שי סגל,  בת 32, היא מעצבת מוצר ו-XR בסטארטאפ בשם ReSight, שמתעסק בטכנולוגיות מתקדמות של AR וחובבת גיימינג.  "מרבית היום שלי עובר במחשבה, בפיצוח ובבניה של חווית המשתמשים של העתיד הקרוב. בזמן שנותר אני יוצרת דימויי 3D ואנימציות, ומפתחת משחקים," מספרת שי, "במקביל אני מסיימת תואר שני בעיצוב ופיתוח משחקים בשנקר, לתואר יש חלק גדול במי שאני היום". שי גם טבעונית מזה 10 שנים, ובימים אלו מוצג בתערוכת הסיום של התואר 'Other End' – משחק שיצרה, ושכל מהותו חמלה כלפי בעלי החיים. 

"למשחק קוראים Other End. הוא התגבש במהלך התואר, בזמנים מאוד מורכבים שבהם עברתי שיקום ארוך מתאונת דרכים והחיים נעצרו ללא שליטה, ולא מבחירה. שמעתי את צירוף המילים הזה באיזשהו ערוץ של גיימר שציטט את דיוויד בואי והכל התחבר לי", אומרת שי. 

ב-Other End השחקנים מגלמים כבשה בשם מזל שהצליחה לברוח עם חיות נוספות ממשק אכזרי בשם 'זבת חלב' בצפון הארץ, כל אחת לדרכה. לשחקנים יש שתי משימות עיקריות: לאסוף את החיות החששניות האחרות ולהגיע למקום שבו הן יוכלו לחיות את חייהן בחופשיות. כשמזל תצליח לאסוף עוד חיות, השליטה של השחקנים תתרחב גם אליהן. "כמובן ששתי המשימות לא יהיו פשוטות לביצוע. זה משחק הרפתקה תלת ממדי בעולם פתוח ולאחרונה פיתחתי חווית AR (מציאות רבודה) משלימה בשם Other End 03055." 

"רציתי להועיל לעולם שאני חיה בו, אבל באמצעים שנכונים לי"

שי מספרת כי המשחק עצמו נעשה בשלושה חודשים בלבד, "הכל - ממש הכל - נעשה על המחשב שלי: כתיבה, עיצוב, מידול 3D, אנימציה ואפילו הלחנת פסקול - לא הצלחתי לשחרר שום דבר במשחק. כל זה לא היה קורה בלי המתכנת המוכשר יובל עוזרי, שעזר לי להפוך את הכל לשחיק והקים את העולם הזה שבניתי לתחייה. הוא התמסר לפרויקט בלי חשש ועבד ימים ולילות. זאת היתה חוויה לשנינו." 

בחוויה המשלימה, Other End 03055 יצרה שי חוברת שעליה מודפסות תגיות עם מספרי מוצר, בדומה לאלו  שמצמידים לאוזניהן של החיות בתעשיות המזון. "כל עמוד מוקדש לחיה אחרת מהמשחק התלת ממדי. לצד החוברת פיתחתי אפליקציה, כשסורקים את הדימויים עם הטלפון או הטאבלט, החיות מופיעות בדמותן כשכבה דיגיטלית שמתווספת למציאות. כך למספרים יש פתאום שם, פנים ואפילו סיפור קצר." 

מאיפה נולד הרעיון למשחק? 

"שכבתי כמו פלטה על המיטה, בלי יכולת לזוז, ומתוך הטראומה של הפגיעה ידעתי שאני חייבת להתחיל לחשוב אחרת. המוח שלי היה במירוץ. רציתי להועיל לעולם שאני חיה בו, אבל באמצעים שנכונים לי. בעלי חיים מאז ומעולם היו נקודת אור בחיי - החל מביקורים תכופים ברפתות כילדה, כשחשבתי שזה ה-Happy place שלהן ושלי, ועד אימוץ של חיות שונות. לפני עשר שנים נתתי לאמת שמאחורי הרפתות לחלחל - אבל לצערי לא הפכתי לאקטיביסטית. אני מביטה באנשים שפועלים למען בעלי החיים בהערצה, אבל אין לי את העור העבה שנדרש. אחרי התאונה, דווקא מתוך הכאב הפיזי, היה לי ברור שאני חייבת לכל הפחות לקחת חלק במאמץ להגברת החמלה. לאהוב חיות זה דבר אחד ולפעול למענן זה דבר אחר. זאת הטיפה (הראשונה) בים שלי." 

