תזונה נכונה וכושר – כולם יודעים שאלה המפתחות לחיים בריאים יותר, אבל איכשהו רובנו מוצאים את עצמנו שמנמנים על הספה במקום לשמור על שני החוקים הללו. המלחמה לקיום אורח חיים בריא איננה קלה, בלשון המעטה, אבל היא אפשרית. אז איך עושים את זה? איתרנו 6 אנשים שמשקיעים המון זמן בשביל הבריאות שלהם.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
אורי שצ׳יגובסקי
עורך תכנית בוקר, בן 32
מתי נפל לי האסימון: שקלתי פעם 130 קילו וירדתי 40 מהם באופן הכי לא בריא שיש: במשך 12 שנים תמימות עשיתי דיאטת אטקינס נוראית של חודש כן וחודש לא. אם זה לא מספיק גרוע, גם סירבתי לאכול ירקות, אז האטקינס שלי היה מבוסס על בשר בלבד, הייתי יכול לשמוע את הדם זורם בעורקים מרוב שומן. בכל חודש של אטקינס הייתי יורד קצת במשקל ואחר כך עולה. חייתי ככה עד שפגשתי במסגרת העבודה מאמנת כושר שהיא גם תזונאית. התחלנו לדבר והיא ביקשה ממני לנסות לעשות איתה כושר. נורא נלחצתי מלשנות משהו אבל היא ביקשה שאסמוך עליה בעיניים עצומות ושאם זה מה שאעשה היא מבטיחה שאני לא אעלה במשקל. וזה בדיוק מה שקרה.
הלו״ז הבריא שלי: אני מתאמן חמש פעמים בשבוע בחדר כושר, בעיקר משקולות, ועושה אימון ריצה לפני הכושר. מעבר לזה, אני רץ פעם בשבוע 15 קילומטר ובשבת אני מוציא את אבא שלי להליכה של 10 קילומטר. הקטע המדהים באמת מבחינתי הוא התזונה. עד גיל 30 לא אכלתי מעולם ירקות. התזונה שלי הייתה מורכבת מדברים שבאים בשקית, דברים שנוצרו במעבדות, שום דבר טבעי. המאמנת שלי אמרה לי יום אחד שאו שאני מתחיל לאכול ירקות או שהיא מפסיקה לאמן אותי. אז נבהלתי והכנתי סלט. את צריכה להבין שמעולם לא טעמתי פלפל, לא אכלתי ברוקולי, לא הסכמתי להתקרב לגזר. בפעם הראשונה שהכנתי סלט שמתי יחד ירקות שלא קשורים וניסיתי לשים על זה רוטב סויה. אכלתי את זה בדמעות, עד שהסבירו לי שמה שהכנתי זה לא סלט. היום אני כבר ממש רגיל לזה ולפעמים זה אפילו טעים לי. התפריט שלי קבוע ומורכב משתי פרוסות עם גבינה ופלפל, יוגורט ופרי לארוחת בוקר, ארוחת הצהריים היא שלל ירקות עם שניצל בתנור, וארוחת ערב מורכבת מסלט, פרוסות עם חומוס וביצה. נשנושים? מים ושוב פעם מים.
ואיך זה מסתדר עם עבודה אינטנסיבית? אני פשוט מביא הכל מהבית ויודע שאין דבר כזה להתפרע עם אוכל מבחוץ. בנוסף אני מבשל הרבה, רק אתמול הכנתי לי אוכל בקופסאות לשלושת הימים הבאים. אין פה קסם, אתה פשוט מפנה לעצמך עוד זמן בלו״ז.
מה הסוד שלי: אני לא מהאנשים שמרגישים כמו פרסומת לברנפלקס – גם כשאני מתאמן הרבה אף פעם לא כיף לי לצאת לריצה של 15 ק״מ, ולעד אני אעדיף לשבת בבית ולראות טלוויזיה במקום ללכת לחדר כושר. יש תרגילים שאני עושה ושונא את העולם כי הם קשים לי, אבל אם אני לא מקפיד אני מרגיש רע, אז עבורי ללכת לעשות ספורט זה למנוע את התחושה הזו. יש לי גם טבלה בבית בה אני מסמן כל ריצה וזה נותן לי חיזוק חיובי לראות שעשיתי את זה.
