שנת 1998 הייתה אחת השנים המהפכניות בעולם הסקסולוגיה. לראשונה הוצע טיפול תרופתי לבעיה שהטרידה רבים – טיפול באין אונות. מאז זרמו מים רבים בנהר, והומצאו שיטות טיפול נוספות. אין ספק שגם ההתפתחות הטכנולוגית תרמה רבות לשיפור איכות החיים של זוגות רבים.
יחד עם זאת, הטיפול התרופתי היה ונשאר הבחירה הראשונית. מעין "טיפול פלא". כל מה שנדרש זה ביקור אצל רופא משפחה (בעל רישיון להוצאת המרשם) ומשם הדרך לתחילת הטיפול קצרה.
בכל זאת, עדיין מרחפות כמה שאלות חשובות: האם זהו הטיפול היחיד שהגבר זקוק לו? האם הוא כרוך בהשלכות לטווח הארוך? על מנת לענות עליהן, חשוב לנסות להבין את הסיבות לבעיה בזקפה.
מה גורם לבעיות בזקפה?
קיימות סיבות רבות לתופעה המטרידה הזאת. החל מפגיעה בכלי דם קטנים שעלולה להתרחש עקב סוכרת, או בשל פגיעה בעצבים כמו במחלת טרשת נפוצה. גם מצב נפשי או מה שמכונה "חרדת ביצוע", עלולה לגרום לכך והכוונה היא לחרדה מהאקט עצמו.
כך או כך, בסופו של דבר כל אחד מהגורמים שצוינו עשוי ליצור השפעה שלילית על היחסים האינטימיים בין בני הזוג.
לרוב, הטיפול התרופתי יעזור לפתור את הבעיה הפיזיולוגית, אבל רגע – מה הלאה? הרי גבר שחווה הפרעה בזקפה על רקע חרדת ביצוע למשל, הוא גבר שכאמור חרד מהאקט עצמו. "כדור הפלא" אומנם פותר אותו מלהתמודד עם הבעיה האמיתית שיש לו, אך יתכן שיפתח מעין תלות נפשית בטיפול. לעתים, מספיק ניסיון כושל אחד של קיום יחסי מין ללא הטיפול על מנת לקבע חשיבה בסגנון "ללא הכדור אני לא שווה כלום". וזה בהחלט עלול לקרות, כי המנגנון של החרדה לא טופל כלל.
הרי זוג שחווה משבר בחיים, שאיבד את התיאבון לחיי המין, זקוק להרבה מעבר למשהו שנותן מענה תפעולי. ומי בכלל מעוניין בזקפה "נצחית"? האם כשהרופא מוציא מרשם לטיפול התרופתי, הוא חושב על ההשלכות של הצד השני? האם מישהו שואל את בת/בן הזוג מה הרצונות והצרכים שלה/ו מהקשר האינטימי הזה? מי אמר שאותה הבחורה שנוסעת לצימר מצפה מהחבר שלה לביצועים אין-סופיים? שלא לדבר על אותה אישה קשישה שכבר עייפה מבעלה, לא מבינה איך בגיל 80 הוא עדיין מסוגל להביא את עצמו ליחסים כמה פעמים בשבוע.
נכון שאף אחד גם לא אמר שזה לא נכון. הרי אף אחד לא בירר את הנושא והמרשם פשוט שוגר לבית המרקחת בלחיצת כפתור. איך אומרים, הנייר סופג הכול. נכון להיום ייעוץ/טיפול מיני אינם נכללים בסל הבריאות. השירות ניתן באופן פרטי וככזה, העלות גבוהה יחסית. בנוסף, השירות הזה דורש זמן וכסף על מנת לחקור ולתקן את הנפש ואת הגישה של האדם או/ו הזוג. אבל ניתוח מקצועי של המצב ומעורבות מכוונת יכולים לפתור את הבעיה ולתת מענה לשנים קדימה.
הפתרון מתחיל בשיחה כנה
בעולם אוטופי הטיפול היה אמור להיות שילוב של כמה טכניקות. אבל אנחנו עדיין לא שם. אז מה עושים? מתחילים לדבר. בטרם מתן המרשם, חשוב שהרופאים יתעכבו יותר על השאלות הבסיסיות כגון: "מה לדעתך הביא לכך?", "האם זה קורה תמיד?", "מה עם עינוג עצמי - זה עובד או שגם אז מתעוררת הבעיה?" כך זוגות ידברו על מה שהם באמת מצפים מהקשר, מהאינטימיות. ידברו על פנטזיות, צרכים, רצונות. לרוב מדברים על פוליטיקה, עבודה, בעיות עם הילדים, עם ההורים, משכנתה או שכר דירה – על הכול חוץ ממין. השיחה היא כלי נגיש וזול. צריך רק להעז, לאזור את האומץ ולפתוח בשיחה - שיחה פתוחה ומכבדת, שיחה שתצמיח את שני בני הזוג. כשחושבים על זה - זה אפילו זול יותר מהטיפול התרופתי.
הכותבת היא אווה קפלן יועצת מינית, מתמחה ברפואה ראשונית, מרצה במכללת רמת גן ובעלת קליניקה לטיפול בזוגות ובודדים