מתי פעם אחרונה בדקתם את התוויות של המוצרים שאתם משתמשים בהם מדי יום - מוצרי מזון, קרמים, איפור, מוצרי ניקיון וכלים חד פעמיים? במקרה הטוב אנחנו מרפרפים כדי לראות שהכול בסדר, וגם במקרים שאנחנו קוראים את האותיות הקטנות, הן לא תמיד משקפות את המשמעות המלאה שעומדת מאחוריהם.

קחו למשל את נושא הכלים החד פעמיים שזכו לאחרונה לכותרת עקב המס הגבוה שהוטל עליהם. על פי עמותת "אדם טבע ודין", הישראלים מוציאים 2 מיליארד שקל בשנה על כלים חד פעמיים, ועל פי מחקרים בעולם, כמות פסולת הפלסטיק המגיעה לימים והאוקיינוסים מדי שנה היא בין 5 ל–12 מיליון טונות, חלקם מוצאים את דרכם אל בעלי החיים, שמגיעים גם אלינו לצלחת ומשם למערכת העיכול.

עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >

לא קל לברוח מחומרים מזהמים. האם אפשר בכלל לנהל חיים בלעדיהם? תלוי את מי שואלים. "הכל עשוי מכימיקלים, ממזון עד מים", אומרת ד"ר חגית אולנובסקי, מומחית לניהול סיכוני בריאות וסביבה, בוגרת תוכנית "ממשק" של האגודה לאקולוגיה ומדעי הסביבה. "אפשר להיחשף פחות למזהמים סביבתיים אבל אי אפשר לחיות לגמרי בלי והמודעות לנושא עדיין בלמידה. מכון מחקר אמריקאי למזהמים סביבתיים בדק חשיפה לביספונל A, חומר שנמצא בעיקר בבקבוקי תינוקות, קופסאות שימורים, למעשה זה החומר שמעניק לפלסטיק את חוזקו ואת שקיפותו. ביספונל A משבש את הפעילות ההורמונלית בגוף וזה כולל גם השמנה, קשב וריכוז, סוכרת ועד סרטן. בדיקת שתן אצל אנשים שמודעים לסכנה שבחומר הראתה אכן כמויות קטנות שלו, אך גם גילתה כמויות גדולות יותר של ביספונל F  וביספונל S שהסכנה שלהם היא דומה, אבל עשו עליהם פחות מחקר, ואין לנו שום סיבה להניח שהם פחות מסוכנים".

ד"ר חגית אולנובסקי (צילום: האגודה לאקולוגיה ולמדעי הסביבה)
ד"ר חגית אולנובסקי, מומחית לניהול סיכוני בריאות וסביבה, בוגרת תכנית "ממשק" של האגודה לאקולוגיה | צילום: האגודה לאקולוגיה ולמדעי הסביבה

אז קריאת תוויות היא לא ממש הדרך?
"כשאומרים לי על מוצר שהוא "ללא", אני תמיד שואלת שתי שאלות: למה הוא היה שם קודם ומה שמו במקומו. לדוגמא דאודורנט ללא אלומיניום. מה התפקיד של האלומיניום ובאיזה חומר החליפו אותו? מסתבר שלאלומיניום יש תפקיד חשוב בדיאודורנט, האם הוא מסוכן לבריאות שלנו בכמויות שיש אותו בדיאודורנט, התשובה היא חד משמעית "לא". אלומיניום קיים באוכל שלנו, במי השתייה שלנו, הגוף שלנו מפריש אותו כל הזמן. יכול להיות שבמקום אלומיניום שמו חומר אחר שפחות יודעים, ופחות חקרו את הסכנות שלו.

"עוד דוגמה, שמפו ללא SLS שזה החומר שגורם להקצפה. אם השמפו בכל זאת מקציף מה שמו במקום? בעבר חשבו שמונוסודיום גלוטמט שנמצא באבקות המרק מזיק לבריאות, ובסופו של דבר עשו מחקרים שלא אימתו את נעניין, במקום המונוסודיום שמזיק כמו מלח לא יותר שמו סלרי מיובש, שאולי נשמע יותר טוב אבל האמת היא שהוא מכיל ניטריטים שפוגעים בבריאות. למה בכל זאת יש שמפו ללא SLS למרות שהוא לא מזיק ולמה יש אבקות מרק ללא מונוסודיום? כי זאת דרך לגבות מאתנו יותר כסף".

