ב-7.10 עומר מילר היה בביתו שבשרון, עם אשתו שירן ושלושת ילדיהם – מון, ריי ולוסי. "הייתי עוד במיטה, בשבת בבוקר, עם הבן שלי. פתאום שמענו אזעקה. המלחמה הזאת תפסה אותי בגרון ובבטן כמו את כולם. בשבועות הראשונים נכנסתי להלם. נשארתי בבית עם הילדים, שלא הלכו לגנים, אוזן אחת בחדשות ושאר הגוף איתם, מנסה לגונן עליהם, לשמור עליהם, לדאוג שלא יבינו מה קורה".
קצת אחרי ה-7.10 לקח מילר חלק בפעילויות למען המפונים מהדרום ומהצפון, בהסברה ברשת, וגם ניסה לספק לעוקבים שלו מעט נחת מהמחשבות המטרידות, דרך מה שהוא הכי אוהב – הבישול והמטבח. חלק מהמתכונים ששיתף היו מתכונים למאכלים האהובים על החטופים בעזה, ואחרים ששיתף היו מתכונים שאהבו במיוחד מי שנרצחו באסון.
"אם הייתי שר החינוך הייתי מכניס תרגול נשימות לתוכנית הלימודים"
כבר שנים שמילר נחשב לגורו בכל הקשור למחלת הקרוהן, איתה הוא מתמודד בעצמו. מחלת הקרוהן היא מחלה דלקתית של המעי הפוגעת ברירית של מערכת העיכול. מדובר במחלה נפוצה מאוד בישראל, 60% מהאנשים שאובחנה אצלם מחלת מעי דלקתית סובלים מקרוהן, וכ־40% סובלים מקוליטיס כיבית. מילר, שאובחן במחלה כבר בגיל 13, עבר במשך שנים אינספור טיפולים שכללו אשפוזים ארוכים, עשרות כדורים ביום, זריקות ביולוגיות, ניתוחים ועוד. הוא דיבר רבות גם על ההשפעה של הנפש על המחלה, ויש לכך משמעות בייחוד בימי המחלה הקשים. "אני אישית בן אדם שכבר למד פחות או יותר לשלוט בסטרס ובהשפעה הפיזית שלו על הגוף, אז למזלי המחלה לא הוחמרה אצלי מאז תחילת המלחמה.
"עוד לפני ה-7.10 שיניתי את אורח החיים שלי; אני קם בחמש בבוקר כל יום, מתאמן, מתרגל נשימות ועושה אמבטיות קרח. זה עוזר לי להישאר רגוע ונינוח. בתקופה האחרונה, בגלל המצב, אני פשוט מקפיד יותר על התזונה ועל אורח החיים הזה. נשימות בעיניי זה דבר חשוב מאוד. רובנו לא יודעים לנשום. יש 'לנשום' כדי לשרוד, ויש לדעת איך לנשום. אם הייתי היום שר החינוך הייתי מכניס את זה לתוכנית הלימודים כבר בכיתה א'. נשימות מפחיתות חרדה ולחץ. תרגול נשימות פותח את היום בצורה הרבה יותר מפוקסת ורעננה."
"מאז המלחמה יש עליה בכמות הפניות שאני מקבל"
"זה משמח שרואים בי מישהו שאפשר לפנות אליו בצורה חופשית, לשאול שאלות. תמיד כיף לדעת שאני אוזן קשבת לאנשים ושאני יכול לתת מהידע שלי והניסיון שלי לאחרים. אני לא רופא, אבל כן עברתי הרבה בתוך המסע הזה. מאז שהתחילה המלחמה פונים אלי הרבה יותר. אנשים נכנסים ללחץ וחרדה אחרי שואה שכזאת. אצלי הפניות הן לרוב מחולי קרוהן".
הייתה פניה שנגעה בך במיוחד?
"היה משהו מאוד 'יפה', שקיבלתי פניות מהמון אנשים ששאלו מה אני חושב על החטופים בעזה שסובלים ממחלות מעי דלקתיות, ואיך שורדים שם במצב כזה" (בין החטופים בעזה, עומר ונקרט ומישל נינסבאום סובלים ממחלת הקוליטיקס והקרוהן בהתאמה). "אני בטח לא יודע מה המצב שם ובאילו תנאים הם מוחזקים. אני יודע שהתרופות שחולי קרוהן מקבלים הן מצילות חיים ובלעדיהן אתה פשוט יכול למות. ועוד לפני המוות, שזו הנקודה הקיצונית, אתה יכול לסבול מכאבי תופת, שלשולים והקאות ועוד אלף דברים קשים שחולים מתמודדים איתם. וזה בנוסף למזון שהם מקבלים שם, לחרדה וללחץ שהם נמצאים בהם. לחולי קרוהן יש מיני-שגרה שהם עושים כל יום ופתאום גם זה נלקח מהם. זה כאוס טוטאלי ולחץ".
