"בכל פעם שבעלי חולה אני לא יכולה לסבול אותו. הוא מתבכיין, לא מסוגל לעשות כלום, משאיר אותי לבד עם מטלות הבית, לא עומד בכאבים – זה ברמה שהוא ממש בוכה מזה. מה הוא ילד קטן? האמת, זה כאילו יש עוד ילד בבית ועוד ילד חולה. למה כשאני חולה אני עדיין דואגת לכולם? ואיך זה יכול להיות שאני אף פעם לא חולה, והוא בכל שנה חוטף איזה משהו שמשתיק אותו לשבוע?". את העדות הזו קיבלנו מרונית, אמא לשני ילדים, אבל אנחנו בטוחים שאין אישה שלא מזדהה עם הדברים.
אחד הסטריאוטיפים שזכה לשורה של סיפורים העמוסים לעייפה בציניות, הוא ההבדל בין גברים ונשים כשהם חולים. אישה חולה לרוב תתחזק ותנהל את הבית, רוב הסיכויים שתלך לעבודה, וכמובן, היא תדאג לילדים, תבשל, תכבס ואם נשאר קצת זמן, והיא גם תטפל בעצמה. כשגבר חולה, העולם עוצר מלכת: הוא קורס למיטה וצריך שיטפלו בו וידאגו לו כאילו היה תינוק בן יומו, עד שיחזור לחיים, כלומר שיבריא. האם באמת גברים ונשים מגיבים באופן שונה להתקררות ושפעת, ומהם הגורמים שעומדים מאחורי זה?
מחקר חדש שפורסם בכתב העת האמריקני לפיזיולוגיה מציע הצדקה מדעית לכך שגברים סובלים יותר מתסמיני השפעת, הכול בשל החסר בהורמון הנשי – אסטרוגן, בעל האפקט האנטי ויראלי. המחקר כלל דגימות של תאים מהאף מתורמים משני המינים, ונמצא כי אסטרוגן מפחית את וירוס השפעת האסטרוגן בתאים נקביים בלבד.
משמעות הדבר היא שלנשים יש מעין מגן גנטי המאפשר להן להרגיש פחות את עוצמת המחלה. פרופ' סברה קליין, החוקר ראשי מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס הסביר לאתר details כי מה שהוביל אותם לבדוק מאפיין זה הוא מחקרים אחרים שנעשו בתחום, והצביעו על כך שיש לאסטרוגן תכונות אנטי ויראליות כנגד וירוסים מסוג HIV, אבולה וצהבת.
אבל ההבדלים לא בנויים רק על פיזיולוגיה. ברמה הפסיכולוגית, מחקר אחר שנערך באוניברסיטת גלזגו בסקוטלנד על 1,700 משתתפים, מראה כי גברים נטו יותר מנשים להפריז בהערכת תסמיני השפעת. על פי המחקר, פיתחו החוקרים תיאוריה כי לגברים ונשים יש סף שונה של קבלת סימפטומים ודיווח עליהם, וזאת ללא הבדלים בפועל בסימפטומים. כלומר, תסמיני השפעת או ההתקררות שלהם זהים, אבל גברים ונשים מגיבים באופן שונה לתסמינים אלו.
"מקובל שנשים מבקרות יותר במרפאות, ואחד הגורמים לזה הוא המודעות לחולי", אומר ד"ר יוסי עזורי, מומחה ברפואת המשפחה במכבי שירותי בריאות, "לא פעם, גברים מגיעים ומספרים שנשים שלחו אותם, או שהם מגיעים למרפאה כשהנשים מגיעות יחד איתם כדי לוודא שהגיעו".
ד"ר עזורי ממהר להדגיש כי יש מחקרים סותרים למחקר האסטרוגן. "מחקר מ-2012 של מורן טי.אם. מניו יורק, מצביע על כך כי הריון מהווה סיכון מוגבר לפתח סיבוכים במחלות כמו שפעת במהלך הטרימסטר השני והשלישי. מסקנות אלו מהוות סתירה מוחלטת למאמר שדיבר על האסטרוגן. לכן, ניתן לומר שיש מחקרים סותרים בספרות הרפואית, אך הידע מתרחב ואני מניח שבשנים הקרובות נדע יותר לגבי השפעות של גורמים שונים כמו הורמוני מין על מערכת החיסון".
