בואו רק נגיד שכנראה שהייתי צריכה לדאוג קצת יותר, כיאה לצאצא הגזע הרוסי, בפעם הראשונה שכאב לי משתיית אלכוהול. זה התחיל בשנה שעברה, בסמוך לתקופת החגים. תקופה שבה הרבה התחלות חדשות נחגגות בהרמת כוסית סמלית, גם אם זה סתם דרינק של שעמום-מרטיני וסיגרייה לחגיגת סוף יום ארוך בעבודה. אחרי כמה לגימות, התחלתי להרגיש כאב חד שמפלח את הלסת באופן עיקש והתופעה התרחשה לא פעם. לפעמים פניתי לחברי הנאמן אדוויל ליקווי-ג'ל, בעוד שאת רוב הפעמים פתרתי תחת האמונה כי יש להמנע בכל תוקף מלגשת לרופא השיניים אלא אם כן אכן מדובר בצניחה חופשית של כלל שורות השיניים ואז אולי, יש טעם – לנסות ולקבוע פגישה.

>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?

לקח לי הרבה זמן לחבר את החתיכות הפזורות יחדיו ולשכנע את עצמי, סטודנטית לרפואה בשאיפה, שמדובר במשהו רציני. שלא תבינו לא נכון: הלכתי לרופאת משפחה. סיפרתי לה על שרשרת התסמינים ההזויים שמסווגים אותך אוטומטית תחת הכותרת היפוכנדר מתקדם (אני יכולה להשבע שיש להם קוד מחלה כזה במחשב של קופות החולים) - אבל גם לעצמי לא הצלחתי למכור את עסקת החבילה הזאת: אני משתעלת שיעול יבש ומביך יותר מאשר מציק וכואב לי כשאני שותה אלכוהול. ואני מבטיחה לכם שאף רופא לא יחרף את נפשו המלומדת על זכותכם להשתכר בכבוד. ולשיעול, שהתווסף לו אחרי תקופת החגים, יש מרשמים נפלאים של קודאין. עם הימים, החכמתי והבנתי – שכאשר כלל האוצרות הנפלאים האלו מתווספים לרשימת הקיטורים שלך לחברים, יש חשיבות גם להבנה שהגירוד הבלתי נסבל וההזעה המוגזמת בלילות היא לא עוד תופעה של גיל הבלות של בנות 28 דרמטיות: אלו תסמינים שיש לשים אליהם לב.

אבל גולת הכותרת – היא גולת הכותרת. הגולה שצמחה לי על צווארי אחרי חצי שנה, היתה כבר משהו שאי אפשר להתעלם ממנו. משם הדרך לאיבחון הגורלי היתה כבר קצרה. כעבור שבועיים כבר היתה באמתחתי התשובה החד משמעית כי אני הבעלים החדשה והגאה ללימפומת הודג'קין שלב שתיים. ולמרות שההבנה הראשונית שאת לא פסיכית שמדמיינת - מקלה, היא עדיין בגדר ההבנה שמעכשיו את חולה במחלת הסרטן. סרטן. ס ר ט ן.

הזוג הכי מבאס בארוחות ערב

המחלה הרומנטית עד כאב הזו, מסחטת הלייקים האכזרית ביותר בפייסבוק והמצטלמת הטובה ביותר של הולוויוד מאז האיידס. לא משנה כמה תכינו את עצמכם לחוויה הזאת, שום סרט סוחט ממחטות לא באמת יכול לספק לכם את תחושת חוסר האונים הזאת מול המציאות. אבל בעיקר, שום סרט לא יכול לספר לכם באיזו רכות החוויה הזאת אוחזת את ידכם, ומובילה אחריה במשיכה קלה למסלול בלתי צפוי עשיר ומתגמל.

