"ייתכן שעוד עשרים שנה נצטרך למצוא חלופה למגורים על פני כדור הארץ, ומאדים תהיה האלטרנטיבה", אומרת לי הדס נבנצל, ביוטכנולוגית מאוניברסיטת בר אילן. הדס, 30, שכותבת בימים אלו את הדוקטורט שלה בביוטכנולוגיה, היא שותפה פעילה בפרויקט D-mars – יוזמה ישראלית ייחודית שבמסגרתה הוקם מרכז הדמיות בינלאומי למחקר פלנטרי באזור מצפה רמון, שמטרתו לקדם בישראל את חקר החלל בפרט, ומדע וטכנולוגיה בכלל.
"מאדים הוא הכוכב השני הכי קרוב לכדור הארץ, אבל אנחנו לא יכולים לנחות על נוגה, הכוכב הקרוב ביותר, כי הוא למעשה כדור גז ענקי עם טמפרטורות מאוד גבוהות שאין לנו אפשרות להתמודד איתן", מסבירה הדס. "מאדים, לעומתו, הוא סלעי, והטמפרטורות עליו באזורים מסוימים יכולות להגיע ל-35 מעלות, כמו שקורה לפעמים במצפה רמון. למרות הטמפרטורות הדומות, במאדים אין מים נוזלים אלא רק קפואים, אז לא בטוח שנוכל לחיות עליו, אבל נוכל לחקור".
היוזמה נולדה בשיתוף סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע, ובמסגרתה ידמו שישה משתתפים, המכונים רמונאוטים – הלחם של רמון ואסטרונאוטים – את התנאים על מאדים, ויחקרו את ההיבטים השונים של החיים עליו. את ההדמיה הם יעברו במיקום סודי במצפה רמון – אחד המקומות הכי דומים בעולם לתוואי השטח במאדים, כפי שמסבירה הדס. "עשינו בדיקות וחיפושים עם גיאולוגים וחוקרים במדעי ים המלח והערבה, והם עזרו לנו למצוא את הנקודה הכי דומה למאדים מבחינות שונות כמו מבנה הקרקע, הגאולוגיה, הצחיחות, הבידוד, המראה, ואפילו מבחינת הטמפרטורה. ההדמיה הזו עושה הדמיות וסימולציות לחיים על גופים שמימיים אחרים למטרת מחקר ופיתוח, מתוך ההבנה שבעוד עשרים שנה האנושות תגיע למאדים – ואנחנו רוצים להקים ולכתוב פרוטוקולים חדשים, להבין מה הבעיות ולמצוא פתרונות".
למה חשוב לכם לחקור את מאדים דווקא עכשיו?
"ההתחממות הגלובלית והאוקיינוסים שעלולים כתוצאה ממנה לעלות ולהציף, הזיהום שמתפשט ועוד התרחשויות שאולי לא יאפשרו לנו להמשיך לחיות, הן אלו שמביאות אותנו לרצות לחקור אפשרויות לחיים בכוכב אחר. יש עוד מקומות בודדים בעולם שמדמים את הנחיתה על מאדים – בהוואי וביוטה למשל".
ואכן, ההדמיה במכתש רמון נולדה לאחר שרואי נאור, חוקר גאולוגיה של מאדים ומנהל המשימה, נשלח למכון ההדמיה ביוטה בשנה שעברה. "אני מתכנן לעשות את הפעילות שיצאה לפועל עכשיו כבר שנתיים. נסעתי ליוטה ודימינו מבנה שדומה מהרבה בחינות למאדים, גרנו בתוכו כמה ימים, ואחת המטרות המשניות שלי במשימה הייתה להבין איך מפיקים הדמיה כזו, כדי שנוכל לעשות את זה בישראל, אפילו ברמה יותר גבוהה".