איך זה שינה לי את החיים: עבורי ללכת לחדר כושר ולראות תוצאות היה כמו ללכת לפסיכולוג שאומר לך לקבל את עצמך. אני חושב שזה נתן לי ביטחון עצמי - פעם הכל הביך אותי והיום זה כיף להפסיק להתבייש.
יובל קדוש
מרצה מדריך ומנחה קבוצות, מחבר הספר ״תאי אב״, בן 45, אב לשלושה: עומר בן 15, עמית בת 13 ועידו בן 3.
מתי נפל לי האסימון: זה קרה כשעידו התחיל ללכת. הלכתי איתו לגן הציבורי ופשוט לא הצלחתי לרוץ אחריו. זה היה אחרי שחזרנו מארה״ב, שם חיינו שנה ושבעה חודשים כדי לטפל בעמית, בתי שחלתה אז. אני העליתי שם משהו כמו 20-30 קילו ועישנתי שתי קופסאות סיגריות ליום. המצב היה כזה, שבגיל 42 היו לי 360 הפסקות נשימה בשינה וישנתי עם מסיכת חמצן. אחרי שהכל נגמר וחזרנו לארץ ושקלתי 145 קילו. עשיתי דיאטות וניסיתי להפסיק לעשן אבל כלום לא עזר – כל ביס שלקחתי בדיאטה גרר איתו תחושות אשם. אז אני עם הילד שלי בן השנה בגן ציבורי ואני מתגלגל כמו כדור ולא מצליח להיות איתו שם. התיישבתי על הספסל והבנתי שאם אני לא לוקח את החיים שלי למקום אחר אני לא מגיע לראות אותו בכיתה א׳ בכלל. עוד באותו יום מצאתי את המנתחת הכי טובה שיכולתי לניתוח שרוול. התחלתי את הצום לפני הניתוח בארבע בבוקר ובאותו יום גם הפסקתי לעשן: שמתי שעון לרבע לארבע, עישנתי חמש סיגריות ברבע שעה, אכלתי שקיות של עוגיות עבאדי ונפרדתי מכל זה. זה קרה לפני שנתיים ומאז ירדתי יותר מ-50 קילו ואני שוקל 90 קילו בלבד. אני גם לא מעשן מאז ואפילו מאוד אנטי לעישון.
הלו"ז הבריא שלי: כשעמית חלתה עזבתי את העבודה כמנהל שיווק והתרכזתי רק בזה. כשחזרנו לארץ, לאחר שהבריאה, התחלתי לעבוד עם ״עזר מציון״, להרצות ולכתוב את הספר ״תאי אב״, ועל כל החוויה הזו אז אני מסתובב לא מעט. אני קם כל בוקר בחמש, עושה 150 כפיפות בטן, שכיבות שמיכה כמו בצבא. אני שותה כוס קפה, אוכל תמר ויוצא לרוץ בקבוצת ריצה שנפגשת בשש. אנחנו רצים 10 קילומטר יום כן-יום לא. בשבע ורבע אני בחזרה בבית, מכין סנדוויצ׳ים לילדים, מסיע לבית הספר ושותף מלא להכנות. אני אוכל ארוחת בוקר של סלט עלים ירוק עם פחמימה בצורת קרעי פיתה קראנץ׳, וגבינה בולגרית או חצי קופסת טונה או ביצה קטנה. בצהריים אני אוכל חלבון – שלוש פעמים בשבוע זה דג - וירק בלי פחמימה ואני עושה המון סלטים. ארוחת ביניים היא תפוח או יוגורט ולארוחת ערב אני אוכל סלט ירקות עם גבינה ולפעמים ביצה – תלוי מה אכלתי במשך היום. אם אני אוכל בחוץ אז זה מעט – למשל את הסלט שמגיע כתוספת בלי הלחם והחמאה שמביאים איתו. התחלתי לעשות גם פילאטיס ויוגה, ו- TRX בבית כדי לחזק את השרירים וכפיפות בטן כדי לשרוף את העור העודף.
