לאחר גילוי וירוס ה-HIV שגורם למחלת האיידס, התחלנו להבין שוירוסים הם מאוד מסוכנים לגוף האנושי. מה בדיוק מסוכן בהם לעומת חיידקים? ומהי המשמעות של גילוי וירוס אנושי חדש?
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
וירוסים הם מבנים קטנטנים שמנגנון הפעולה שלהם פשוט – הם מדביקים תאים מסוג מסוים, משעבדים את מנגנוני התא לצרכיהם ומאלצים אותם לשכפל את עצמם בעותקים רבים. לאחר מכן, הם מתפרצים החוצה מהתא המאכסן ומתפשטים לתאים שכנים, לעתים תוך הרס התא המקורי. בניגוד לחיידקים, לווירוסים אין חילוף חומרים משלהם ולכן קשה מאוד לפתח תרופות שפוגעות בהם. בדרך כלל אין לנו ברירה אלא לסמוך על מערכת החיסון המיומנת שלנו שתחסל את הפולשים. בנוסף, הווירוסים מתרבים רק בתוך תאים אחרים ומסתתרים בתוכם, ולכך אפשר גם להוסיף את גודלם הזעיר. התוצאה היא מבנה שקשה לזהות ולאפיין.
אחת הצרות הגדולות בווירוסים היא הקלות שבה נדבקים מהם כשמקבלים עירוי דם נגוע. בעירוי דם מחדירים לגוף המטופל מנות דם מאדם אחר, שעלול לכלול גם את הווירוסים הקיימים בדמו, ובשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת נדבקו כך אלפי אנשים בכל רחבי העולם באיידס ובצהבת C. כיום כבר יודעים לזהות מגוון גדול של וירוסים מסוכנים ומשמידים מיד מנות נגועות, אבל מה אפשר לעשות נגד וירוסים שאיננו מכירים בכלל?
לא נמצאה עדות למחלה
אחת הדרכים לחקור את הנושא היא להשוות מנות דם של אנשים לפני עירוי ולאחריו. במחקרים אחרונים שנעשו בנושא, חיפשו החוקרים חומר גנטי זר אצל אנשים וכעת זיהו אצל שניים מהם וירוס חדש שקיבל את השם "הפג'יווירוס1" (HHpgV-1). מדובר בווירוס ממשפחת הצהבת C , ונכון לעכשיו לא נמצאה עדות למעורבות שלו במחלה כלשהי.
עוד ב-mako בריאות:
>> האם משטחי הגומי בגני השעשועים באמת מסרטנים?
>> די לגנוח: כללים בסיסיים בהתנהלות בחדר כושר
>> מרגישים נפוחים אחרי האוכל? לא תאמינו למה זה קורה
בדגימת דם שנלקחה מאותם אנשים שמונה חודשים מאוחר יותר לא נמצאו שרידים של אותו וירוס בדמם, דבר שמעיד על היכולת של מערכת החיסון שלהם לחסל אותו. עם זאת, אין לשלול את האפשרות שהווירוס נשאר במצב רדום בתאים מסוימים של המטופלים, כפי שקורה במחלות כמו שלבקת חוגרת.
בנוסף, בדקו החוקרים קבוצה של חולי המופיליה, שבגלל קרישת הדם הלקויה שלהם נאלצים לקבל הרבה עירויים, ומצאו את הווירוס אצל שניים מהם. במקרים האלה הווירוס נותר בגופם לפרקי זמן ארוכים הרבה יותר, דבר שהעיד על הקושי של מערכת החיסון שלהם לזהות את הפולש ולהתגבר עליו. עם זאת, גם במקרים האלה לא נמצאה כל עדות לכך שהווירוס גורם למחלה כלשהי.
אף שידוע לא מעט על וירוסים מהמשפחה הזו, לפני שנוכל ללמוד עוד על הווירוס החדש נצטרך למצוא דרך לגדל אותו במעבדה ולחקור את מנגנוני ההדבקה שלו על תרביות תאים ולאחר מכן גם על חיות מעבדה, כדי לגלות גם איזה נזק הוא עלול לגרום. חשוב לזכור שאף על פי שמדובר בווירוס מדבק, אין פירוש הדבר שהוא מסוכן לנו בהכרח – אחרי הכול רוב הווירוסים אינם כאלה.
חשיבות נוספת של המחקר הזה היא השיטה שבה השתמשו כדי לזהות את הווירוס, שעשויה לסייע בזיהוי וירוסים נוספים שעלולים להיות בגופנו בלי קיימים מבלי שנדע על קיומם.
* ד"ר ארז גרטי, דוקטור לאימונולוגיה, מכון דוידסון לחינוך מדעי