"גם פה יכולה להיות הכשרה של אסטרונאוטים ישראלים"
נאור משמש גם כמדריך במכון דוידסון, בבית הספר להכשרת אסטרונאוטים צעירים – תכנית דו-שנתית של תלמידי תיכון, שקיבלה השראה מהתכנית להכשרת אסטרונאוטים האמיתית של נאס"א. לכן, לא מפתיע שהוא היה רוצה לראות את ישראל הרבה יותר מעורבת בפעילות של נאס"א וחקר החלל. "ישראל יכולה וצריכה להיות הרבה יותר מובילה בתחום הזה", הוא אומר, "אנחנו הסטארט אפ ניישן, אבל היום ישראל וחלל זה לרוב רק לוויינות – לווייני תקשורת ולוייני ריגול. אבל יש לנו המון מוצרים אפליקטיביים בתחום החלל, ולכן אנחנו מנסים להקים מרכז הדמיות חלל, כדי שישראל תוכל להיכנס יותר לתחום הזה של פיתוח טכנולוגי בחלל וגם לשלוח אסטרונאוטים לחלל. ההכשרה של האסטרונאוטים מתקיימת במרכזי הדמיות כאלו, אז גם פה יכולה להיות הכשרה של אסטרונאוטים ישראלים ובינלאומיים".
במסגרת ההכשרה במכון דוידסון עושים הדמיות חלל, וכך הוקם בשיתוף פעולה עם אדריכלים מהטכניון הביטאט (Habitat) – מבנה שבו שוהים האסטרונאוטים בחלל, כדי להתאים להדמיה על מאדים. "ההביטאט תוכנן כחלק מקורס בפקולטה לאדריכלות בטכניון, על ידי האדריכלים משה צדאי ואלון שיקר, שבעצמו נמצא כרגע כחלק מצוות הרמונאוטים בשטח, כדי להסיק מסקנות".
ההאביטאט, שהוקם במשך שלושה חודשים, הוא מבנה בגודל דירת שני חדרים, שמתאים לשישה אנשים. יש בו קפסולות שינה יפניות בקומתיים, מטבח קטן שמכיל רק אוכל יבש – כי אי אפשר לגדל במאדים אוכל, שירותי וואקום מיוחדים, מעבדה לניתוח התוצאות של הניסויים, שולחן אוכל שישמש גם לישיבות, וגם מקום קטן שבו אפשר להיות לבד.
למה בעצם צריך מקום שאפשר להתבודד בו?
"השהות בהביטאט מדמה את השהות במאדים. שם קיימת אפשרות להתממשק לכדור הארץ רק פעם בשנתיים, כך שהאפשרות להישאר על מאדים לתקופה ממושכת היא משהו שצריך לקחת בחשבון. השהייה של צוות כזה קטן במקום צפוף מאוד שמבוקר כל הזמן מבחוץ מייצר המון לחץ, וחשבנו על הצרכים של האנשים גם מבחינה אנושית חברתית ופסיכולוגית. האדריכלים הגדירו את הצרכים הרלוונטיים לחיים של האסטרונאוטים בהדמיה ובמאדים ולפיהם עיצבו את ההביטאט".
חוץ מההביטאט, עוצבה יחד עם מעצב האופנה אלון לבנה גם חליפת חלל מיוחדת, שמשמשת את הנסיינים לשהייה מחוץ לבית. "החליפה כוללת חליפה, כפפות, מגפיים, קסדה מעבר לחליפה צריך היה גם לייצר מערכת תומכת חיים – באטמוספירה של מאדים אין חמצן, ולכן האסטרונאוטים יצטרכו לשאת בלוני חמצן. אבל כאן, במצפה רמון, בנינו להם מערכת תומכת חיים – סוג של מזוודה שהם נושאים על הגב שבה יש מערכת חשמל, אוזניות ורמקול, חיישנים שמודדים כל הזמן לחץ דם וקצב לב".
הבוקר נכנסו ששת הרמונאוטים למבנה ויצאו למשימה הראשונה שלהם - לחקור את הסלעים באזור ולבדוק האם יש בהם חיידקים. המשימה מדמה חיפוש דומה שייעשה במאדים אחר חיידקים, כדי לבדוק היתכנות לחיים על מאדים. "המטרה היא לדמות עד כמה שאפשר את התנאים שיחוו אסטרונאוטים במשימה מאוישת במאדים, ואני חושב שהצלחנו בזה", מסכם נאור.