אנמיה היא מצב של ירידה בכמות חלבון ההמוגלובין הנושא את החמצן בכדוריות הדם האדומות, עד הגעה למצב בו אין מספיק המוגלובין לספק את צרכי הגוף בחמצן. באופן עקרוני קיימות שתי אפשרויות או שאין מספיק המוגלובין בכל תא דם אדום או שמספר תאי הדם האדומים אינו תקין. הגדרת אנמיה אינה בהכרח מספרית אלא פיזיולוגית – כחוסר יכולת של הדם לספק חמצן לרקמות. אנמיה תלויה במשתנים שונים -  מין, גיל, מחלות רקע ויש שאומרים שגם מוצא. לכן, ערך המוגלובין שטוב לאדם אחד יכול להיות נמוך לאחר. לנשים, לדוגמה, לרוב יהיו ערכי המוגלובין נמוכים יותר מאשר לגברים. באופן כללי, הטווח הנורמלי לרמת ההמוגלובין הוא די רחב, לכן מציאת ערך המוגלובין נמוך בבדיקה מקרית הוא לא סיבה מידית לדאגה.

בניגוד לתפיסה הרווחת, האנמיה אינה מחלה כשלעצמה אלא סימפטום שמצריך בירור אצל רופא המשפחה. אנמיה יכולה להיות סימן למחלה אחרת שאולי יש לנו, או שהיא יכולה להיגרם כתופעת לוואי מתרופות שאנחנו לוקחים, מחסרים תזונתיים (כמו במקרה של צמחונות או טבעונות) או שהיא יכולה להיגרם מגורמים תורשתיים. במקרים מסוימים, אנמיה יכולה להיות רמז לדימום סמוי או ממאירות, לכן אם מתגלה, חשוב להיבדק.

אנמיה מתבטאת בעייפות וחולשה, חיוורון וכושר גופני ירוד. בבדיקה ניתן למצוא גם דופק מהיר. בילדים, אנמיה יכולה להתבטא גם בירידה בלימודים ובהפרעה בריכוז. היא נפוצה יותר במדינות מתפתחות או באוכלוסיות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, בעיקר היכן שיש חסרים בצריכת מרכיבי מזון בסיסיים ובשר. בארץ, אנמיה היא מצב נפוץ יחסית, וערכי ההמוגלובין נמוכים מהנורמה אצל כ-4 אחוזים מהגברים וכ-8 אחוזים מהנשים. בגילאים מבוגרים, המצב אף שכיח יותר ולכ-11  אחוז מאוכלוסיית הקשישים ערכי ההמוגלובין נמוכים מהנורמה.

מה הקשר לחסר בברזל?

הברזל נדרש לבנית ההמוגלובין, וחסר בברזל מהווה סיבה נפוצה מאד לאנמיה. הגוף שלנו יודע לאזן את כמות הברזל כי גם עודף וגם חסר בברזל מזיקים לנו. אנחנו אוכלים בממוצע 10-20 מ"ג ברזל ביום, ורק 5-10 אחוזים ממנו נספג במעי. אנחנו סופגים 1-2 מ"ג ברזל ביום ומפרישים כמות דומה בצואה ובשתן וכך נשמר המאזן. חשוב לציין שנשים בגיל הפוריות מאבדות בממוצע כ-30 מ"ג ברזל בחודש (!!) בזמן הווסת, לכן אנמיה יותר שכיחה בנשים אלה.

ברזל נמצא במזונות שמקורם מהחי - בשר בקר, עוף, דגים ואיברים פנימיים. צמחונים יכולים לקבל את מנת הברזל הדרושה להם מהצומח על ידי אכילת טחינה, קטניות שונות, פטרוזיליה, צימוקים, אפרסמון ועוד. אז למה תמיד מדגישים שברזל מגיע מבשר? ההבדל הוא בספיגת הברזל. הברזל מן החי, מגיע "על מגש של כסף" למעי ונספג בקלות ללא צורך בעיבוד נוסף. לעומתו, ספיגת הברזל מהצומח מורכבת יותר ותלויה בין היתר בחומציות הקיבה ובפקטורים שונים במעי.

>> תת פעילות בבלוטת התריס: כל מה שחשוב לדעת

איפה יכולה להיות הבעיה?

הביעה טמונה בעיקר בסיבות להיווצרות מצב של אנמיה. לדוגמה, טחול מוגדל יכול להיות סיבה להאצת פירוק כדוריות הדם, מה שעלול לגרום לאנמיה. בנוסף, גם דימום גלוי או סמוי, מחלות דלקתיות וכרוניות, מחלות כליה ומחלות תורשתיות שונות ואפילו מחלה ויראלית כמו שפעת עלולה לגרום לאנמיה זמנית. 

הבעיה שגורמת לאנמיה יכולה להימצא בכל אחת מהתחנות בחיי תאי הדם האדומים. תיתכן בעיה בייצור הכדורית במח העצם בגלל חוסר בחומרי בנייה (כמו למשל חוסר ברזל, ויטמין B12 או חומצה פולית) או בגלל בעיה במח העצם עצמו. יתכנו מצבים בהם מבחינה כמותית הייצור תקין, אבל יש תקלה בפס הייצור ואורך החיים של הכדוריות מתקצר בגלל מבנה, הרכב או צורה לא תקינים.

התגלתה אצלי אנמיה, מה עושים?

אם התגלתה אצלכם אנמיה, בשלב הראשון יש להיבדק אצל רופא המשפחה. הבדיקה כוללת תשאול מקיף של המטופל, בדיקה גופנית ובדיקות דם. בבדיקות הדם נבחנים ערכים מעבדתיים שונים ונבדקים תאי הדם האדומים במיקרוסקופ. כך ניתן לקבל מידע על גודל וצורת התאים ועל כמות ההמוגלובין. מידע זה, בשילוב הסיפור האישי של המטופל ובדיקות נוספות, יאפשר לאבחן את סוג האנמיה והגורמים לה, וכך ניתן לטפל בה בהתאם.

 איך מטפלים?

השלב הראשון בטיפול באנמיה הוא להבין מה המקור שלה. במידה ונמצא שהרקע לאנמיה הוא חוסר ברזל, הטיפול יהיה בתוספי ברזל שניתנים לרוב בכדורים או בטיפות. את תוספי הברזל עדיף לקחת על קיבה ריקה כדי שלא תהיה "תחרות" על הספיגה, ניתן לקחת את הכדורים עם ויטמין C או מזון חומצי שמגבירים את הספיגה.

 >> החיים ללא גלוטן: כל מה שרציתם לדעת על צליאק 

* הכותבת היא סטודנטית לרפואה בשנה ה' באוניברסיטה העברית בירושלים.

 * ייעוץ רפואי: ד"ר עידו שטראוס, מומחה לנוירוכירורגיה, היחידה לנוירוכירורגיה תפקודית, המערך הנוירוכירורגי, המרכז הרפואי איכילוב