"עבדתי בחברות תרופות גדולות והבנתי שמה שמכניסים לגוף שלנו זה מה שעוצר אותנו"

דורית רז, פנסיונרית מאבן יהודה, סבלה שנים רבות מאסטמה קשה, כשעלתה בגיל 23 לארץ מקנדה החליטה שחייבת להיות דרך בריאותית יותר לחיות. "הדבר הראשון ששיניתי הייתה התזונה", היא אומרת, "היה נראה לי הגיוני שמזון ללא כימיקלים יעזור לי לגוף. פעמיים בימי חיי כמעט מתתי מאסטמה ולא הייתי מוכנה לקבל את זה. עבדתי בחברות תרופות גדולות והבנתי שמה שמכניסים לגוף שלנו זה מה שעוצר אותנו. התחלתי לחקור, ולגלות כל מיני דברים שלא מלמדים אותנו. התחלתי לקרא תוויות, ודיברתי עם מטפלים הוליסטיים.

תזונה היא לא הכל. יש גם קרמים לפנים, ושמפו וקרם הגנה שמכניסים לשם המון כימיקלים, שחודרים דרך הנקבוביות וגורמים לדור שלם של אנשים לא בריאים. אני אוכלת ירקות אורגנים, לא קונה שמפו שיש בו סולפטים, או אלכוהול. משתדלת להשתמש בבגדי כותנה. לימדו אותנו ששמש היא האויב שלנו אני לא מאמינה ולא מסכימה. אנשים סובלים מחוסר בוויטמין D כי הפסיקו לצאת לשמש. מה שבאמת גורם לסרטן אלה הכימיקלים שבקרמים". 

דורית רז (צילום: פרטי)
דורית רז | צילום: פרטי

מרגישה שינוי?
"לא היה לי התקף אסמטי מגיל 45 ואני כבר בגיל 68. לא לוקחת תרופות, לא סובלת מכולסטרול, סוכרת, או לחץ דם. אין לי בבית אקמול. כשהייתי בהריון בחודש שביעי, קיבלתי דלקת בתוספתן. הכינו אותי לניתוח והייתה לי תחושה מאד רעה. חששתי לעובר ולא רציתי. ההומיאופתית שלי נתנה לי לאכול ראש שום שלם, לשום יש תכונות אנטיביוטיות, וזה מה שעשיתי במשך הלילה. בבוקר באו לקחת אותי לניתוח, אבל הרגשתי הרבה יותר טוב. הכאב פחת ולמרות שהרופאים לא הבינו מה קורה חוץ מריח נורא של שום, הם דחו את הניתוח ולא עברתי אותו עד היום. קיצוניות גורמת לחוסר איזון טבעי לגוף. כל גוף שונה ולכן לא כל דבר מתאים לכל אחד. צריך להקשיב לו ולא להתפתות לכימיקלים".

"לא הרבה אנשים יודעים למשל כמה זרחן יש בחלב"

מורן גוטפריד, סטודנטית לנטורופתיה, בעלת פוד טראק ומתגוררת במושב חניאל בעמק חפר, נמנעת כבר שנים מכימיקלים. למורן תמיד הייתה מודעות סביבתית, אבל את הטלטלה האמיתית קיבלה לפני ארבע וחצי שנים, כשהייתה בהריון וחיפשה שמן למרוח על הבטן. ככה בדרך אגב קראה את התוויות וחשכו עיניה. "היו המון רכיבים, שלא ידעתי מה הם, ותהיתי האם הם מגיעים לעובר", היא אומרת, "הזדעזעתי מהמחשבה שהחומרים נספגים בעור, מגיעים לזרם הדם ומשם לתאים ולעובר שלי. באותו יום זרקתי את כל מה שהיה לי בבית, קרם הגנה, איפור ותכשירי ניקוי. זה הפחיד אותי מאד, השימוש בכימיקלים האלה מאוד מסוכן ויש להם השפעה על מערכת העצבים, שיבושים הורמונליים, מיגרנות, שלא לדבר על סרטן. כדי לקרוא ולהבין תוויות צריך ידע, והתחלתי לחקור. היה לי קשה למרוח קרמים שלא הבנתי מה הרכיבים האלה אומרים. מי בדק את החומרים האלה, מי ניסה אותם?"  

על מה את מקפידה היום?
"על הכל. מזון, חומרי ניקוי וקוסמטיקה ובגדים. אני לא בן אדם קיצוני אבל אני עושה את המקסימום שאני יכולה. אני תמיד אעדיף כותנה, גם אם מדובר בפדים שהם גם רב פעמיים. הפסקתי להשתמש במרכך, משתמשת באבקת כביסה שאני מגרדת מסבון מוצק שאני מכינה, או שאני קונה מחברה שמייצרת אבקה אקולוגית. אני שמה חומץ במקום מרכך. אפשר להוסיף שמן אתרי כמו לבנדר. מעדיפה בגדים יד שניה, כמעט לא נכנסת לקניונים. בכל מה שקשור למזון תמיד אעדיף אורגני, בעיקר כשמדובר בעלים ירוקים ששם כמות הכימיקלים היא הגבוהה ביותר.