מה הסוד שלי: ארוחות קבועות, הרגלים והפחד להידרדר למה שהיה קודם. למדתי מהמנתחת שלי חוק ברזל שהוא לאכול כל שלוש שעות: יש לי תמרים, תפוח או יוגורט וגם אם אני ביום של הרצאות או פגישות אני מקפיד לאכול. הם יוצאים להפסקת סיגריה? אני אוכל בזמן הזה שני תמרים וככה לא מגיע לארוחה רעב בטירוף. הדבר השני הוא לפתח הרגלים, לאכול ארוחות מסודרות וזה משהו שאני עושה מאז הניתוח. וגם, אין עלי שום איסור - אני מרשה לעצמי לאכול מה שבא לי ולא דופק חשבון, אבל באותה נשימה, אם בא לי מתוקים אני לא אוכל את כל המתוקים על השולחן. למשל, הרציתי עכשיו בדן אילת. ירדתי לארוחת הבוקר וראיתי שיש גבינות נפלאות שאני ממש אוהב. התפרעתי ואכלתי סלט ירוק עם גבינות אבל המשמעות היא שאני לא אוכל מתוקים ושלמחרת רצתי 3 קילומטרים בבוקר, למרות שזה לא היה הבוקר של הריצה.
איך זה שינה לי את החיים: זה משהו שרואים על הפנים שלי – אני אדם שטוב לו. פעם הייתי נוסע לקניון ומסתובב 7 שעות כדי לחנות הכי קרוב שאפשר. היום אני הולך לשם ברגל, אצעד את הקילומטר הזה, וכשאני נוסע לאירועים אני חונה רחוק והולך. תפישת העולם שלי השתנתה, המרחק הוא כבר לא מכשול. אני גם יותר עירני וחיוני, אני ישן יותר טוב בלילה, לא נוחר וזה תורם לזוגיות, שם המצב אחר לגמרי בעוד תחומים. הילדים מבסוטים מזה ושותפים להליכות וגם חולקים את השינוי בתזונה, למרות שאם לומר את האמת היחיד שחי אורח חיים לא בריא בבית לפני שעשיתי את השינוי הזה היה אני. עוד שינוי גדול הוא כשאני מביט במראה ואני מרוצה. פעם כדי לקנות בגדים הייתי צריך למצוא חנות שמוכרת מידה XXXL – היום אני מידה L ואני קונה בגדים חדשים בלי בעיה. התוצאות הטובות הללו נותנות לי את המוטיבציה להמשיך.
אביטל שניאור
דיאטנית, בת 33, אמא לשלושה ילדים: נויה בת 5.5 , כפיר בן 4 ועידו בן שנה ו- 8 חודשים.
מתי נפל לי האסימון: הצבא הייתה תקופה מאוד גרועה מבחינת התזונה והכושר שלי. אם לפני זה עסקתי בספורט, בצבא לא עשיתי כלום ואכלתי המון ג׳אנק, בורקסים, קרואסונים, המבורגרים. עליתי מלא במשקל, וכשהשתחררתי הלכתי לקורס מדריכות אירובי. חשבתי שכך אשמור על המשקל, שם נחשפתי ללימודי תזונה, מה שהוביל אותי לעשות תואר בנושא. בתקופה הזו אכלתי פחמימה עם ירק כל הזמן, כי למי יש זמן להכין משהו כשאת סטודנטית, אבל הפכתי אנמית, ולאט לאט, עם הלימודים, הבנתי שאני צריכה לשנות את התזונה ולהוסיף גם חלבון.
