ברזייה ציבורית היא אולי הדבר הכי תמים שתוכלו למצוא בבית הספר או בגינת שעשועים, אבל מסתבר שהיא יכולה להיות מלאה בחיידקים. "כ-80 אחוז מהברזיות הציבוריות עלולות להכיל חיידקים שונים כגון אי-קולי, מזהמים שונים וחיידקי מעיים", טוען ד"ר מיכאל ויינפאס, מומחה לרפואת משפחה ולרפואה טבעית. "אם הברזיות לא מנוקות כראוי, התוצאה בפועל יכולה להיות זיהומים בדרכי העיכול, שיכולים לגרום לשלשולים, בחילות, הקאות, חום וחולשה".
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
הבעיה העיקרית לדבריו, הן אותן ברזיות בהן לא בוצעו בדיקות או תחלופת מים והן עלולות להכיל בתוכן ובתוך המים שבהן חיידקים שלאט לאט מתרבים. "ילדים, קשישים, נשים בהריון או חולים שהמערכת החיסונית שלהם אינה חזקה מספיק, צריכים להיזהר במיוחד, משום לא בטוח שהגוף שלהם יגיב כראוי לאיום החיידקי שמבחוץ", הוא אומר.
איך היית ממליץ לנקוט כדי למזער סכנות מברזיות?
"צריך להקפיד שמים לא יעמדו זמן רב בצנרת, ואם לא נעשה שימוש קבוע במתקנים צריך לדאוג שהמים יזרמו וישטפו אותה. אחת לחודש מומלץ לחטא את הברזיות - בצנרת עצמה, במיכל האחסון של המים, בפיה, וכן לנקות את הפילטרים בשל החשש מהצטברות חיידקים. כדאי גם לוודא שהניקוז לא סתום". בנוסף, ד"ר ויינפאס ממליץ שהרשויות יאכפו את הכללים וההוראות הניתנים על ידי משרד הבריאות בעניין.
זהירות, קולרים
לצד האזהרות, רונית דוידוביץ טכנולוגית מזון בכירה ויועצת לתעשיית המזון בארץ, אומרת שגם להיגיון הבריא יש מקום. "אני לא רואה סיבה לכך שמישהו שרץ בפארק יחשוב פעמיים אם לשתות מברזייה או לא לשתות. כשאתם שותים מים מברזייה ציבורית מוכרת, כנראה שהסיכוי שמשהו באמת יקרה לכם הוא לא באמת גדול, ולכן לרוב זה בסדר", היא אומרת. "איכות המים בישראל טובה בסה"כ ואין סיבה לחשוש משתייתם מן הברז, גם בבית וגם בחוץ. נכון שהפיה עלולה להיות מזוהמת אבל זה לא מה שאמור למנוע את התענוג", טוענת דוידוביץ.
עוד ב-mako בריאות:
>> האם משטחי הגומי בגני השעשועים באמת מסרטנים?
>> די לגנוח: כללים בסיסיים בהתנהלות בחדר כושר
>> מרגישים נפוחים אחרי האוכל? לא תאמינו למה זה קורה
מה שצריך להדאיג אותנו יותר לדעתה, הם דווקא ה"קולרים" – אותן ברזיות מקוררות המחוברות לחשמל. הסיבה לכך היא שלרוב הם מכילים סננים ואלה לא תמיד מוחלפים בזמן בהתאם להמלצת התקן. "סנן כזה הוא מקור מצוין לחיידקים עמידים. לכן, אם כבר החלטתם לשתות ממתקן ציבורי, דווקא ברזייה ציבורית פשוטה עדיפה", היא מסכמת.
אז על מה כדאי להקפיד?
- לא מומלץ להצמיד את הפה לברזייה אלא לשתות מהזרם.
- רצוי לתת למים לזרום כמה שניות לפני ששותים, כדי להיפטר מכמות המים העומדים.
- אם יש אפשרות בחירה, העדיפו לשתות מברזייה ולא מקולר.
