בחג סוכות אלפי ישראלים עוזבים את בתיהם הנוחים, נפרדים מהמזגן והמקלחת החמה ועוברים לגור תחת סכך הסוכה למשך שבוע. את המצווה הזאת יש אנשים שמקיימים לא רק במשך שבעת ימי סוכות אלא לכל אורך השנה. אלו "אנשי הזולות" – אלו שארזו בתרמיל מחצלת, ציליה, גזיה ותרמוס ובנו להם מחסה בטבע.

הם מתקלחים באותו נחל ממנו הם שותים, מדליקים מדורה כדי להאיר ולבשל ובמקום לגלול שעות באינסטגרם שולפים גיטרה ושרים. הסוכה שלהם היא הבית. הם חיים הכי קרוב לאדמה והכי רחוק מהמירוץ הקרייריסטי ומרעש המכוניות. ינאי לבאור הוא אנתרופולוג מאוניברסיטת חיפה שחוקר זולות בישראל. לאחר שנה של חיים בין דירה בקיבוץ לבין הזולה שהקים בצפון הוא מספר על האנשים שימשיכו להביט בכוכבי השמיים גם אחרי שהחג יחלוף.

המילה "זולה" מגיעה ככל הנראה מהמילה העברית "זול", משום שמדובר למעשה בבית ללא שכר דירה. אופציה נוספת למקור היא המילה הערבית "זאוול", שמשמעה לשכב ולא לעשות דבר. "זולה היא מקום בטבע שבו אפשר לקחת הפסקה מהחיים לטובת לא לעשות; לא לעבוד, לא להתאמץ, לנוח, לבלות, להיות בנחת לבד או עם חברים", מסביר לבאור.

"הזמן בזולה הוא פחות מתועל ומתוכנן לפי שעון. הוא פועל לפי התחושה הפנימית ולפי מה שקורה בטבע. גם הזמן בסוכה מאפשר את זה. לצאת מהבית הבנוי ולהיות באיזשהי סוכה שהיא בהכרח ובמתכוון ארעית וזמנית. לחוות את הפשטות, את מזג האוויר, ההבדל בין היום ללילה, הרוח והשמיים".

יש זולות מושקעות יותר ופחות (צילום: ינאי לבאור)
צילום: ינאי לבאור

הגדלת טווח הנוחות

אחד המאפיינים שהופכים סוכה לכשרה הוא חריץ בסכך אשר מאפשר לנוכחים להביט דרכו ולראות את הכוכבים בשמי הלילה. ישנם הרבה פרשנים יהודים שניסו להסביר את הציווי הזה אבל עבור האנשים שחיים בזולות הוא מאוד פשוט – ראיית הכוכבים מאפשרת להם חיבור תמידי עם הסביבה. בבית יש להם מתגים שמדליקים ומכבים את האור, מיטה מוגבהת מעל הרצפה והכניסה מותרת רק לבעלי חיים מסוימים; בזולה לעומת זאת הם נשארים מחוברים אל הטבע 24/7.

"אחד הביטויים השגורים בזולות הוא  'הגדלת טווח הנוחות' – אם בבית כשטיפה חם לי אני מדליק מזגן, אז בזולה אני נותן לעצמי להתרווח בטווח גדול יותר של טמפרטורות. אני הולך שם יחף ומאפשר לעצמי לחוות איזושהי חשיפה ואפילו פגיעות שאולי היא קצת פחות נוחה בהתחלה, אבל ככה אני מגדיל את טווח הנוחות שלי", לבאור משתף.

את האתגרים המוכרים לרובנו כמו מיילים דחופים, הכנת מצגות ובקשת ימי חופש, דיירי הזולות מחליפים בהתמודדויות אחרות. לא פעם קורה שפוגשים באזור הזולה נחשים, עקרבים או חזירי בר אבל רוב האנשים ממשיכים להרגיש מאוד בטוחים. אחרי הכל, בני אדם חיו כך לאורך רוב תולדות האנושות. "רוב הפחדים מגיעים בהתחלה אבל אחרי תקופה קצרה מתרגלים למצב החדש. בראיונות שעשיתי עם נשים הרבה מהן אמרו לי שזו ממש חוויה מתקנת מבחינה מגדרית עבורן. הן מרגישות בנוח להיות בזולה שלהן לבד, בטוחות ומוגנות".

רותם קליגר, לגור בסוכה (צילום: באדיבות המצולמת)
גם אם לא נוותר על המזגן, יש מה ללמוד מהם, רותם קליגר | צילום: באדיבות המצולמת

עשירים בזמן ומכניסים אורחים

בעידן שבו מטרת החיים של לא מעט ישראלים היא להקים סטרטאפ או לעבוד בהייטק, הבחירה לגור בזולה היא פנייה חדה מהתלם. לבאור מספר כי ישנן זולות מושקעות יותר ופחות; בחלק מהן תמצאו רק מחצלת פשוטה ובחלק מטבחון וכמה ספות מאולתרות, אבל על אף אחת מהן לא משלמים שכר דירה, בוודאי שלא גבוה כמו בערי המרכז – חיסכון  כלכלי המאפשר לדיירי הזולות לעבוד מעט מאוד.

"רוב החבר'ה הצעירים מתפרנסים מעבודות חלקיות, עובדים בסופי שבוע או נעזרים בחסכונות ודמי אבטלה. המבוגרים יותר משכירים את הבית שלהם לתקופה שבה הם גרים בזולה או בוחרים בעבודות שאפשר לבצע מכל מקום. חלקם אפילו חסכו מספיק בשביל להפסיק לעבוד. באופן כללי האנשים האלו מצמצמים את הדרישות שלהם מהחיים שכוללות הוצאות כספיות וכך נהיים עשירים יותר בזמן", הוא מסביר.

מצווה נוספת שמתקיימת בחג סוכות וגם בחיי הזולות היא האושפיזין. לבאור מספר כי הכנסת אורחים חמה היא הנורמה והגישה היומיומית של רוב האנשים שחיים בזולות. "אפשר להסתובב בשטח, לעבור ליד זולה ותמיד מזמינים אותך. מציעים לך אוכל, קפה או יין. מסתכלים אליך במאור פנים וחיוכים. מנגנים ויושבים יחד ויש אווירה של הכנסת אורחים כחלק מההוויה היומיומית".

"בדרך כלל זאת הנורמה בזולות, להיות פתוח ולקבל כל אחד ואחת. לתת לאנשים הרגשה שהם רצויים ויכולים להתארח", הוא אומר. בין אם אתם מתרגשים לקראת הישיבה בסוכה, מוכנים לארוז תיק ולעבור לגור ביער או לא מסוגלים לדמיין חיים בלי מזגן, אולי יש משהו שכולנו יכולים ללמוד ממי שבחרו לחיות אחרת.