השבוע נפתחה בגלזגו שבסקוטלנד ועידת האקלים של האו"ם, כנס בן שבועיים שבו מנהיגים, מומחים ונציגי ממשלות מכל העולם נפגשים כדי לדון בשאלת השאלות: איך להתמודד עם משבר האקלים. השבוע גם ציינו ברחבי העולם את יום הטבעונות הבינלאומי שמצוין באחד בנובמבר בכל שנה כבר שלושה עשורים. האם מדובר בצירוף מקרים מוחלט? כנראה שכן, אבל איך אומרים – תזמון זה עניין של טיימינג. התזמון המושלם שבו התלכדו הכנס החשוב בעולם, שבו למנהיגים יש הזדמנות כנראה אחרונה להתוות מדיניות גלובלית שבאמת תוציא אותנו מהמשבר, והיום הבינלאומי הזה, שעוסק כביכול בלא יותר מבחירה תזונתית, הוא ממש לא מקרי.

כשאנחנו מדברים על שינויי האקלים, ההתחממות הגלובלית והמשבר שהם גורמים, אנחנו מדברים בלי הרף על פליטות מזהמות, על תחבורה, על מפעלים וכמובן על אנרגיות מתחדשות וכמה חשוב לעבור אליהן כדי לעצור את העלייה בטמפרטורות. כל זה נכון כמובן, אבל גם למה שנותן לנו אנרגיה – האוכל שאנחנו בוחרים לשים אצלנו בצלחת, יש השפעה ניכרת על הסביבה והאקלים.

לא מעט ביקורות נשמעו על ועידת האקלים, ה-26COP: למה מטיסים לגלזגו אלפי משתתפים מכל העולם במטוסים מזהמים? למה לא עשו את זה בזום? ובנימה לוקאלית: האם ישראל באמת הייתה צריכה לשלוח כל כך הרבה נציגים? האם יש הצדקה לכל הטיסות האלה? אין לי תשובה. נכון, תחבורה לסוגיה היא מזהמת, טיסות אפילו מזהמות במיוחד. אבל מה אם אגיד לכם שמה שאתם אוכלים מזהם הרבה יותר?

מומחים מעריכים כי תעשיית המזון מן החי אחראית על בין חמישית לרבע מפליטות גזי החממה, כמות שגדולה מהפליטות שמייצרים לא רק מטוסים, אלא כל אמצעי התחבורה גם יחד. למעשה דו"ח שפורסם לאחרונה מצא כי 20 חברות לייצור מזון מבעלי חיים - בשר וחלב - אחראיות ליותר פליטת גזי חממה מאשר גרמניה, בריטניה או צרפת, וחמש פירמות הבשר והחלב הגדולות בעולם, מייצרות יותר פליטות בשנה מאשר מייצרות חברות נפט וגז.

ובכל זאת, בעוד הביקורת על גודל המשלחת הישראלית ועל הטיסות המזהמות צצה בכל פינה ברשת, כמעט אף אחד לא הפנה ביקורת כלפי בחירה אחרת ותמוהה לא פחות של מארגני ועידת האקלים – במתחם הכנס הוגשו, לצד מנות צמחוניות וטבעוניות, גם מנות בשר ודגים.

ביום שלישי מעל בימת הכנס דיברו נשיא ארה"ב ג'ו ביידן וראש נציבות האיחוד האירופי, אורסולה פון דר ליין, על החשיבות של צמצום פליטות המתאן – שהמקור העיקרי שלהן הוא חקלאות בעלי חיים, והכריזו כי  זהו "אחד הדברים היעילים ביותר שאנו יכולים לעשות כדי להפחית את ההתחממות הגלובלית בטווח הקרוב". האם הם עצמם ושאר באי הכנס לא רואים את האירוניה?

פרות באחו (צילום: Christopher Furlong, GettyImages IL)
חקלאות מן החי אחראית על כחמישית מהפליטות המזהמות | צילום: Christopher Furlong, GettyImages IL

גידול מזון מן החי, בדגש על בקר הוא אחראי מרכזי לבירוא יערות (גם על הפסקת כריתת היערות אגב התחייבו המנהיגים ב-COP26), והשטחים המוקדשים לגידול מזון עבור בעלי החיים שאנחנו אוכלים היו יכולים לשמש להזנה ישירה של מיליארדים. תעשיות הבשר, החלב, העוף והביצים גם אחראיות על בזבוז אדיר של מים, וכמובן שבעלי החיים שמגודלים בתעשיית הבשר והחלב אחראים בעצמם על אחוז גבוה מפליטות המתאן (כן, אני מדברת על פלוצים של פרות). גם תעשיית הדייג אחראית על לא מעט נזקים, עם זיהום האוקיינוסים בציוד דיג ופגיעה חמורה במערכות אקולוגיות שתורמת גם היא להתחממות.

ישראל מדורגת ראשונה בעולם בצריכת עוף לנפש, ורביעית בצריכת הבקר, אבל בזמן שכבר שנים מטפטפים  לנו כמה חשוב לחסוך במים ובחשמל, ולאחרונה גם מדברים על הפחתת טיסות, העדפת תחבורה ציבורית או שיתופית, והפחתת השימוש בפלסטיק –  על ההשפעה של המזון מן החי על הסביבה שלנו אף אחד לא מדבר. כשזה מגיע לצלחת שלנו, כולם שותקים.

הממשלה החדשה, שפועלת כבר כמה חודשים, הכריזה שהיא לוקחת ברצינות את ההתמודדות עם משבר האקלים. זנדברג התהדרה בתכנית מאה הצעדים, ועל בימת האו"ם בנט הבטיח שישראל תעמוד בראש המלחמה הזו עם הידע והחדשנות שלה וגם הבטיח איפוס פליטות עד 2050. מדיניות שתתמודד עם משבר האקלים צריכה להיות כזו שתכלול מעבר לאנרגיות מתחדשות, תעודד הפחתת פלסטיק ותחבורה ירוקה יותר, אבל הפתרון חייב להתייחס גם למזון מן החי כי הוא אחד הגורמים המרכזיים לבעיה. מדיניות סביבתית חייבת לדאוג גם לביטחון תזונתי ארוך טווח, להעלות את המודעות בקרב הציבור ולהנגיש את החלופות הקיימות. זה חייב להיות בשיח, וזה חייב להתקיים גם במעשים. היה נכון אם לצד עליית המס על החד"פ שהובילו זנדברג וליברמן ויצאה לפועל השבוע, היינו רואים גם עליית מחירים של מוצרים מן החי, או לפחות סבסוד של מוצרי יסוד מן הצומח. כי גם אם נעזוב בצד את הפן המוסרי של הטבעונות, הפחתת הצריכה של מזון מן החי היא הדבר הכי סביבתי שכל אחד מאיתנו יכול לעשות.