הלו"ז הבריא שלי: שלוש פעמים בשבוע, בעשרים לשש בבוקר אני עושה אימון של ריצה, בשילוב אימון כוח של TRX שתלוי לי בגינה – 40 דקות אימון. אם היה לי לילה קשה אני מוותרת על אימון הבוקר ומחליפה אותו באימון זהה בערב. אין לי זמן לאירובי וחדר כושר אז אני עושה אימון קצר וקולע לבד, אחריו מתחיל היום. מבחינת אוכל, אני פשוט מכינה אוכל בריא במהירות - חזה עוף בתנור, פרגית צלויה בתנור בסילאן או סלמון בתנור - זה צ׳יק צ׳ק, אני משתמשת בירקות קפואים כמו אפונה או עדשים שאיתם תוך רבע שעה יש לי מג׳דרה. אני אוכלת לחם בריא, והחינוך בבית הוא על מתכונים בריאים, תמיד יש ירקות חתוכים שנמצאים על השולחן. אני עושה משחקים עם הילדים בהם הם עוצמים עיניים, אני נותנת להם לטעום משהו והם צריכים לזהות איזה אוכל הם אכלו עכשיו.
מה הסוד שלי: ספורט גורם לי להנאה ולשחרור, וכשאמא מאושרת גם הילדים מאושרים. אני מתאווררת, בלי אף אחד, בלי הילדים ובלי בן הזוג. בנוסף, אני משחררת את הלחץ סביב הנושא הזה: הילד היה חולה ואני בעומס עבודה? אצמצם את האימון היום לעשרים דקות, כשמצד שני לא אוותר לעצמי ואעשה אותו, בידיעה שאחזור לשגרה עוד מעט. באותו אופן, אני מקשיבה לגוף שלי, לרעב ולשובע האמיתיים, לחשקים האמיתיים. זו לא חכמה לאכול כל היום פריכיות אורז, אם הגוף ממש ממש רוצה משהו אחר. אז אין אצלי בבית גלידה, אבל אם כבר מתחשק מאוד הולכים לגלידריה עם הילדים ואוכלים איתם גלידה אמיתית וטרייה, שאיכותית יותר מהגלידות התעשייתיות. גם כשזה קורה – זה במידה אז אם אכלנו גלידה לא נאכל דברים אחרים לא בריאים.
איך זה שינה לי את החיים: השינוי הוא בעצם התפתחותי והוא רק משתפר מפעם לפעם. כשהייתי צעירה יותר, בגיל 18-20 היה לי כולסטרול גבוה והייתי אנמית. היום, אחרי 3 לידות אני עם בדיקות מצויינות. מעבר לזה אני אנרגטית יותר, הפסקתי לראות טלוויזיה בשנה האחרונה וזה רק שדרג לי עוד את החיים ובטח הוריד את האכילה מול הטלוויזיה. זה משפיע בצורה מדהימה וכיפית על התקשורת עם בעלי ועם הילדים. אנחנו מקפידים על ארוחות משפחתיות וזה כיף לכולם.
עוד ב-mako בריאות:
>> אימון HIIT: האם אימון אינטנסיבי טוב יותר מאימון ארוך?
