כשמסתכלים על גל מורן ישראלי, מתמודדת מאסטר שף החיננית, קשה לדמיין את כל הצרות הבריאותיות שפקדו אותה מאז שהייתה נערה. לאחרונה חשפה גל כי היא מתמודדת עם מחלת כליות כרונית בשם " IgA nephropathy" שהובילה לשורה של צרות בחייה. "כשהייתי בת 13, קמתי בבוקר עם בצקות בעיניים וברגליים. רגל אחת הייתה ממש נפוחה והשנייה רגילה - ההורים שלי נבהלו מזה", היא מספרת על המחלה שהתגלתה במקרה. "הלכנו לקופת החולים מוקדם בבוקר, והם הפנו אותנו ישר למיון. איתרו אצלי לחץ דם גבוה וחלבון בשתן, ואז עברתי המון בדיקות".
גל בילתה תקופה ארוכה בבית החולים. "עשו לי המון בדיקות וביופסיה של הכליה כדי להבין מה זה בדיוק. אחרי שאיתרו את הבעיה, ניסו למצוא את הטיפול המתאים, הייתי משהו כמו שלושה חודשים בבית החולים. פספסתי חצי מכיתה ח'. היום יש יותר מודעות למחלה הזאת פעם לא הייתה".
"קיבלתי טיפול לווריד עם תרופה שמכילה מעין קוקטייל שנותנים לחולי סרטן"
כפי שאתם יכולים לשער - ביופסיה לכליה היא תהליך לא פשוט, וודאי לא כשמדובר בילדים. גל מספרת ש"אפשר לעשות את זה בהרדמה מלאה וגם במקומית, ובגלל העובדה שהייתי ילדה עשו לי את זה בהרדמה מלאה. מכניסים מזרק גדול שנכנס לגב, ואז לוקחים מעין חתיכה מהכליה ובוחנים אותה".
גל מספרת שהטיפול היה כימותרפי לכל דבר, והוא כלל גם שימוש בסטרואידים. "בכל פעם הייתי מתאשפזת למשך שלושה ימים ומקבלת טיפול לווריד עם תרופה שמכילה מעין קוקטייל שנותנים לחולי סרטן. עברתי תקופה מאוד לא נעימה, בנוסף לכל הצרות הסטרואידים גרמו לתופעות לוואי של השמנה ודרשו טיפולים בתרופות ללחץ דם. מעבר לכך, נשר לי השיער והתדלדל מאוד, וזה גם השפיע על מערכת הפוריות והפסיק לי המחזור. הייתי בת 14 כשאמרו לי שהוא עומד להיפסק כנראה, ויכול להיות שתהיה לכך השפעה בעתיד. אמא שלי מאוד נבהלה מזה. בתור ילדה בת 14 לא חשבתי על זה, כמובן שזה פחות עניין אותי. רציתי לחזור לחיים הרגילים שלי, אבל גם טופלתי באיזו תרופה ניסיונית שהיו נותנים לי לפני כל טיפול כימותרפי שמטרתה להגן על מערכת הפוריות, אי אפשר היה לדעת. כל הזמן חייתי עם התחושה שיכול להיות שהטיפול הזה שעשיתי כשהייתי צעירה ישפיע עליי".
בסוף הצלחת להיכנס להיריון
"למזלי כן. אני זוכרת שהגינקולוגית שלי אמרה לי שעד לפני עשרים שנה לנשים עם בעיה כמו שלי היה אסור להיכנס להיריון כי הן מסתכנות ב'רעלת היריון', מה שגורם ללחץ דם גבוה וחלבון בשתן. זה מאוד מסוכן ולכן בעבר היו ממליצים על פונדקאות ופתרונות אחרים. אני באמת סבלתי מרעלת הריון אחרי הלידה, חמישה אחרי שהשתחררתי הביתה התחיל לי לחץ דם מאוד גבוה וכאבי ראש ממש קיצוניים שלא נרגעו, שלא הצלחתי לטפל בהם בשום משכך כאבים, ואז מצאתי את עצמי שבוע במיון עם רעלת הריון שלאחר לידה".
זה קרה בגלל המחלה?
"כנראה, אבל זה יכול לקרות לכל אחת. אני פשוט התחלתי מנקודה אחרת, הייתי בטוחה שברגע שאני יולדת אני כבר לא בסכנה, אבל מסתבר שיש כזה דבר. הייתי שבוע בבית חולים מטופלת במגנזיום, זה גם השפיע מאוד על ההנקה, לא יכולתי להניק. זה השפיע גם על המצב הנפשי ונראה לי שזה גרם לי לדיכאון אחרי לידה".
