כמה נשים אתם מכירים שמחזיקות בחגורה שחורה דאן 5 בקראטה? ולכמה מהן כבר יש נכדים? ואם זה לא מספיק, לכמה מהן יש גם כיסוי ראש ואמונה מאוד חזקה בבורא עולם? ג'יל שיימס בייקר, שעלתה לארץ לפני שלושים שנה ומתגוררת כיום ברחובות היא כל הדברים האלו ביחד. האישה הדתייה בת ה-58 היא היום מאמנת קראטה.
ג'יל נולדה בבית חילוני בארה"ב, אבל בתחילת לימודיה באוניברסיטה החליטה לחזור בתשובה. היא למדה עיתונות ועבודה סוציאלית, אבל כשביקרה במדרשה של בית הילל באוניברסיטה, פגשה את בעלה, דתי גם הוא, שהיה סטודנט לרפואה. "כשהייתי במדרשה התרגלתי ללבוש חצאית ואחרי שהתחתנתי עם בעלי שמתי כיסוי ראש, אבל אחרי שהתחלתי להתאמן חזרתי ללבוש מכנסיים. לדעתי זה הרבה יותר צנוע. אני לא מאמינה שלקדוש ברוך הוא אכפת מעניין המכנסיים או החצאית – יותר אכפת לו שאני אכבד אנשים".
אז מתי בעצם נכנס באמת הקראטה לתמונה?
"אחרי שנולדה הבת הראשונה שלנו בארה"ב, חזרתי לעשות ביקורי בית כעובדת סוציאלית. עברתי מבית לבית והרגשתי שזה ממש מפחיד ללכת ככה לבד במסגרת העבודה בלי להיות מסוגלת להגן על עצמי. באמצע ההיריון השני, פתאום היה לי חשק ללמוד אמנות לחימה, כמו שלנשים מסוימות יש חשק לחמוצים. קראתי ספרים על כל אמנויות הלחימה ובחרתי בקראטה, וחודשיים אחרי שילדתי הלכתי לחפש מורה לקראטה. בעלי אמר לי שזה יעבור, וגם אני חשבתי ככה, אבל מאז עברו כבר שלושים שנה וזה עד היום לא עבר. אני קוראת לזה ייעוד".
איך בעלך קיבל את זה שהשיגעון לא עבר בסוף?
"בהתחלה היה לו קצת קשה, זה הפך למשהו שהעסיק אותי לחלוטין ולא הפסקתי לדבר עליו, וגם התאמנתי עם גברים, אז הוא נרשם לחודש ללמוד קראטה, ואז הבין שהכל בסדר והפסיק לדאוג לי".
ג'יל המשיכה לעבוד בתור עובדת סוציאלית ולהתאמן במקביל. "הקראטה היה כמו חוג שלי, אבל לאט לאט התחלתי להרחיב את האימונים ולהתאמן גם לבד בבית". לבסוף היא הגיעה לחגורה שחורה – הדרגה הגבוהה ביותר בקראטה, והחליטה לפתוח בית ספר לקראטה בבית שלה, שהפך לבסוף לעיסוק היחיד שלה. "מי שהכי התפלא על זה היו הגברים", היא מספרת, "הם אמרו לבעלי 'בטח אתה מפחד מאשתך'. אבל הנשים שלחו את הילדים שלהן להתאמן אצלי, והיו גם כמה שהתחילו ללמוד בעצמן, אבל בפברואר הן כבר לא יכלו להתאמן בגלל פסח" היא צוחקת, אבל אז מרצינה: "הרבה פעמים נשים דתיות הרבה עושות המון – חוץ מאשר בשביל עצמן. אני מכירה ומבינה את זה, ובשלב הזה התחלתי לאמן גם בהעצמה דרך ההגנה העצמית – לא רק כשמישהו תוקף אותך, אלא גם למה שקורה לפני. זה מאוד חשוב".
אימנת רק נשים וילדים?
"בעיקר, אבל התאמנתי עם גברים וגם אימנתי אותם, חילונים ודתיים".
איך זה מסתדר עם הדת ואיסור נגיעה?
"יש דתיים שמבדילים בין מגע של אימון לבין חיבה. כשצריך לתת מכה למישהו אז זה שונה, יש הרבה שהם רבנים לעצמם, לא לכל דבר שכל אחד עושה יש פסק הלכה".
"אנחנו לא בעיה שצריך לפתור, אנחנו מחויבות לשרת בצבא"
כשהייתה בת 34 וכבר אם לארבעה ילדים, עלתה המשפחה לארץ. ג'יל עבדה כמה חודשים במתנ"ס, ואז פתחה בארץ בית ספר לקראטה. לפני שש שנים התחילה להתנדב בעמותת KKC - Kids kicks cancer, בפרויקט גיבורים שמלווה את המשפחות של ילדים חולי סרטן, והיום היום מדריכה ראשית בעמותה. "אני משלבת שם את העבודה הסוציאלית עם המומחיות ברפואה וכמובן גם את הקראטה. מדריכה ראשית ואחראית על כל המדריכים והמדריכות ומפקחת ומעבירה להם השתלמויות כדי שהם יוכלו להתמודד עם הילדים והמשפחות של הילדים החולים. במקביל בחצי משרה אני ממשיכה ללמד קראטה באופן עצמאי וגם אומנות לחימה טיפולית בבית ספר בלוד".
בתור מישהי שמאמנת באמנות לחימה, מה את חושבת על גיוס של נשים לצבא?
"אני לא יכולה לחשוב על סיבה שלא. אני לא קונה בכלל את מה שהרב קלנר אמר, היה עדיף שלא ידבר באופן הזה כדמות ציבורית. הוא פגע בהרבה אנשים".
ומה לגבי גיוס של נשים דתיות?
"אני חושבת שכחברה דתית אנחנו צריכים להיות פחות פחדנים ולעשות שינויים בצבא כדי לאפשר לבנות בכלל להרגיש יותר נוח בצבא. זה אולי המקום הכי עוצמתי שיש לנו לאינטגרציה חברתית, וכזה הוא צריך לאפשר לחצי מהאוכלוסייה בארץ – נשים שחלקן גם דתיות, לשרת בו בצורה מתאימה. אנחנו לא בעיה שצריך לפתור, אנחנו מחויבות לשרת, ויש לנו את הזכות לעשות את זה ולא רק את החובה. הצבא צריך להיות ערוך לזה בגדודים מעורבים או נפרדים, שגם הבנות וגם הבנים יוכלו לבחור איפה הם לשרת לפי העדפתם האישית ולא רק לפי ההשקפה הדתית".
ג'יל מדגישה שדרוש טיפול משמעותי גם בנושא של אי שוויון ברמת הכוח בצבא והאלימות המינית. כששמים בנות מתחת לגברים, ויש להם את הכוח להחליט ולומר להן מה לעשות, זה פוגע בשוויון. הרבה פעמים למי שיש את הכוח, יש אפשרות לנצל את הסמכות. יש יותר גברים מנשים ובמיוחד בעמדות המפתח, וזה לא מצב נוח להיות בו".
אז מה צריך לדעתך לעשות?
"כל החיילים בצבא, גברים ונשים, צריכים ללמוד הגנה עצמית, ולא רק מי שלומד קרב מדע בתור חייל קרבי, אלא הגנה עצמית שהיא הרבה יותר רחבה – איך להשתמש בקול ולהעברי מסר מילולי, ולא רק במכות".