הסרט ממנטו (2000) מגולל את סיפורו של לאונרד שלבי (גאי פירס), צעיר הסובל מאמנזיה אנטרוגרדית לאחר שחווה טראומה. מדובר במצב ייחודי של אובדן זיכרון שבו כתוצאה מחבלה רצינית בראשו, לאונרד למעשה חי ללא זיכרון. הוא אינו מסוגל לייצר זיכרונות חדשים – ושוכח כל כחמש דקות מה שהיה לפני כן. במטרה להשיג נקמה ולמצוא את האדם שאחראי למותה של אישתו, לאונרד נעזר בפתקים ובכתובות קעקע על גופו, כדי שיעזרו לו לזכור.
>> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?
הסרט בוים על ידי הבמאי כריסטופר נולן ("האביר האפל") ונערך בצורה ייחודית: הסרט למעשה מוצג מהסוף להתחלה; כאשר סצנה מסתיימת, הסצנה הבאה אחריה מציגה את ההתרחשות שקרתה לפני הסצנה שהסתיימה. כיוון שלאונרד אף פעם אינו יודע מה קרה בעבר (כיוון שהוא שוכח כל כחמש דקות), הצגת העלילה מהסוף להתחלה שמה את הצופים במקום דומה לגיבור הראשי שבו חסר להם מידע על התרחשויות קודמות. בדומה ללאונרד, על הצופים להרכיב את הפאזל של העבר, עם רמזים מההווה. עד כמה הסרט מציג אובדן זיכרון בצורה אמינו? בדקנו.
מה זה אמנזיה אנטרוגרדית?
"זה לא אמנזיה, אני זוכר הכל מלפני התאונה" – לאונרד.
כשלאונרד מסביר לאנשים על מצבו הרפואי, הוא חוזר ומדגיש שהוא אינו לוקה באמנזיה רגילה, אלא באובדן זיכרון לטווח הקצר. ייתכן שהוא אינו מגדיר זאת כאמנזיה כדי לא לבלבל אנשים, אבל למעשה המצב הייחודי שהוא סובל ממנו הוא אכן סוג מסוים של אמנזיה.
"אמנזיה זה למעשה איבוד זיכרון. ויש כל מיני סוגים של אמנזיות, כאשר אחת מהן היא אמנזיה אנטרוגרדית", מסביר ד"ר אמנון מוסק, סגן מנהל המערך לנוירולוגיה, המרכז הרפואי תל אביב, בית חולים איכילוב. "על פי ד"ר מוסק, אמנזיה אנטרוגרדית היא מצב שבו אדם אינו מצליח לזכור דבר ממאורע (טראומתי) מסוים קדימה. למעשה, מדובר במצב של אובדן הזיכרון לטווח הקצר וחוסר יכולת של המוח לייצר ולאחסן זיכרונות חדשים.
האם ניתן לאבד זיכרון כתוצאה מטראומה?
בסרט מתואר המאורע שהוביל למצבו הרפואי של לאונרד. לילה אחד הוא התעורר ומצא את אישתו נאנסת ונרצחת בחדר השירותים של ביתם על ידי אדם במסכה. כאשר ניסה להגן עליה, לאונרד חטף מכה חזקה בראשו ממחבט בייסבול, שהותירה אותו במצב של אמנזיה אנטרוגרדית.
במקרים רבים, אובדן זיכרון לטווח קצר נגרם כתוצאה מטראומה. "במצב קשה של דימום במוח, עלולה להיות פגיעה ממושכת בזיכרון שבאופן תאורטי יכולה להתבטא באיבוד הזיכרון לטווח הקצר. אם הטראומה קשה זה יכול להימשך הרבה, ואם האזור של הזיכרון נפגע פיזית אז הזיכרון יכול להישאר פגוע לתמיד", מסביר ד"ר מוסק.
יחד עם זאת, ד"ר מוסק מוסיף כי פגיעה חמורה וממושכת בזיכרון לטווח הקצר כפי שמתוארת בסרט, היא לא בדיוק נפוצה. הסיבה: פגיעה חמורה במוח עשויה לקרות כתוצאה מתאונה קשה, שבה גם חלקים אחרים במוח נפגעים ופחות כתוצאה ממכה נקודתית, כפי שמוצג בסרט. "זה לא שכיח כי בדרך כלל כשהמוח נפגע זה לא סלקטיבי, פגיעה מוחית רק בזיכרון מסוים זה נדיר, לרוב זה מלווה בשיתוק, איבוד ראייה. כי הזיכרון לטווח קצר ממוקם באונה הטמפורלית, צדית, בחלק הקדמי העמוק של המוח. אז רק שהאזור הספציפי הזה ייפגע זה לא נפוץ. אם המוח נפגע כל כך קשה אז כבר תהיה פגיעה בעוד מקומות במוח. זה לא שכיח, אך זה יכול לקרות".
עוד ב-mako בריאות:
>> סקס לעצלנים: השדרוגים שיהפכו אתכם למאהבי על
>> תתפלאו מה קצת שום יכול לעשות לכם
>> תולעים בטוסיק: מה עושים עם הסיוט הזה?
