בתחילת השבוע הודיעה ירדן כי לאחר 25 שנים היא עומדת לבטל את הנספחים להסכם השלום עם ישראל, כך שהשטחים החקלאיים הסמוכים לנהריים ומובלעת צופר בערבה ישובו לריבונות ירדנית תוך שנה. בתגובה הביעו שרים בכירים התנגדות להגדלת כמויות המים שישראל מזרימה אל ירדן בתור עזרה הומניטרית, אבל לדברי מנ"כל רשות המים, גיורא שחם, הסולידריות האזורית חשובה יותר מההקשרים הפוליטיים.
"לפי הסכם השלום בין המדינות, ישראל הייתה אמורה לספק בשנים האחרונות לירדן 35 מיליון קוב מים מדי שנה", מסביר גיורא שחם, מנהל רשות המים, "לפי ההסכם של תעלת הימים, ישראל הייתה אמורה לקנות מים ממתקן התפלה בעקבה, ובתמורה להעביר לירדן עוד מים מהכנרת. בינתיים המתקן לא קם, אבל עקב המצוקה הקשה של ירדן, ומתוך רצון טוב, ישראל מוכרת לירדנים עוד עשרה מיליון קוב מים, כך שהם מקבלים בשנים האחרונות 45-55 מיליון קוב מים מדי שנה. כעת השאלה היא איך מסתכלים קדימה, כי הבעיה בירדן וגם אצלנו הולכת ומחריפה, אבל אנחנו נערכנו עם 650 מיליון קוב מים מהתפלה, ולהם אין את הים או את היכולות הכלכליות האלו, הם לא יכולים להתפיל מים".
שחם מתנגד להפסקת העזרה לירדן. "אני מאמין שבמקרה כזה צריכה להיות עזרה הדדית שמנותקת מהקשרים פוליטיים", הוא אומר. "יש בצורת אצלנו וגם אצלם, והם מתים מצמא. אני וראש ה-JVL, Jordan Valley authority, יושבי הראש של ועדת מים משותפת של ישראל וירדן, שהיא חלק מהסכם השלום, והם כל הזמן מבקשים מאיתנו עוד תוספות של מים. בישראל לא הייתה אפילו יום אחד הפסקת מים שנובעת ממחסור במים, ואילו ברבת עמון יש פעם בעשרה ימים מים בברזים".
"אנחנו יודעים מה מצב הכנרת, היא מתקרבת לקו השחור", אומר שחם, ומספר שכיום כבר פועלים, כדי להניח קו גדול שיוסיף מים לכנרת מכיוון מערב: "אנחנו לוקחים את המוביל הארצי, ששואב מים מהכנרת ומביא אותם לנגב, והופכים את הכיוון שלו בחלק מהמקומות כדי להזרים אל הכנרת מים ממרכז הארץ, ממתקני ההתפלה, מהקידוחים, בגלל המצב החמור שלה", הוא מסביר, ומעריך שכבר תוך שנתיים יוזרמו 30 מיליון קוב של מים אל הכנרת, וברגע שיוקמו עוד שני מתקני התפלה, אפשר יהיה להזרים 100 ואפילו 200 מילון קוב לכנרת. "אנחנו עושים את זה לצרכים שלנו, אבל כשזה יקרה, כמובן שתיפתח גם האופציה להוביל לירדן, ואני מאוד בעד", הוא אומר, "אני חושב שכולנו צריכים להיות בעד, כי אין להם פתרונות".
לדברי שחם, למרות שהעזרה לירדן תבוא על חשבון ישראל, זוהי חובתה. "ברור שאם אנחנו עושים קיצוץ כל כך כאוב בחקלאות ומעלים קמפיינים שמבקשים לחסוך במים, אז באמת חסר לכולם, אבל השאלה היא האם בגלל שלנו חסר, הם צריכים למות בצמא, ואני חושב שלא", הוא אומר, "אנחנו צריכים להפגין סולידריות אזורית, כמו שאנחנו מספקים היום כבר כמעט 10 מיליון קוב מים לעזה, שאנחנו נמצאים איתה במצב מלחמה, ורוצים לספק עוד 10 מיליון קוב, וכמו שאנחנו מספקים 80 מיליון קוב מים לפלסטינים באיו"ש. מלחמת וייטנאם הייתה נוראית. ובאזור שבו היא התרחשה עובר נהר המאקונג, שמספק מים ללאוס, קמבודיה, צפון ודרום וייטנאם, סין, בורמה וכל המדינות באזור. ובכל זאת, גם בשיא המלחמה, הייתה ועידת מים שחילקה את המים בין המדינות, כי יודעים שיש דברים שלא נוגעים בהם".