התזונה בבית היא טבעונית. לא הרבה אנשים יודעים למשל כמה זרחן יש בחלב. יש הרבה יותר זרחן מסידן אז מי ששותה חלב כדי למנוע אוסטאופורוזיס (בריחת סידן) זה לא יעיל. אנשים לא מקשרים בין מה שהם מורחים לבין מחלות, לא מודעים לעובדה שיש קרמים שמכילים רעלים שנספגים בדם. עדיף להשתמש בחומרים על בסיס אבץ שלא יכול להיספג בנקבוביות העור".

מורן גוטפריד (צילום: פרטי)
מורן גוטפריד | צילום: פרטי

דואגת גם לכדור הארץ?
"אני דואגת קודם כל לכדור הארץ, לא משתמשת בפלסטיק כמה שאני יכולה. אני רק אחת, וכל אחד צריך לקחת אחריות. יש היום חברות שמבינות את זה. יש חברה שמשתמשת בקנה סוכר במקום פלסטיק. יש טואלטיקה על בסיס חומרים טבעיים אורגנים. לפני כמה ימים נכנסתי לחברה והיא בדיוק ניקתה את הכיריים עם מסיר שומנים, הריח היכה בי וקיבלתי כאב ראש. הגוף שלי אותת לי שזה חומר מסוכן".

מרגישה בשינוי?
"בטח. העור יותר חלק, פחות יבש, הבגדים לא מריחים מריח סינתטי של מרכך, והריחות לא גורמים לי לכאבי ראש. והכי חשוב שאני יודעת שאין סיכוי לשיבוש הורמונלי בעקבותיהם".

בעגלת הקפה של מורן תמצאו לא מעט שייקים על בסיס סופר פוד, ויש כאלו שמגיעים במיוחד רק כדי לאכול את קערת האסאי, פרי ברזילאי חמצמץ עם מרקם גלידה שעליו שמים תוספות בריאות וטעימות. כראוי למי שנמנעת מכימיקלים, הקשיות מתכלות ואכילות וככה גם הכפות שעשויות מוופל.

מה אפשר לעשות כדי בכל זאת להיחשף כמה שפחות לכימיקלים? ד"ר אולנובסקי, מבקשת קודם כל להירגע: "החרדה לא עוזרת לנו להיות בריאים". עכשיו, כמה המלצות שימננו את השימשו היומיומי בחומרים המסוכנים:

  • מזון. לאכול כמה שיותר מגוון ומאוזן וכמה שפחות מזון מעובד. פחות קופסאות שימורים ויותר אוכל טרי או קפוא.
  • טואלטיקה. להקפיד מאד לקנות תמרוקים רק ברישיון משרד הבריאות. מה שמשרד הבריאות מאשר הוא כנראה פחות מסוכן. לא להתפתות למוצרים שכתוב עליהם 'ללא', כי יכול להיות שהחלופה מזיקה יותר ועולה לנו הרבה יותר.
  • פלסטיק. להשתמש בכמה שפחות פלסטיק. אין כמעט פיקוח על מה שכתוב על קופסאות פלסטיק. גם אם כתוב שאפשר להשתמש במיקרוגל זה לא בטוח. לקנות מוצרי פלסטיק רק ממקומות שמכירים את היצרן. בכללי, עדיף זכוכית או נירוסטה. אם חייבים חד פעמי עדיף אלומיניום. הכלים המתכלים הם לא בטוחים יותר לשימוש מפלסטיק. בארץ גם אין להם משמעות מבחינה סביבתית, כי אין אצלנו הפרדה אורגנית מתכלה, מה שיש באירופה.
  • קוסמטיקה. לקרוא את ההנחיות במוצרי קוסמטיקה ומוצרי ניקיון. למשל אסור לערבב חומר ניקוי עם חומץ זה יכול לעשות ריאקציה. מילת המפתח היא גיוון ואיזון. ברגע שאנחנו לא משתמשים בהרבה מאותו דבר הסיכוי שיזיק לנו הוא קטן. אף אחד לא יכול לבדוק כמה ארסן יש באורז על כל מוצריו, כמה רעלן ציאניד יש בשקדים. אל תתנו לאף אחד לעבוד עליכם עם מחירים מופקעים על מוצרים שהם כביכול בריאים יותר.