שלבקת חוגרת הינה מחלה ויראלית הנגרמת ע"י נגיף ממשפחת ההרפס הנקרא וריצלה זוסטר (Varicella Zoster Virus), נגיף זה הינו אף הסיבה למחלת אבעבועות הרוח (Chicken pox). לאחר החלמה מאבעבועות רוח, הנגיף אינו נעלם לחלוטין מהגוף ונשאר במצב רדום על פני תאי העצב אשר בחוט השדרה.
שלבקת חוגרת משקפת את התעוררות נגיף הוריצלה זוסטר אשר היה רדום עד כה, הסיבה להתפרצות החוזרת של הנגיף הינה לרוב ספונטנית, אך יכולה להיות מושרית מחום גבוה, סטרס, טיפול רדיותרפי מקומי, טראומה או מצב דיכוי חיסוני. שכיחות המחלה היא בכ-20 אחוז מהאוכלוסייה הבריאה הבוגרת וב-50 אחוז ממדוכאי החיסון (חולי HIV, חולי לאוקמיה לאחר השתלמת מח עצם, חולי סרטן אחרים המטופלים בכימותרפיה וכדומה).
מהם הסיפטומים?
שלב מבשר המחלה (Prodrome) מאופיין בתסמיני גרד, עקצוץ, רגישות ו/או כאב עז במרבית מהמקרים. לעיתים, טרם הופעת פריחה אופיינית הלוקים בשלבקת חוגרת אף יעברו בשוגג בירור ראשוני בשל תסמיני הכאב, אשר יכולים לדמות התקף לב, כאב בטן חריפה או כאבי שיניים. ברוב המקרים החולים יפתחו תפרחת עורית, המתבטאת בהופעה חד צדדית של שלפוחיות צלולות בקבוצות על גבי עור אדמדמם בפיזור חגורה, מעורבות של אזור הגו ולאחר מכן הפנים הינו הנפוץ ביותר. אצל ילדים ובוגרים צעירים עם מערכת חיסונית תקינה המחלה והתפרחת העורית לרוב חולפת ללא שארית.
נוזל משלפוחית טריה בחולה עם שלבקת חוגרת יכול להעביר את וירוס הוריצלה זוסטר לאדם בריא אשר לא חוסן או לא חלה באבעבועות רוח בעברו. ההסתמנות הקלינית של ההדבקה תיהיה אבעבועות רוח ולא שלבקת חוגרת המשקפת כאמור התעוררות של נגיף הוריצלה הרדום.
שכיחות המחלה, חומרתה וסיבוכים שניוניים עולים בשכיחותם עם הגיל ועם דיכוי חיסוני. אחד הסיבוכים המשמעותיים של מחלה זו הינו כאב עצבי עז (Post herpetic neuralgia) המתאפיין בהפרעה תחושתית באזור הופעת הפריחה, הסתמנות זו יכולה להמשך שבועות ואף חודשים לאחר דהיית הפריחה העורית ועלולה להופיע בכעשרה עד עשרים אחוזים מהלוקים בשלבקת חוגרת. סיבוכים אחרים המתוארים בספרות הינם – זיהום חיידקי, מעורבות עין / אוזן או מערכת עצבים, הצטלקויות, דלקת קרום המוח, דלקת כבד ואף דלקת ריאות.
איך מאבחנים?
לרוב, האבחנה מבוססת לפי ההיסטוריה הרפואית והבדיקה הפיזיקילית על ידי רופא העור. לעיתים יש צורך בנטילת דגימה עורית מאזור נגוע לצורך בדיקת מעבדה לבידוד הנגיף. באבחנה מבדלת של מחלה זו יש לשלול שלא מדובר במחלות ויראליות שונות, זיהום מפושט של הרפס, תגובות עוריות לתרופה, עקיצות חרק ואף גרדת במקרים מסוימים.
דרכי הטיפול
הטיפול במחלה הינו בעזרת תרופה אנטי-נגיפית הניתנת דרך הפה או הוריד דוגמת אציקלוביר (זובירקס) או ואלאציקלוביר (ולטרקס). ישנה חשיבות גבוהה בהתחלת הטיפול ב-72 השעות הראשונות להופעת התסמינים. טיפול זה, באם הוחל בשלב מוקדם של הופעת המחלה, יכול לקצר את משך המחלה ומכאן חשיבות האבחנה המוקדמת והתחלת הטיפול במהרה.
לאור שכיחות מוגברת של שלבקת חוגרת בגיל המאוחר, מונהג בישראל כמו גם בשאר מדינות העולם כולל ארה"ב ובריטניה חיסון חי מוחלש המומלץ לכל בני 60 ומעלה שאין להם הוריות נגד כולל קשישים. חיסון זה הינו האמצעי היחיד למניעת המחלה וסיבוכיה. תרכיב החיסון אינו מיועד לטיפול בארוע של שלבקת חוגרת אלה במניעתו בלבד, אך אפשר לחסן גם מי שסבל ממחלה זו כדי למנוע ארועים חוזרים. החיסון אינו מומלץ לנשים בהריון או לסובלים ממצב דיכוי חיסוני.
הכותב הוא רופא בכיר במחלקת עור, המרכז הרפואי איכילוב