"זה מסע עם הרבה אמונה וקשיים"
לפני שלוש שנים שינה עומר את אורח החיים שלו והחל לאמץ תזונה קטוגנית, תזונה ש"מבוססת בעיקרה על שומנים, משהו שהגוף שלנו זקוק לו. במשך שנים רבות הטעו אותנו בעולם ובתעשיית המזון, גרמו לנו לאכול כמויות של פחמימות וסוכרים ודחקו את השומן למטה, כמו אויב, כשבפועל המצב הוא הפוך. התזונה הקטוגנית זו תזונה שעוזרת לך לשמור על המשקל או לרדת במשקל, זו תזונה שהיא אנטי דלקתית, מרפאת ומשקמת את המעי".
שנה לאחר מכן, החליט מילר להפסיק לקחת תרופות עבור מחלת הקרוהן. "כשהרגשתי מספיק מוכן ואמיץ הפסקתי עם התרופות. אני לא ממליץ לאף אחד להפסיק תרופות ואני לא מתנגד אליהן וגם לא אומר שלא אחזור לתרופות בשלב מסוים בעתיד, אני עדיין הולך לבדיקות. אני ניסיתי את זה על הגוף שלי ובשנתיים וחצי האחרונות זה עובד. זה מסע עם הרבה אמונה וקשיים. אחד הדברים שאני מגלה הוא שרוב האנשים לא יודעים במה הם חולים בכלל. הם מדברים איתי ושואלים אותי שאלות כמו 'מה אני צריך לאכול כדי להיות בריא?' אבל זה לא עובד ככה, אין תרופות פלא, זה תמיד שילוב של דברים כמו סגנון חיים ודרך אכילה. זו משימה."
מה אתה ממליץ למי שמתייעץ איתך?
"אני ממליץ ללמוד כמה שיותר, לחקור על המחלה ולא להקשיב רק לרופא המטפל או לאמא. יש שפע של מידע נגיש היום וצריך לקרוא ולברור ממנו רק מה שמתאים לך. אני לא רוצה לצאת בהצהרות אבל אני כן חושב שאם אתה מספיק קשוב לגוף שלך אתה תמצא את הדרך לחיות חיים טובים ורגועים עם המחלה, כמה שאפשר."
גם הילדים בבית אוכלים אוכל קטוגני?
"הילדים אוכלים הכל. אני כן משתדל לתת להם חלופות קטוגניות כמו בורקס קטוגני שאנחנו מכינים ביום שבת, או שאני שולח אותם לגן עם וופל בלגי קטוגני. אני לא אבא שעושה טרור בנוגע לאוכל, אבל אם הצלחתי למנוע מהם קצת סוכרים ופחמימות אז למה לא".
"אין כמו לבשל את האוכל בעצמכם"
אחרי שנים בהן הוביל את עולם המסעדנות בישראל, עם מסעדות ומותגים כמו "חדר האוכל" ו"סוסו אנד סאנס", החליט מילר לשנות כיוון ולמקד את תשומת הלב ברשתות החברתיות, שם הוא משתף את מאות אלפי העוקבים שלו בתכנים שנעים בין גידול הילדים, ניקיון והתמודדות עם הקרוהן, וכמובן נוגעים גם למטבח והכנת האוכל יחד עם אשתו, משפיענית רשת בעצמה, ועם הילדים. "אני מאוד אוהב מסעדות, חייתי והתפרנסתי ממסעדות במשך שנים, ואני גם מבין את הצורך לצאת ולבלות, אבל בסוף, ובטח ובטח למי שחולה בקרוהן, אין כמו לבשל את האוכל שלכם בעצמכם". בשנה האחרונה מילר החל ללמוד אצל אורי מאיר צ'יזיק בבית הספר להנהגת הבריאות בעמק המעיינות, על שיטות ריפוי עתיקות, ליקוט אוכל והשפעות המזון המתועש. "אנחנו לומדים הרבה על חיידקים ופרוביוטיקה ואיך זה משפיע על המעי. בעיניי זה חומר שצריכים ללמוד גם בבתי הספר. אנשים לא יודעים לקרוא תוויות של מזון שהם קונים, הם לא מבינים את ההשפעות על הגוף, חלקם אפילו לא יודעים להבחין בין פחמימה לחלבון, מבחינתם זה הכל 'אוכל'. צריך ללמד את זה, בצורה כיפית, ולתת לאנשים לכל הפחות את האופציה לבחור בדרך אחרת."
אילו שיטות ריפוי תפסו אותך במיוחד?
"יש שני מתכונים עתיקים ברמות, שהם מאוד מוכרים היום. אחד זה ציר עצמות – כמו ציר בקר של מסעדות רק עם כל השומן, שמתבשל במשך 24 שעות, ויש בתוכו את כל האנזימים והמינרלים שהגוף צריך, ושפע של חיידקים טובים, כל מה שצריך כדי לחזק את העצם. מתכון נוסף הוא לכרוב מותסס. זו שיטת הבישול הכי עתיקה שיכולה להיות - לקחת ירק ולשמר אותו. כף אחת כזו היא בערך כמו צנצנת כדורים שלמה של פרוביוטיקה".
אמרת באחד הפוסטים שלך באינסטגרם שזה כמו תחליף לפסיכולוג, עד כדי כך?
"עד כדי כך. ברגע שמערכת החיידקים בתוך המעי תקינה, זה אוטומטית משפיע גם על מצב הרוח שלנו. אבל כמו כל דבר, זה לא יקרה אחרי שבוע, זה דורש התמדה".