אביטל (צילום: צילום ביתי)
לקח לי הרבה זמן לחבר את החתיכות הפזורות יחדיו | צילום: צילום ביתי
 

עוד ב-mako בריאות:
>> מי מפחד מקרוספיט? בטח לא אתם
>> הגיל והתרגיל: איזה ספורט הכי מתאים לגילכם?
>> אוכל על: הסופר פודס החדשים שאתם חייבים להכיר

אז לא, העולם לא קרס. השיער לא נשר רק מעצם הידיעה, ואת הקנאביס הרפואי לוקח זמן לקבל. מה שכן מתרחש לעומת זאת, זה שאתם הופכים להיו הזוג המבאס ביותר בארוחות משפחתיות ובמפגשים חברתיים בשבועיים הסמוכים למועד האבחנה. מדדים מבית לבית, בין חבר לאחות, ושוברים את לבבותיהם של קרובי משפחה וחברים כשהבשורה שאתם נושאים עמכם הן לא אגרת הזמנה לחתונה. ואז, אז מתחילים השידוכים: השידוך בינך לבין הנס שיציל אותך מהסרטן האימתני. מיטב סיפורי ה-'לחבר שלי היה' נשלחים אלייך בכמויות מסחריות, כשברובם הפתרון הוא לפרוש למנזר טיבטי וללעוס דרדרים לשארית חייך כי רק ככה מנצחים את הסרטן. ואת אפילו נהיית מסמר הערב הנחשק של כלל האימהות לעתיד במעגלי הפרשות חלה הצפויות לחודש הקרוב: זה באופנה להציל חולי סרטן. אבל בכל הבלאגן הזה, אף אחד לא שולח לך תזכיר מסוגר באשר לאיפה *את* עומדת בכל הסיפור הזה – ומה זה בכלל אומר: לימפומה.

לימפומת הודג'קין, כפי שהגדרתי אותה בזמנו בפני אחת הרופאות המטפלות שלי, היא דווקא "אחלה של סרטן". מכל תסריטי האימה שיכולים לרחף מעלייך במעמד האבחנה (פלוס דימיון מפותח של בת לאחות בבית-חולים), דווקא לימופת ההודג'קין היא הידידותית ביותר מכולם. לימפומה ע”ש הודג’קין, הנקראת גם מחלת הודג’קין, הינה סרטן של מערכת הלימפה. מערכת הלימפה הינה חלק מהמערכת החיסונית. היא כוללת תאי דם לבנים ייחודיים הנקראים לימפוציטים המסייעים בהגנה על הגוף מפני זיהום ומחלות. הלימפומה של הודג’קין מתרחשת כאשר לימפוציטים בשלבי ההתפתחות עוברים שינוי ממאיר ומתרבים באופן בלתי מבוקר. 

פגיעה במערכת הלימפה פוגעת באופן התמודדות עם מחלות, משבשת את ספירות הדם ועושה שמח באופן כללי. פרוטוקול הטיפול בלימופת ההודג'קין בניגוד לתאומתה המורכבת יותר Non-Hodgkin Lymphoma, הוא פשוט יחסית. בקרוב המקרים הוא לא מצריך הקרנות או השתלות, או אפילו ניתוחים מסובכים: לפחות לא באופן מיידי, ולא עבור כולם. הוא מצריך רק כימותרפיה.

ביטל ובעלה (צילום: צילום ביתי)
אז לא, העולם לא קרס | צילום: צילום ביתי

"רק"

אבל כוחו של הטיפולי הכימותרפי טוב רק אם אנחנו מסרבים לעמוד כנגדו, למרות שאין עוררין על כך שמדובר בחוויה לא קלה בעליל. התמזל מזלי ואני נמנת בקרב אלו אשר זכו למסלול המזורז והנעים לבריות בטיפול הזה. ודווקא מתוך המקום הזה, אני כותבת את הטקסט הזה היום: מתוך הבנה טהורה יותר ומפוקחת יותר של מהי התמודדות עם חווית הסרטן ומדוע אני מכנה אותה כך באופן כה עיקש. אני מניחה בפניכם סרטון בן שלוש דקות אשר עושה עבודתו נאמנה, והעשיר אותי בכוחות רבים לקראת המסע הזה שאני צועדת בו עכשיו. לאחר הצפייה, כמחווה לכלל חולי הסרטן ולעצמכם כבני אדם – אני מפצירה בכם: צאו ותרמו מנות דם, והרשמו במאגר הלאומי לתורמי מח עצם. אני סומכת עליכם. 

>> אחת ולתמיד: כדאי לישון עם תחתונים או בלי?