לנשים כואב יותר
אך מה לגבי כאב? כשגבר חולה בסביבת נשים, תמיד מגיע השלב בו מדברים על סף הסבל של גברים. "כואב להם יותר", "הם לא יודעים מה זה ללדת ולכן הם סובלים מכל פיפס" - משפטים כאלה עולים לא אחת, וגם כאן, הגיע הזמן לנפץ את המיתוס. "לגבי כאב, יש ספרות מסודרת על העניין הזה", אומר ד"ר חן הלוי, מנהל המחלקה הנוירולוגית בבי"ח כרמל, חיפה. "יש אמונה רווחת שלנשים יש סף כאב יותר גבוה כי הן יולדות וסובלות מכאבים יותר חזקים, אבל המחקרים מראים ההיפך – נשים יותר נוטות לסבול ממחלות שיש בהן כאב כרוני כמו פיברומיאלגיה, זה הרבה יותר נפוץ בנשים".
ד"ר הלוי טוען כי במחקרים שבדקו סף כאב לגירוי במכרסמים, הראו כי דווקא בזכרים סף הכאב יותר גבוה מאשר נשים ויש השפעה של הורמוני המין - בעיקר אסטרוגן - על כך. "אסטרוגן מוריד את סף הכאב, וזה חלק מהמחשבה שנשים יותר נוטות לסבול מכאב כרוני. בבני אדם נעשו עבודות ב- FMRI על התגובה של המוח לכאב וראו הבדל משמעותי בדפוס של הפעלת מרכזי הכאב במוח בין גברים לנשים, כשאצל נשים היתה יותר פעילות במרכזי הכאב.
מה שרואים בפרקטיקה הנוירולוגית של מחלות שגורמות לכאב, הוא שהן הרבה יותר נפוצות אצל נשים. גברים פחות סובלים מתסמונות כאב, זה מה שקורה במציאות – פיברומיאלגיה, מיגרנה כאב פנים לא מוסבר – השיעור הוא 3 לאחד לטובת הנשים. לנשים כואב יותר. אבל איך שאנחנו תופסים את הכאב נפשית זה מאוד חשוב, כאב הוא אף פעם לא רק פיזי", מסביר ד"ר הלוי.
גברים נוטים לסמוך על עצמם
פרופ' אילנית חסון-אוחיון, מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן אומרת שלפני שבודקים האם גברים ונשים מגיבים אחרת לשפעת, השאלה שצריכה להישאל היא האם הם מגיבים באופן שונה לגורמי לחץ אחרים שלא קשורים לחולי או בריאות. "יש הבדלים מגדריים הקשורים לתהליכי חברות ולגנטיקה. הדוגמה של השפעת מדגימה יפה את האינטראקציה בין ההשפעה של גורמי חברות לגורמים גנטיים. המרכיב הגנטי אכן קיים - יש מחלות שיש יותר פגיעות של נשים או גברים להיות חולים בהן, וייתכן שזה קיים גם במחלת השפעת, אך יש גם תהליכים חברתיים: נשים פונות לרופא יותר מאשר גברים ואילו גברים עושים הערכת יתר של הסימפטומים שלהם".
עוד ב-mako בריאות:
>> עד כמה אתם מכירים את הפחמימות שלכם?
>> גמורים? הנה 11 טריקים שירימו לכם את האנרגיות
>> נשימות יוגיות: כך נושמים כמו מקצוענים, צפו
השאלה שעולה כאן, לפי פרופ' חסון-אוחיון, היא: אם גברים מעריכים יותר בחומרה את המחלה מדוע הם לא הולכים לרופא? "יתכן והדבר נעוץ בדפוסים של מיקוד שליטה - גברים נוטים לסמוך על עצמם ולהרגיש את עצמם כפחות נשענים על האחר ולכן פונים פחות לעזרה מבחוץ. מאחר והם לא הולכים לרופא, הם לא מקבלים פרספקטיבה על המחלה וחווים את הסימפטומים באופן מוגזם".