ההתמודדות היום-יומית: "אדם יכול להיכנס לאוטו ולשכוח לאן הוא הולך"
"עם הרגלים ושגרה אני מצליח לזכור" – לאונרד.
אובדן הזיכרון לטווח קצר גורם לפגיעה משמעותית בתפקוד היום-יומי. בסרט, לאונרד מצלם במצלמת פולרואיד כל אדם חדש שהוא מכיר וכותב לעצמו על התמונה הסבר על האדם. בנוסף, הוא מקעקע על עצמו עובדות חשובות שהוא מגלה במהלך החיפוש אחר האדם שרצח את אשתו ומשאיר לעצמו פתקים שיזכירו לו. אז איך אנשים באמת מתמודדים עם מצב שבו לא ניתן לאחסן שום זיכרון חדש? "בהחלט יש פגיעה קשה בתפקוד כשזיכרון העבודה (זיכרון לטווח הקצר) לא תקין. אנחנו משתמשים בזיכרון הזה כל הזמן לא כדי לאחסן זיכרונות חשובים, אלא כדי לנהל את היום-יום. הפגיעה בזיכרון לטווח קצר היא קשה ולא מאפשרת חיים טובים. אדם יכול ללכת לכיוון המקרר, להגיע למקרר, לפתוח את הדלת ולא לזכור מה הוא בא לקחת. או להיכנס לאוטו ולשכוח לאן הוא הולך", אומר ד"ר מוסק. הפתקים יכולים לעזור, אבל עד גבול מסוים. בסופו של דבר, אי אפשר לכתוב כל דבר שאנחנו עושים. בעיה נוספת בפתקים, היא שהם מנותקים מהקשר. "אנשים רבים עם בעיות בזיכרון, כולל אנשים הסובלים מאלצהיימר, מתנהלים עם פתקים. אבל לפעמים הם לא זוכרים למה קשור מה שכתבו. אז אפשר לרשום דברים חשובים, אבל אם למשל הם רושמים לעצמם 'להזמין כרטיסים לסרט', הם עלולים לשכוח לאן ועם מי. הפתק למעשה תלוש מהמציאות ולכן הוא פחות יעיל".
אכן בהמשך הסרט (ספוילר לפניכם), לאונרד מתקשה להבין הקשר של פתקים מסוימים ואף מגלה בהמשך עד כמה הפתקים עשויים לבלבל ולהטעות – כשהם מנותקים מהקשר.
האם יש טיפול?
אין טיפול שמעלים בעיות בזיכרון, אך ישנם טיפולים שמאפשרים לשפר את המצב. "יש טיפולים שעובדים על מערכות עצביות, שהמטרה היא לנסות לשפר את הזיכרון או להביא להאטה של איבוד הזיכרון. בנוסף, ניתן לשפר זיכרון על ידי טכניקות למידה. למשל אם רוצים לזכור מספר ארוך כמו 1,234, נותנים רמזים שיעזרו לזכור: 1+2+3+4=10, אז נותנים רמז שעשר הוא סך המספרים המרכיבים את המספר הארוך, למשל".
האם אנשים עם אמנזיה סובלים ממשבר זהות?
טדי: "אתה כבר לא יודע מי אתה".
לאונרד: "ברור שאני יודע. אני לאונרד שלבי, אני מסן-פרנסיסקו".
טדי: "לא, זה מי שהיית. אולי הגיע הזמן שתתחיל לחקור את עצמך".
"אצל אנשים שיודעים שהם פגועי זיכרון, יכולות להיות בעיות בזיכרון. שהן לא בהכרח נובעות ממה שאתה מרגיש, אלא ממה שקורה בסביבה. מנותק מאנשים, לא מסוגל לנהל שיחה, לא מבין. אתה יכול להרגיש שאתה לא אותו בנאדם", אומר ד"ר מוסק. אבל אם מדובר במחלה של אובדן זיכרון, כמו אלצהיימר, משבר זהות יכול לקרות רק בשלבים המוקדמים של המחלה. "בשלב מסוים המטופל כבר מנותק והוא פשוט לא מבין את הסיטואציה. וזה מגן עליו מפני משבר זהות".
בשורה התחתונה: מדובר בסרט שלא רק מציג באמינות את הקושי הרב שבהתמודדות עם אובדן זיכרון ועם טראומה, אלא גם כאמור מכניס את הצופה למצב דומה כאשר העלילה מוצגת באופן לא-ליניארי. באמצעות הגיבור הסובל מאמנזיה אנטרוגרדית הצופים מקבלים מידע אמין על המצב הרפואי הייחודי וההתמודדות היום-יומית עמו – וגם נאלצים, בדומה לאנשים הסובלים מאובדן זיכרון, לחבר את חלקי הפאזל שמרכיבים את העלילה של הסרט.
ראוי לציין שכאשר הסרט יצא לאקרנים, מומחים למדעי המוח תמכו בו מאוד וטענו כי אמינותו ראויה לציון. פרופסור כריסטוף קוך, מדען מוח ידוע קרא לסרט: "התיאור המדויק ביותר במדיה הפופולרית של מערכות הזיכרון השונות". על פי בדיקה שלנו, נראה שהוא לא טעה.