החוזרת של הלומי הקרב מהחוק וממערך זכויות המותאם לצרכיהם.
מהלך הדברים צריך להדאיג כל מי שהחוסן הלאומי וביטחון המדינה יקרים לו. כשהלוחמים של אתמול מרימים דגל אדום בוהק בכל הנוגע ליחס המדינה אליהם, מי יכול להבטיח שיהיו לוחמים אחרים מחר?

רפורמה – כן; שינוי יסודי – ממש לא

רפורמת "נפש אחת" הבטיחה שינוי יסודי, חד ומהיר ביחס לנכי צה"ל בכלל ולהלומי קרב בפרט. האם נעשה שינוי? כן. האם הוא יסודי? ממש לא. האם הוא חד ומהיר? לא ולא.


ניתן להצביע על שני שינויים עיקריים ביחס להלומי קרב אשר מיושמים בפועל. האחד – הרחבת מעטפת הטיפולים לבני משפחת הלוחם ומתן טיפולים אלטרנטיביים. השני – הקלה בהליך ההכרה בנפגעי פוסט טראומה, הלומי הקרב. ביחס לשינוי הראשון – כפי הנראה מדובר במיצוי זכאות על ידי חלק קטן בלבד מהזכאים, השני – אינו מעוגן בחקיקה והלכה למעשה נתון לשיקול דעת מקבל ההחלטות במשרד הביטחון (קצין תגמולים), שהיום פועל ברוח רפורמת "נפש אחת", ומחר – מי ישורנו? שינויים נקודתיים וזמניים אלה, אינם שינויים מהותיים.
נושאים שאמורים היו להיבחן במסגרת הרפורמה, כמו למשל הכרה במחלות נלוות לפוסט טראומה - לא קודמו באופן ממשי, ומשרד הביטחון נוקט קו נוקשה וממשיך להערים קשיים בכל הנוגע להכרה במחלות נלוות. תיקון והתאמת סעיפי המבחן לנפגעי פוסט טראומה טרם הבשיל לכדי תיקון במבחנים לקביעת דרגות נכות.
חמור מכך, משרד הביטחון אינו יודע להציע תכניות שיקום ייעודיות להלומי קרב ומתקשה מאוד בטיפול בהלומי הקרב ובפרט בהלומי הקרב הקשים. למרבה הצער, ניתן למצוא גם כיום הלומי קרב המוכרים במשרד הביטחון בדרגת נכות גבוהה של 50% מחוסרי בית הישנים ברחוב רק כיוון שאינם מסוגלים לצלוח את הבירוקרטיה ולממש את הסיוע בשכר הדירה שמגיע להם. זהו מצב בלתי נסבל והוא שריר וקיים.


האם הלומי הקרב צודקים במחאתם? אני סבורה שבהחלט כן. האם נכון לקשור את מחאתם המוצדקת לתיקון חוק הנכים המבקשים להעביר כעת? בהחלט לא. תיקון חוק הנכים שאותו קוראים הלומי הקרב "להפיל", עוסק בזכויות נכי צה"ל, בעיקר בתחום הדיור והרכב, והוא מהווה חלק מתיקון רחב יותר לעיגון הטבות בחקיקה - מהלך שהחל לפני למעלה מעשור. כל עיכוב בתיקון מרחיק את האפשרות להרחיב את הזכויות ולעדכן את גובה הזכאויות.

תיקון חוק הנכים מעגן שיפור של הזכויות בנוגע לרכב ודיור, לרבות ביחס לנכי צה"ל הלומי קרב. בתחום הדיור יביא התיקון, בין שאר, להעלאת סכומי הסיוע בדיור בכ - 40%, להכפלת משך הזמן למתן סיוע בשכר דירה ולביטול התנאי לפיו נכה צה"ל המקבל תגמולי מחיה כרוניים לא יוכל לקבל סיוע בשכר דירה.
מדובר בתיקון אשר מתייחס רק לחלק מהתיקונים הנדרשים בחוק לעיגון הטבות בחקיקה ולעיגון הרפורמה. החוק אינו משקף את התמונה כולה, אולם עיכוב בתיקון החוק יימנע מנכי צה"ל רבים הטבות משמעותיות בתחום הדיור והרכב.

לכן, אם תישמע דעתי, על הלומי הקרב להפריד בין המאבק הצודק שלהם להשלמת הרפורמה בכל הנוגע לטיפול בהם ולזכויותיהם לבין תיקון החוק. הפלת תיקון החוק אינה משרתת את הלומי הקרב ותפגע בנכים רבים, ובכללם גם בהם. תיקון החוק צפוי להקל עליהם באופן משמעותי ומיידי.


מילה נוספת להלומי הקרב שמלינים על כך שתיקון החוק לכאורה אינו כולל אותם. אכן, תיקון החוק אינו מכיל את המילים: "הלום קרב". הזכויות הייחודיות להלומי קרב צפויות להינתן לכל פגועי ראש ונפש. חוק הנכים אינו מבחין בין נכים שנפגעו תוך ועקב השירות בהתאם לנסיבות הפציעה. הנושא נבחן בשנים האחרונות במסגרת ועדת גורן והמסקנה, שעוגנה במסגרת תיקון מס' 29 לחוק הנכים, היא שאין להבחין בין חיילים המשרתים בשירות חובה לפי נסיבות הפציעה. העלאת סוגיה מהותית זו לדיון חוזר כעת, תעכב את תיקון החוק ועיגון זכויות לפגועי ראש ונפש בשנים רבות.


לסיום, כיצד ייתכן שמשרד הביטחון, אשר רק לפני שנה וחצי הודה מעל כל במה אפשרית בכשל היסודי שלו בטיפול בנכי צה"ל בכלל ובהלומי קרב בפרט, עדיין לא מצליח לתקן כשל זה? משרד הביטחון מטפל בנכי צה"ל על מנת לשמר את "מורל הכוח הלוחם" (כך מוגדרת מטרת אגף השיקום בתקציב משרד הביטחון). ככל שיחשבו במשרד הביטחון ש"מורל הכוח הלוחם" אינו בסכנה, כך תפחת המוטיבציה לשיפור הטיפול בנכי צה"ל. בהתאם לכך, העלאת הנושא על סדר היום הציבורי היא הכרחית, אולם יש לעשות זאת בתבונה, ובלי למנוע מנכי צה"ל זכויות שניתן להעניק להם באופן מידי. יש עוד דרך ארוכה עד לשיפור ממשי בטיפול בהלומי קרב, אבל אין צורך למנוע, בינתיים, את השיפור בדיור וברכב לכלל נכי צה"ל ובכללם - גם להלומי הקרב.

 הכותבת היא עו"ד רינת גולד גזית, בעבר יועצת משפטית באגף השיקום במשרד הביטחון, שותפה בצוותי הרפורמה, מייעצת לארגון נכי צה"ל בנושא חקיקה וזכויות נכי צה"ל, ומחברת הספר "זכויות נכי צה"ל", הוצאת בורסי. ב15.9 תשתתף בכנס כנרת השישי לחוקרי צבא – חברה בישראל