שי מספרת כי אחת ההשראות המרכזיות ליצירת המשחק היתה חוות החופש, מקלט הצלה ושיקום של חיות משק, המהווה גם מרכז חינוכי שמאפשר חיבור בין בני-האדם לבעלי-חיים.  "את הרפתות מהילדות החליפו לימים החוות שמנסות לשקם ולהחזיר לחיות האלה את האמון בסביבה שלהן. יש כמובן גם את החלק האקולוגי, אבל בכנות - לפחות מבחינתי הוא נלווה לכך שהסבל יצטמצם או (טפו טפו) ייעלם. כשפוגשים תרנגול הודו בשם שירלי, מלטפים אותו והוא הופך לכחול מרוב הנאה - משהו קורה. אנשים שנשארים אדישים אל מול מראה כזה, או בכלל לתרנגול הודו בשם שירלי - לא יודעת, שיחשבו על זה שוב. בכל פעם שאני נכנסת לחוות החופש אני מרגישה שאני עושה תיקון לתודעה שלי - אין שם ריחות רעים, כמו אלה שלמדנו לשייך לפרות, אין צפיפות שמעוררת אסוציאציות קשות, אין הפרדה בין אימהות לגורים, ובחיי - אפשר לראות את החיות מחייכות. רק מהחיוכים האלה אפשר לעשות סדרת משחקים." 

שי מוסיפה כי השראות הגיעו כמובן גם מהגיימינג, "קצרה היריעה מלהכיל אבל משחקים כמו Untitled Goose Game, Everything, A Short Hike ואחד החדשים והחמודים ששיחקתי בהם, Alba: A Wildlife Adventure. הורים, תתנו לילדים שלכם לשחק בזה." 

שי סגל בחוות החופש (צילום: צילום עצמי, באדיבות המצולמת)
"בכל פעם שאני נכנסת לחוות החופש אני מרגישה שאני עושה תיקון לתודעה שלי", שי סגל | צילום: צילום עצמי, באדיבות המצולמת

איך היתה עבורך חוויית היצירה של המשחק?

"קשה וכמעט בלתי אפשרית. לא יכולתי לעבוד בצורה רצופה כמו אדם נורמלי כי זה היה תלוי כאבים. מה שכן, בכל פעם שהעלנו גרסה עובדת, אפילו עם עשרות באגים, זה הרגיש שזה שווה את זה. הדופמין עשה את שלו."

למי המשחק מיועד ומה את מקווה שמי שישחק בו יקח ממנו?

"המשחק מוצג בימים אלה בתערוכת הסיום של התואר השני לפיתוח ועיצוב משחקים בשנקר. המראה שהמיס את לבי בערב הפתיחה היה של ילדה ואבא שלה משחקים יחד. בשביל הילדה הזאת נוצר Other End" אומרת שי ומוסיפה כי המשחק פותח במקביל למחקר אקדמי, "ניסיתי להבין איך אפשר ליצור אמפתיה לבעלי חיים במשחקי מחשב והגעתי לאיזשהו בסיס של מסקנות. לא אלאה בפרטי המחקר, אבל עצם זה שילדה קטנה יכולה לגלם כבשה, לחוות דרכה ספקטרום של רגשות ולהיות אחראית לגורלה - זה משנה הכל." 

לגיימניג יש היסטוריה מאוד בעייתית עם שימוש בדמויות של בעלי חיים, אבל בשנים האחרונות צצים עוד ועוד יוצרים ויוצרות שמנסים להראות את הדברים בצורה שונה. במקום Duck Hunt – משחק ציד מ-1984, יש משחקים על אווז מלא אופי שאוהב להטריל אנשים, בקטע טוב. הדבר היחיד הוא שצריך להיזהר מלטרחן, להימנע מ'נו נו נו' ולשמור על הכיף. משחק לא יכול להיות יותר מדי דידקטי כי אף אחד לא ישחק בו". 

איפה אפשר למצוא את המשחק?

"בשלב הזה, בתערוכת הסיום של התואר השני בעיצוב ופיתוח משחקים בשנקר. אנחנו עדיין בגרסת אלפא ובוחנים את המשחק ברמה הטכנית והנרטיבית, אבל אני מאמינה שתוך כמה חודשים אפשר יהיה למצוא אותו אונליין. מי שיבוא לתערוכה יעזור לנו בפלייטסט ויקבל מרצ'נדייז".