פרופ' חסון-אוחיון מצביעה על מחקר מקיף שנעשה ע"י קבוצת חוקרים מהולנד ובארה"ב המשווה התמודדות של גברים ונשים עם סרטן ובני ובנות זוג של חולים, שיכול לשפוך אור על הנושא. "אישה מבטאת יותר מצוקה נפשית כמו חרדה ודיכאון מגבר, ללא קשר לשאלה האם היא החולה או בת הזוג של החולה. הנקודה המעניינת היא להבין מה גורם למצוקה הנפשית בקרב גברים ונשים. בחשיבה הסטריאוטיפית, נשים מחפשות תמיכה רגשית וגברים מרגישים שהם אלו שצריכים לפתור את הבעיה".
לדעת פרופ' חסון-אוחיון, חשיבה זו מתבטאת גם במחקרים שונים שמראים כי בהתאוששות וצמיחה ממצבי טראומה וסטרס, נשים צומחות ומתמודדות בעזרת התמיכה של המשפחה המורחבת, של הקהילה ושל חברות, ופחות של בן הזוג. "אין זה אומר שבן הזוג אינו תומך, אך זה מצביע על כך שבמצבים מסוימים, כדי לצלוח את המשבר, נשים זקוקות לתמיכה רגשית ושיתוף ואת זה הן מקבלות יותר מחברות. השיתוף הרגשי שמתרחש בין אישה לחברותיה תורם להבניה מחדש של משמעויות ומאפשר צמיחה", היא אומרת.
חולות - ועדיין דואגות לכולם
במחקר שערכה פרופ' חסון–אוחיון עם קולגות שלה בהשתתפות 150 זוגות בארץ, עלה כי כשהאישה התמודדה עם סרטן, הדבר שניבא את הרווחה הנפשית שלה זה לא רק התמיכה שהיא מקבלת מחברות ומהמשפחה המורחבת אלא העובדה שבעלה מקבל תמיכה מחבריו. כלומר, חשוב לאישה שבעלה יקבל תמיכה לא רק בשבילו אלא גם בשבילה. "גם כשהן חולות הן עדיין דואגות לבעל ולרווחה הנפשית שלו. זה מדהים.
"נשים מתקשות לאפשר לעצמן הפסקה מדמות המטפלת בילדים ובבית, וגברים, כתוצאה מתהליך החברות, מרגישים פעמים רבות שהם צריכים להיות חזקים ולהסתדר לבד. יכול להיות שהדבר קשור לציפיות מתפקיד הגבר והאישה. אישה מצופה לטפל באחר, וייתכן כי לא רק שהגבר לא יכול להזדהות עם תפקיד המטפל, הוא באמת ובתמים לא יודע איך להיות בתפקיד המטפל כי הוא לא למד זאת בתהליכי החברות".
בנוסף לשימוש בתמיכה רגשית או אינסטרומנטלית מסוכני תמיכה שונים (בן/בת זוג, משפחה מורחבת, חברים/חברות) גברים ונשים גם נשענים על משאבים פנימיים של אמונה בעצמי, תקווה ותחושת מסוגלות פנימית. "הטריק הוא לאזן בין היכולת להעזר באחר לבין לסמוך על המשאבים הפנימיים. כשאדם מתמודד עם מחלה מיקוד השליטה הפנימי לפעמים מתערער ואז האדם פונה למיקוד שליטה שניוני דרך אחרים. גמישות זו בשימוש במשאבים פנימיים וחיצוניים חשובה להתמודדות אדפטיבית עם מצבי סטרס שונים. בהקשר למחלת השפעת, גם גברים וגם נשים לא "יודעים" איך להיות חולים. הנשים פחות טובות בלקחת לעצמן את החופש להיות מטופלות ולא מטפלות, והגברים מתבלבלים מכך שזקוקים לעזרה ובעצם בפועל לא פונים לרופא. כך או כך, נראה שגם גברים וגם נשים יפיקו יותר מאיזון בין השענות על העצמי לבין השענות על האחר", מסבירה פרופ' חסון-אוחיון.