גאוט, או שגדון, היא דלקת מפרקים נפוצה ביותר, אשר נגרמת עקב הצטברות גבישי חומצה אורית במפרקים. דלקת מפרקים זו, היא עתיקת יומין ומתוארות דמויות מפורסמות רבות לאורך ההיסטוריה שלקו בה, ביניהן אלכסנדר הגדול, המלך הנרי השמיני, אייזק ניוטון, צ'רלס דרווין וליאונדרו דה וינצ'י.
חומצה אורית היא תוצר פירוק אשר נוצר בגוף בתהליך הטבעי של שחלוף חומרים ובנוסף לכך, גם נספגת במעי מהמזון. אצל אנשים שגופם מייצר עודף של חומצה אורית או שקיים אצלם פגם קל ביכולת הפרשת החומצה האורית לשתן, מצטברת רמה גבוהה בדם. יחד עם זאת, לא כל אדם עם רמות גבוהות של חומצה אורית יסבול מגאוט ולכן, לא נהוג לטפל בממצא של רמת חומצה אורית גבוהה בהיעדר קליניקה של גאוט או של אבנים בדרכי השתן (שגם עלולות להיגרם מרמות גבוהות של חומצה אורית).
גאוט היא מחלה נפוצה יותר בגברים מאשר בנשים. למעשה, מאוד נדיר שנשים בגיל הפוריות יחלו בגאוט. הסיבה לכך היא שההורמון הנשי, אסטרוגן, מגביר את הפרשת החומצה האורית בשתן. המחלה מופיעה בדרך כלל אצל גברים בעשור הרביעי עד השישי לחיים.
עוד ב-mako בריאות:
>> סקס לעצלנים: השדרוגים שיהפכו אתכם למאהבי על
>> תתפלאו מה קצת שום יכול לעשות לכם
>> תולעים בטוסיק: מה עושים עם הסיוט הזה?
התסמינים
גאוט מתבטאת בתחילת דרכה בהתקפים של דלקת חריפה במפרק בודד. המפרק המעורב הנפוץ ביותר הוא המפרק בבסיס הבוהן הגדולה בכף הרגל, אבל גם הקרסול והברך מעורבים לעיתים קרובות. בשלבים מתקדמים של המחלה, כמעט כל מפרק בגוף יכול להיפגע. בעת התקף חריף של גאוט, תוך מספר שעות, מופיעה דלקת המתבטאת בנפיחות, אודם, חום מקומי וכאבים עזים במפרק הנגוע. ההתקף בדרך כלל נסוג לאחר 5 עד 10 ימים ולאחר ההתקף הראשון תיתכן הפוגה ממושכת בת חודשים או אפילו שנים עד ההתקף הבא. ללא טיפול הולם, ככל שהמחלה מתקדמת, ההתקפים נעשים תכופים יותר ומספר המפרקים המעורבים גדל עד שמתפתחת דלקת מתמדת במספר מפרקים.
האבחון
ניתן לאבחן גאוט על סמך תמונה קלינית אופיינית בנוכחות רמות גבוהות של חומצה אורית, אבל בדרך כלל מומלץ מאוד לאמת את האבחנה על ידי הדגמת גבישי חומצה אורית בנוזל המפרק. לשם כך יש לפנות בזמן התקף חריף לניקור המפרק הנגוע במרכז רפואי בעל ניסיון ואמצעים לזיהוי גבישי חומצה אורית. בעת הניקור האבחנתי, יהיה ניתן גם להזריק סטרואידים למפרק על מנת לסיים את ההתקף החריף. בשלבים מתקדמים ניתן לאבחן גאוט גם באמצעות זיהוי שינויים טיפוסיים בצילומי הרנטגן (כשכבר יש נזק למבנה המפרק) או כאשר ישנה הצטברות של חומצה אורית מתחת לעור (ממצא הנקרא טופוס).
הטיפול
בעוד שבעבר הייתה נטייה להתחיל לטפל בגאוט רק כאשר המחלה התקדמה לשלב של התקפים תכופים, הגישה בשנים האחרונות היא להתחיל בטיפול תרופתי מוקדם, על מנת למנוע הצטברות נוספת של גבישי חומצה אורית במפרקים, אשר תוביל להתקפים נוספים, למחלה קשה לאיזון ואף לנזק מבני בלתי הפיך.
הטיפול כולל שתי זרועות שמומלץ להתחיל במקביל. הזרוע הראשונה, היא טיפול בתרופות נוגדות דלקת שמטרתה גם להפסיק התקף חריף של גאוט וגם למנוע התקפים נוספים בתקופת זמן קצרה עד בינונית (שבועות עד חודשים). תרופות נוגדות דלקת יעילות בגאוט כוללות תרופה מסוג כולכיצין, תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים (NSAIDs), תרופות נוגדות דלקת סטרואידליות כגון פרדניזון ולאחרונה גם תרופה ביולוגית מסוג קאנאקינומאב.
מטרת הזרוע הטיפולית השנייה, היא לתקן את הפגם הגורם למחלה, דהיינו טיפול להורדת רמות חומצה אורית בדם, על מנת שהגבישים שהצטברו במפרקים יתמוססו בהדרגה. הטיפול מונע התקפים בטווח הרחוק יותר אבל באופן פרדוקסלי, עלול להגביר בהתחלה את תדירות ההתקפים. לכן בדרך כלל הטיפול להפחתת רמות חומצה אורית משולב עם טיפול נוגד דלקת. בארץ ניתנות תרופות מסוימות אשר מפחיתות את ייצור החומצה האורית, ביניהן, תרופה בשם אלופורינול (Allopurinol) ותרופה בשם פבוקסוסטט (Febuxostat). בדרך כלל מתחילים במינון נמוך ועולים בהדרגה עד שריכוז החומצה האורית בדם נמוך יותר מ-6 מ"ג/ד"ל, כי רק בתנאים הללו יתמוססו הגבישים שהצטברו. לאחר תקופה של כחצי שנה עד שנה שבה רמות החומצה האורית נמוכות ואין התקפים נוספים, אפשר להפסיק את הטיפול בזרוע הראשונה (תרופה נוגדות דלקת). הטיפול להפחתת רמות חומצה אורית ניתן באופן קבוע.
בכדי לתמוך את הטיפול התרופתי, ניתן גם להימנע ממאכלים עתירי חומצה אורית, אך יש לציין כי בדרך כלל דיאטה בלבד לא מספיקה על מנת לאזן את ריכוז החומצה האורית מתחת לערך הרצוי של 6 מ"ג/ד"ל. בין המאכלים העתידים בחומצה אורית שכדאי להימנע מהם נמנה בשר אדום, מאכלי ים ואיברים פנימיים כגון טחול או כבד. מנגד, מוצרי חלב דלי שומן וויטמין C מפחיתים מעט את ריכוז החומצה האורית. ירקות ואגוזים אינם מגבירים את הסיכון לגאוט ואינם משפיעים לרעה על רמות החומצה האורית בדם. צריכת אלכוהול ובמיוחד בירה ומשקאות חריפים (אבל לא יין אדום) עלולה לגרום להופעה של התקף חריף.
הכותב הינו רופא במחלקה לראומטולוגיה במרכז רפואי סוראסקי תל אביב