"Materials Overdose" – צריכת יתר של חומרים, זו בעצם ההגדרה המדויקת של כמות המשאבים הקיימים לרשותנו בכל רגע נתון, וברובם נחשבים כ"פסולת" שלא ניתנת לשימוש; אבל יש מי שרואה את העודף הזה כשפע של אפשרויות יצירתיות מלאות פוטנציאל, שניתן ליצור מהן ולעצב עולם ירוק מלא בסטייל. כזה הוא תומק ריגליק –מעצב בכיר, אדריכל, אוצר ומרצה, מייסד שותף של קהילת Design Nature, שהמפגש שלו עם כאלה הם מיה דבש – אוצרת ראשית במוזיאון העיצוב חולון, יצר חזון משותף והוליד אירוע חדשני, שכולו ששם במרכז יצירת 'יש מיש'.
מה שהפך בסוף להאקתון עיצוב בן עשרות משתתפים, לכבודו הגיע ריגליק לארץ כדי לשמש כשופט, התחיל מפרויקט סירקולה – "הספסל העגול". ספסל שעשוי מרשתות דיג שנאספו מהאוקיינוסים, עברו תהליך של מיחזור והפלסטיק הושמש למוצר שימושי. המוצר נוצר בזמני מגפת הקורונה והוא מתמקד בלחבר בין אנשים בקהילה ובמקביל הפך להיות פלטפורמה למחקר ופיתוח של ניסיונות חדשים לייצור אלטרנטיבות לחומרים ותהליכי ייצור מקיימים יותר.
80% מההשפעה הסביבתית של מוצרים נמצאת כבר בשלב התכנון של המוצר, ולכן לא מעט מהאחריות היא על המעצבים. "לנו כמעצבים יש אחריות גדולה יותר מכל שלב אחר בשרשרת האספקה ובכל התהליך", אומר ריגליק. "מה שהביא אותנו לכאן זה 'דיזיין נייצ'ר' – פלטפורמה, או יותר נכון קהילה של אנשים, שחושבים על העתיד והכוח של עולם העיצוב להשפיע. מדובר בסגירת מעגלים של ייצור בכלכלה מעגלית, כשהשאלה המרכזית היא איך נוכל לחבר בין דברים בצורה כזו שתשרת אותנו ולא תעשה נזק לנו ולכדור הארץ."
לדבריו, אפשר לעשות את זה במגוון דרכים, "המעגלים יכולים להיות קטנים וגדולים, זה יכול להיות בצד התעשייתי או הרעיוני; איך שזה לא יהיה, צריך להסתכל על התמונה המלאה מההתחלה ועד הסוף, מייצור ועד סיום השימוש במוצר."
להשתמש במה שיש
מתוך הרעיונות הללו, נולד מרתון העיצוב 'Materials Overdose' – האקתון ראשון מסוגו של מוזיאון העיצוב בחולון בסיוע משותף של מכון אדם מיצקביץ' (IAM) ומשרד התרבות והמורשת הלאומית של פולין. "קראנו לכל מי שעיצוב, יצירה וקיימות זה חלק שחשוב לו או לה בחיים וקיבלנו 120 פניות עד מצב של סגירת ההרשמה. מסתבר שהקונספט הזה בוער בעוד הרבה אנשים ומהווה נקודת כאב במיוחד אצל כאלה שהמקצוע שלהם מתמקד בלייצר חפצים שאף אחד לא צריך בשלב מסוים, והנה סוף סוף פלטפורמה שמאפשרת להם לעשות משהו קצת אחר" מספרת ליאור חרמוני מנהלת ספריית החומרים במוזיאון העיצוב בחולון.
בעולם המשתנה שאנו חיים בו ספריית החומרים ע"ש אהרון פיינר עדן, מעודדת אחריות אישית וסביבתית של יוצרים ומעצבים. "זו הספרייה היחידה בארץ, מבין בודדות בעולם – וקיימים מעל אלף חומרים שיכולים לשמש כל אדם שמתחיל תהליך יצירה כלשהו. יש פה אוסף של חומרי גלם מאובייקטים שעוצבו אי פעם מכל התערוכות והיום משמשים כבסיס ליצירה מכל התחומים: תעשיית העץ, הפלסטיק, הטקסטיל וגם כל מיני חומרים מיוחדים, שלאחרונה מייצרים גם פתרונות שונים שיהוו תחליפים אקולוגיים, כמו קלקר מפטריות ועוד מגוון חומרים שנפוצים ומזהמים כיום" אומרת חרמוני.
"השאיפה שלנו היא להראות שלא תמיד חייבים להשתמש בכל החומרים הסטנדרטיים רק כי אמרו לנו שככה צריך, אלא שאפשר גם להשתמש במה שיש ולבחור בחומרים שידידותיים לנו וגם לסביבה, מתוך מחשבה על תחילת החיים של החומר וגם בתום השימוש כשהוא צריך 'להיעלם' באיזושהי דרך מהעולם".