- בבתי קפה העדיפו כוס מים עם קש, כדי שלא תצטרכו לבוא במגע ישיר עם כוס שלא ניקו אותה טוב, או בקבוק סגור. רצוי שתוותרו גם על תוספת הקרח, כיוון שבמקרים רבים כלי האחסון שבו הוא מוקפא אינם עוברים ניקיון תקופתי יסודי והם עלולים להכיל חיידקים רבים ולזהם אותו.
- כדאי להימנע משתייה מברזייה חלודה, כדי למנוע בליעה של מתכת חלודה אשר עשויה להזיק בכמויות גדולות. כמו כן, העובדה שקיימת חלודה על הברזייה אמורה לעורר חשד בשל העובדה שאינה מטופלת או נבדקת כראוי.
מי באמת אחראי על תקינות הברזיות?
לאחר שפנינו למספר גורמים, אנחנו מודים שיצאנו מבולבלים מהעניין. אף אחד מהגופים הממשלתיים לא מיהר לקחת על עצמו את האחריות, כשכל אחד מהם הפנה את האצבע לעבר גורם אחר: משרד הבריאות הטיל את האחריות על משרד הפנים שמיהר להתנער מכך והפנה אותנו לרשות המים שלא ראתה כל קשר בינה לעניין הברזיות עצמן.
יניב שמאי, ראש ענף כימיה של מזון ומים במכון התקנים הישראלי, מעריך שרק חלק קטן מיצרני הברזיות אכן דואגים להוצאת תקנים למוצרים: "אין מספיק מודעות לעניין. ברזייה היא מוצר הדורש בדיקה מקיפה ומחמירה בעת התקנתו, שבודקת בין היתר את נדידת החומרים הכימיים מן הברזייה אל תוך מי השתייה ואת ריכוז המתכות הכבדות העלולות להשתחרר ממנה למים. כמו כן, נבדקות התרבות מיקרואורגניזמים מימיים, התרבות מיקרואורגניזמים מימיים ועוד. כל בית ספר או רשות עירונית שמתקינה ברזייה צריכים לבקש מהספק תעודת תקן המוכיחה כי היא עברה את הבדיקות המחמירות והיא נושאת תו תקן".
ממשרד הבריאות נמסר: "נושא הברזיות במרחב הציבורי הינו חשוב מאוד, ומשרד הבריאות פנה כבר לפני מספר שנים למרכז השלטון המקומי לשם קידום הנושא. התקנת מתקני מים מצוננים בבניינים מחויבת בחוקי התכנון והבניה של משרד הפנים משנת 1986. משרד הבריאות הוציא בשנת 2003 הנחיות לרכישה ולתחזוקה של מתקני שתייה במרחב הציבורי ועדכן הנחיות אלו בשנת 2012. האחריות לאכיפת הנחיות אלו הינן של משרד הפנים באמצעות הרשויות המקומיות, ולכן נשלחו ההנחיות גם לשלטון המקומי. ברזי השתייה במרחב הציבורי מותקנים על מערכות מים המאושרות לשתייה, מערכות הנבדקות באופן שגרתי בכל ישוב וישוב (בתדירות הנקבעת בתקנות ע"פ גודל האוכלוסייה המשורטט). לפיכך, חשובה ביותר תחזוקת הברזים, והקפדה על תחזוקתם תמנע תוצאות חריגות שעלולות לנבוע בעצם רק מפיות הברזים".
בהמשך לדברים אלה, במשרד הפנים טענו כי נושא איכות המים נמצא באחריות רשות המים והפנה אותנו אליהם. תגובת רשות המים מנגד: "איכות מי השתייה בישראל נמצאת באחריות משרד הבריאות מתוקף חוק בריאות העם. רשות המים מטפלת באיכות המים במקורות המים".
ועד שמישהו ייקח על עצמו את האחריות בעניין, נאלץ להישאר עם השאלה הפתוחה בעניין הגורם שאמור לטפל בברזיות הציבוריות, ולנקוט ביתר זהירות בבואנו לשתות מחוץ לבית.