>> האם אפשר להידבק בסרטן? מסתבר שכן
>> 10 סימנים שאתם אוכלים יותר מדי פחמימות
מאיה רביבו
ראש מגמת קונדיטוריה בדן גורמה, בת 42
מתי נפל לי האסימון: כל החיים שלי הייתי רזה ואף פעם לא חשבתי על מה שאני אוכלת. גרתי בארה״ב הרבה שנים וכשעליתי לארץ כל התזונה שלי השתנתה, פתאום עבדתי במלון והיה מולי כל הזמן אוכל, לאט לאט עליתי במשקל עד שהייתי 20 קילוגרם מעל המשקל המקורי שלי. אנשים אמרו לי ששמנתי, אבל לא ראיתי את זה עד שהסתכלתי על סרטון שאחותי צילמה. אמרתי לה שאין מצב שזו אני שם. זה היה רגע בו החלטתי שהמצב הזה נגמר. עשיתי דיאטות וניסיתי להוריד אך לא הצלחתי, עד שבאחת הפעמים החלטתי שאני לא עושה דיאטה אלא רק מורידה את הדברים שאני יכולה להסתדר בלעדיהם. אני לא יודעת מאיפה קיבלתי את כוח הרצון אבל זה עבד לי והתחלתי לעשות גם הליכות (כי ריצות היה לי קשה). אחרי שבועיים התחלתי להרגיש יותר טוב וזה נתן לי עוד מוטיבציה והתחלתי לאכול ארוחת בוקר מסודרת – דבר שלא עשיתי מעולם. ואז לקחתי מאמן אישי - המטרה הראשונית שלנו הייתה שארוץ 5 קילומטרים כי זה משהו שיכולתי לעשות פעם. שילבנו אימוני כוח וריצה ומשם זה התפתח, עד שבמרתון תל אביב האחרון רצתי 10 קילומטרים.
הלו"ז הבריא שלי: כיון שאני שף קונדיטור ואישה עסוקה, אני נעזרת במאמן אישי שמאמן אותי בלוח הזמנים שלי, אז האימונים גמישים – לפעמים בערב ולפעמים בבוקר. אני מתאמנת איתו עכשיו רק 4 פעמים בשבוע, אימון משולב מחזורי של TRX, מעלים דופק לרמות גבוהות לזמן קצר ואז מורידות במחזוריות. מעבר לאימונים הללו אני רצה פעמיים בשבוע בין 7-8 קילומטרים בחולות, בירידות ובעליות.
כשיש לי אימון בוקר אני קמה שעה וחצי לפניו, אוכלת חטיף חלבון, תמרים ואגוזים או גבינה לבנה – תלוי בסוג האימון, ואז מתאמנת. אחרי האימון אני אוכלת ביצים, גבינה, ירקות או טונה – כל פעם משהו אחר ואז מתחילה את היום, את הפגישות או השיעורים. ארוחת הביניים שלי היא פרי, עד ארוחת הצהריים שלי שהיא סלט עם חזה עוף, סלט קינואה, דג, קטנייה מלאה – משהו מהעולמות הללו. בגלל העבודה שלי יוצא לי לאכול לא מעט בחוץ אז אני תמיד מזמינה ירקות או דגים טריים – מבושלים או נאים. ארוחת הערב תלויה במה שאכלתי לארוחת הצהריים, אם אני אוכלת בחוץ אזמין סביצ׳ה או ירקות. לא פעם אני עושה את האימון שלי בערב, בסביבות שבע או שמונה ואפילו תשע.
מה הסוד שלי: לא ליצור לעצמי גבולות שמביאים לתחושה של אכזבה אם עוברים אותם. אני שף קונדיטור, יש סביבי אוכל ומתוקים כל הזמן אז אני מבינה שאני יכולה לאכול דברים במידה – אם אני לא מתפרעת. אני לא אוכל היום המבורגר בעשר בלילה – משהו שעשיתי בעבר – אבל אני כן יכולה להרשות לעצמי לאכול אוכל לא בריא מדי פעם. אם נפתחה מסעדה חדשה בתל אביב אני חייבת ללכת לבדוק את התפריט, אבל אני לא אבחר במטוגן. במסגרת העבודה שלי אני הולכת למסעדות וקונדיטוריות בצרפת ואוכלת במסעדות מישלן, אז אני יודעת שכשאני עושה את זה אני משחררת טיפה ומפצה על זה בהרבה מאוד ספורט, בללכת ברגל בחו״ל, בריצה במהלך השהייה שם - ובחזרה לתפריט סגפני יותר כשהעבודה נגמרת. גם הבנתי שמלטעום מתוקים במבחני הקונדיטוריה שאני מעבירה אני לא אשמין. אז נוצר מצב בו אני טועמת המון, אבל משתדלת לא לאכול הרבה באותו יום ומאזנת את זה באימון קורע בערב. אני מבינה שתזונה זה 80 אחוז מההורדה במשקל אז אני כבר לא בדיאטה, אבל שיניתי את אורח החיים שלי. אני מתכננת את הארוחות מבעוד מועד ובחיים לא מגיעה למצב בו אני ממש רעבה. אני אוכלת המון ארוחות קטנות ומלאות, המון ירקות וקטניות מלאות ויותר חלבונים מפחמימות.