פעם אלו היו אופניים
בסופו של דבר, כ-50 מעצבות ומעצבים, יוצרות ומייקרים השתתפו במרתון העיצוב שהיה בנושא: TRASH TO TREASURE – שכיוון ליצור "יש מיש" ולהשתמש בחומרים קיימים כבסיס ליצירה חדשה, במטרה לחסוך בשימוש במשאבים חדשים ולצמצם את האשפה הביתית והתעשייתית הנשלחת להטמנה. במסגרת המרתון נערכה תחרות בין הצוותים היוצרים, במטרה להוכיח לעולם שאפשר גם אחרת, לבחור להיות הפתרון במקום חלק מהבעיה.
הפרויקט הזוכה עסק דווקא בפסולת שרובנו לא נתקלים בה ביום יום, אבל היא קיימת ובהיקף עצום – מיליוני פנימיות אופניים מנוקרות נזרקות לפח מידי יום ברחבי העולם. הצוות POMPUP זיהה את הבעיה ויחד פיתחו מערכת ריהוט בת קיימא, המבוססת על שימוש חוזר. העיצוב שלהם מנצל את הגמישות, העמידות, האסתטיות, הקלות והייחודיות של החומר בעת ניפוחו לטובת יצירת שיטה להרכבה ופירוק לפי הצורך. שיטת העבודה מתבססת על טכניקה של השחלת הפנימיות דרך חורים בחלקים הרצויים וניפוח כדי לייצר מחבר ונעילה. בתחכום פשוט ניתן לחבר בין כמה פנימיות או לשלב חומרים נוספים וליצור מגוון רהיטים וציוד יצירתי ממשאבים שהושלכו לפח כמו עץ וקרטון.
דפני דגן וארי ליברסון, שהשתתפו בפיתוח הטכניקה של הצוות הזוכה, הם גם מהשותפים של 'MOLET' – בית ליצירה מעודפי עץ נטוש, עם סדנאות וקורסים להתנסות בחשיבה עיצובית ובניית רהיט ייחודי ושימושי. החיבור השורשי והעמוק של ליברסון לתחום הולך איתו גם בתחום המקצועי וגם בחיים עצמם: "אני חי את זה, אני אדריכל במקור, היה לי סטודיו לאדריכלות בארגנטינה וכל עולם הקיימות היה לי מאוד טבעי, לא הבנתי אף פעם למה לזרוק דברים שאפשר להשתמש בהם? זה לא הגיוני בכלל. כשעליתי לארץ הפכתי את זה מתחביב לעסק חברתי- סביבתי".
היופי שבשמירה על הקיים
מרתון העיצוב התקיים בשיתוף חברת 'Fiverr', שהעניקה חסות ואף שלחה צוות מטעמה שעיצב נדנדה המבוססת על פסולת אלקטרונית שנתרמה מחברות הייטק. בנוסף לתמיכתם באירוע, החברה נתנה ל-10 הצוותים המשתתפים את האפשרות לפתוח חשבון ב-Fiverr ולקבל מענק בסך 150 דולר לצורך רכישת שירותים שונים מהפרילנסרים בפלטפורמה, על מנת לשפר את התוצרים שעיצבו.
"הקורונה הייתה גורם מאוד משמעותי ליצירת התערוכה הזו, כי כל הזמן דיברנו על איך להחזיר את האינטראקציה הבין אישית בין האנשים, שקורית בזמן אמת ובסוף הכל התחבר סביב הערכים של הקיימות", אומרת חרמוני. מהמקום הזה גם פייבר התחברו לרעיון, כי גם אצלם במשרדים היה צורך באיחוד מחדש ולכן השילוב של מעצבים מתחומים שונים סביב מטרה חשובה, שמתחברת לערכים משמעותיים הביא לשיתוף פעולה מגוון שפיתח את הקונספט הזה.
"זוהי דוגמה חיובית הן לצוות המעצבים של החברה והן למעצבים הרבים שפועלים בפלטפורמה של פייבר. היוזמה נהדרת והחוויה יוצאת דופן, עם הזדמנות לראות את החשיבות והיופי בשמירה על הקיים תוך הפגנת יצירתיות בעיצוב מוצרים שכבר היו בשימוש שונה בעבר ועתה מקבלים זכות קיום מחודשת". אומר נדב ברקן, מנהל העיצוב של חברת 'Fiverr' ששימש כמנטור במרתון.
המציגה את הפרויקטים הסופיים של הצוותים שהשתתפו במרתון תוכלו לראות במהלך סוף השבוע בתערוכת הפופ-אפ שנפתחה בתוך תערוכתOVERDOSE במוזיאון העיצוב חולון, ופתוחה לקהל הרחב עד יום שבת.