"אפשר לחיות עם דלקת חדשה לאורך שנים רבות וטובות ללא כל אבחנה"
דלקת כליות, IgA היא מחלת כליות כרונית שכיחה מאוד בקרב חולי כליות בעולם, בעיקר באסיה. מרבית החולים כלל לא מודעים לכך שיש להם את המחלה והיא תתגלה במקרה; אולם בכשליש מהם, בעיקר בקרב מבוגרים, תפקוד הכליות נפגע עד כדי אי - ספיקה סופנית.
פרופסור סידני בן שטרית, מנהל המחלקה הנפרולוגית במרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית, מסביר ש IgA nephropathy היא המחלה הכי שכיחה במחלות הכרוניות שפוגעות בכליה, והכי שכיחה בעולם המערבי. בייחוד באסיה שם היא מגיעה ל 50 אחוז מסך כל מחלות הכליה. "בשינוי של אימונוגלובולין (סוג של נוגדן) לא תקין ישנה שקיעה בכליה ובסופו של דבר המחלה הזו היא הטמנה של IGA בתוך הכליה, זה מבחינת הפתופיזיולוגיה", הוא מסביר.
לדבריו, התסמינים של המחלה יכולים להתבטא בדם בשתן. "הרבה פעמים אחרי זיהום או מחלת חום יש הפרשה של שתן דמי. בבדיקת דם מיקרוסקופי ניתן או אחרי גילוי חלבון בשתן ניתן לאתר את המחלה. האבחנה הסופית שלה נעשית על ידי דיקור כליה, ואי אפשר לאבחן אותה בלעדיו משום שישנן מחלות דומות".
פרופ' בן שטרית מציין כי "בדרך כלל החולה לא ירגיש כלום והיא מתגלה באופן אקראי. הרבה פעמים מגלים את המחלה כשמגיעים ללשכת הגיוס, כי שם כולם עוברים בדיקת שתן ואז רואים עקבות דם או קצת חלבון שמעלים את האפשרות ל IGA. אי ספיקת כליות הוא בדרך כלל עד שלב מאוד מתקדם לא סופני שלא מתבטא בסימנים. החולה לא סובל מכאבים או מדברים אחרים. זו מחלה שהתסמינים שלה ברוב המקרים קלים. למעשה, אפשר לחיות איתה לאורך שנים רבות וטובות ללא כל אבחנה".
עם זאת פרופ' בן שטרית מציין כי "המהלך של IGA מאוד ברור, בשליש מהמקרים הוא יכול להיות יציב לאורך שנים בלי התדרדרות משמעותית, ובשליש נוסף ניתן לקבל טיפול תרופתי ברגע שמגלים את המחלה ואז היא נעצרת עד שמשתפרים. הבעיה שלנו זה עם השליש האחרון שמתדרדרים למצב של אי ספיקת כליות סופנית.
נכון להיום, עולם המדע אינו יודע להצביע על הגורם למחלה. אימונוגלובולין הוא נוגדן שחשיבותו רבה במערכת החיסונית של הריריות, כגון בדרכי הנשימה ובמערכת העיכול. ב IgA הרכב הסוכרים הקשורים לחלבון של הנוגדן אינו תקין, וייתכן שזו הסיבה לשקיעתו ביחידות הסינון של הכליה, כאשר משקעים אלה גורמים לדלקת שמגבירה את החדירות של דופן כלי הדם, ולדליפה של כדוריות דם אדומות ושל חלבון לשתן.
כאשר הדלקת קשה יותר נפגע כושר הסינון של פקעית הכליה ונגרמת אי ספיקה של סופנית הכליה. ישנן מחלות שבהן IgA מופיעה כתופעה משנית כמו למשל במקרה של חולי צליאק, מחלות מעי דלקתיות, פסוריאזיס ועוד".
אמנם לא קיים נתון על מספר הסובלים מהמחלה בישראל. אולם פרופסור בן שטרית מעריך שאנחנו מאוד דומים למדינות מערביות כמו צרפת או ארה"ב "שם זה נע בין 20 - 25 אחוז מבין מחלות הכליה. באסיה זה מגיע עד 50 אחוז כאמור. גם בארץ זו המחלה הכי שכיחה בקרב מבוגרים, וההערכה היא שהיא נדירה הרבה יותר בקרב ילדים.