במה זה שינה לי את החיים: הורדתי 19 קילו אז פתאום כיף לי לקנות בגדים והכל עולה עליי. ברמה הבריאותית, כל מיני כאבים שהיו לי פשוט נעלמו. אני קלילה יותר ויש לי יותר אנרגיה, מרגישה שהפכתי לאדם פעיל אחרי שהייתי כבדה. בנוסף, סחפתי איתי את כל מי שעובד איתי, אז בעבודה הסו-שפים אחראים על ארוחות הצהריים ואנחנו מרכיבות תפריט מראש, עם בישול בריא בלי טיגון, עם המון ירקות – וזה עוזר לי מאוד.
עמרי רגב
משנה למנכ״ל בחברת ספיריטים סחר, יבואנית וודקה ואן גוך, בן 34, נשוי + ילדה בת שנה ושלוש + כלב
מתי נפל לי האסימון: תמיד רציתי לחיות יותר בריא ואני מתאר לעצמי שחיפשתי טריגר. הוא הגיע לפני יותר משנה, בחופשה משפחתית של הכל כלול בכרתים. הכל היה טעים שם ואכלנו שם מכל הבא ליד, אבל כשחזרתי הרגשתי לא טוב והחלטתי שאני מנסה לצמצם. הייתי מסוג האנשים שנכנסים למאפייה ויוצאים ממנה עם 40 שקיות - וגם שם אכלתי הרבה בצקים, אז אמרתי לעצמי שאני מפסיק לצרוך גלוטן - קראתי מאמרים שאומרים שגלוטן פשוט מיותר לנו והחלטתי לנסות. פתאום ראיתי שהשד לא כל כך נורא ושאני מרגיש יותר טוב - אז המשכתי. לזה הצטרפו אימוני ספורט והחלטה לא לוותר לעצמי. לבסוף, אחרי שנה הורדתי 13 קילו.
הלו"ז הבריא שלי: אני קם בבוקר, אוכל בננה, שותה שתי כוסות מים ויוצא לעבודה. ב-11:00 אני אוכל כוס גרנולה, בסביבות 12:00-13:00 תבשיל בשר וקטניות ובערב ביצה וסלט. הנשנושים מול הטלוויזיה הם אגוזים ושקדים, יש הרבה ירקות ופירות ואני שותה קפה בלי סוכר, מים וסודה – בלי משקאות ממותקים. איך זה מסתדר עם העבודה? אני מאלה שתמיד מביאים אוכל מהבית ואם אני אוכל בחוץ אני אחפש את בר הסלטים. אני חוזר מהעבודה בסביבות 18:00-19:00 להשכבה ובתשע בערב, אחרי שנגמרה כל העבודה והבת שלי כבר ישנה, אני עושה ספורט: שלוש פעמים בשבוע אני רץ בין חמישה לשמונה קילומטרים ובשאר הימים אני עושה אימונים, בדרך כלל TRX. אני לא הולך לחדר כושר אלא מתאמן לבד.
מה הסוד שלי: ההתמכרות. אני ממש מחכה לאימון או לריצה, נהנה להרגיש טוב תוך כדי האימון ואחריו, נהנה לראות את גרף ההתקדמות שלי. וכמובן, זה שהוצאתי גלוטן מהתפריט - רק במקרים חריגים וחגיגיים - פיצה וסנדוויץ׳ לא אכלתי כבר יותר משנה. זה לא שאני סופר קלוריות היום, אני פשוט חושב לפני שאני אוכל.
במה זה שינה לי את החיים: זה הרס לי מלתחה שלמה שגדולה עלי. מעבר לזה, אני מרגיש שאני הרבה יותר ערני ואנרגטי. אני לא יודע אם זה פסיכולוגי או פיזי, אבל זה לא מיתוס – אני ממש מרגיש שאני פעיל יותר.
אנדי רון
נטורופתית ויועצת לאורח חיים בריא בניצת הדובדבן, בת 35
מתי נפל לי האסימון: האמת שכבר כילדה נהגתי לאסוף גזרי עיתון עם כתבות על ירקות ופירות והתחלתי לאכול חיטה מלאה, למרות שכל החברות שלי צחקו עלי. בתיכון התחלתי לעשות אירובי וחדר כושר ורציתי להתעסק ברפואה ובתזונה. חיפשתי משהו שמשלב גוף ונפש כי אני מאמינה גדולה בחיבור שלהם, שם נפל לי האסימון ואז הלכתי ללמוד נטורופתיה.
הלו"ז הבריא שלי: אני קמה בבוקר ועושה מדיטציה, נהנית מהשמש ומהגשם, אומרת לעצמי משפטים חיוביים. אני מתעמלת בבוקר: 30-45 דקות של פיטבול או התעמלות וחיטוב, משקולות ועבודה על הבטן. בבקרים בהם אני לא מתאמנת אני לוקחת את הכלבות שלי לטיול ארוך ברגל, משחקת ורצה איתן. לפני שאני יוצאת לעבודה אני אוכלת ארוחת בוקר. אני לא עוסקת בהגדרות של צמחונות וטבעונות, אבל בגדול נמנעת ממוצרים מהחי, אז ארוחת בוקר יכולה להיות שייק ירוק של ספירולינה (אצה הנחשבת מזון על א.ר), מלפפון, מנגו, בננה ואגוזים או יוגורט וגרנולה או דייסת קוואקר. אחרי שהתחלתי את היום עם משהו קטן, אני מקפידה לשתות במהלך כל היום לגימות קטנות של מים ותמיד תמיד יש לי בקבוק מים בתיק, יחד עם פירות יבשים ואגוזים אותם אני מנשנשת. את ארוחת הצהריים אני מביאה מהבית - עדשים ואורז או אורז עם ירקות וסלט, ותמיד מוסיפה נבטים לכל דבר. לפעמים, אם אני בקליניקה אני מחליפה את ארוחת הצהרים בשייק סמיך שהוא כמו ארוחה: נבטים, מללפון, סלרי, תמר, בננה, שמן קוקוס ואגוזים. בערב, בעיקר בערבים בהם אני שוחה, אני אוכלת דייסת קוואקר עם סלט גדול או לפעמים אני אוכלת ביצה.
פעמיים-שלוש בשבוע אני הולכת לשחות: זה מתחיל מזה שאני הולכת לבריכה ברגל ואז עושה 30-40 בריכות. אם לא יוצא לי ללכת אני מחליפה את הבריכה באימון בבית או עושה שחייה יותר רגועה, משולבת בפעילות גופנית אחרת. בן הזוג שלי צוחק עלי שאני תמיד מחפשת את הפעילות הגופנית מחוץ לבית כי אני לא עולה אף פעם במעלית אלא במדרגות. אני חונה רחוק במקומות כדי ללכת יותר, ואני מקפידה להשתמש במוצרי טיפוח טבעיים, בלי כימיקלים.
מה הסוד שלי: פעילות גופנית עושה לי טוב. מעבר לזה, באוכל אני לא מלחיצה את עצמי אלא מקשיבה לגוף. אם את יושבת בבית קפה וממש רוצה לאכול קרואסון – זה בסדר, אבל זה לא אומר שאת תשבי ותאכלי עכשיו עוגות כל היום, צריך למצוא את האיזון. בקיצור, המוטו שלי הוא - אוכלים כדי לחיות ולא חיים כדי לאכול.