יעדיו הקולינריים המוטלים בספק של אזור התעשייה בנתניה עלו לכותרות בחודשים האחרונים, בעיקר בהקשר של מקום אחד: לחם חביתה. מה שהתחיל כסיפור סינדרלה של בגט וביצים בטיקטוק, הסתיים בשלל כתבות על אלימות, סגירות, פתיחות, ושום דבר שנוגע באמת לאוכל. אלא שדווקא כעת, בליבו של אותו אזור תעשייה אפרפר, יש מקום חדש שיכול להוות בשורה של ממש לתושבי העיר והסביבה: מסעדה תאילנדית בשם צ’אטוצ’אק, שנפתחה בלי יותר מדי רוח וצלצולים, ובלי שיר עם כתובת שנתקע בראש.
צ’אטוצ’אק הוא השם של שוק הפיצ'יפקס הענקי שפועל בעיקר בימי ראשון בבנגקוק, ומורכב מרחובות על גבי רחובות של חנויות קטנות שמוכרות דברים שרובם שעתוק אחד של השני. למה לקרוא ככה למסעדה? לא יודעת. לא חסרים בתאילנד מקומות טעימים ומגרים יותר. אבל זה לא באמת משנה. מה שמשנה הוא שנתניה, עיר שהיצע המסעדות בה דל להחריד לעומת כמות הבליינים הפוטנציאלית, מוסיפה לרשימה מסעדה תאילנדית רשמית ראשונה. נכון, יש אימפריות נתנייתיות כמו מוג'ו וני-שי, מסעדות אסייתיות שאי אפשר להטיל ספק בהצלחתן, אבל הן לא מסעדות תאילנדיות. ובצ’אטוצ’אק הולכים על תאילנד בכל הכוח.
כדי להיכנס לחלל המסעדה צריך לעלות לקומה הראשונה של בניין משרדים חדש. במבט מהרחוב, נראה כאילו אין סיכוי להצליח לפתוח במקום הזה משהו עם סטייל, אלא שהציפייה הנמוכה מתנפצת ברגע שנכנסים למקום, עם אלמנטים ענקיים על בסיס ראטן שתלויים מהתקרות ליצירת אפקט תאילנד מועצם, כזה שיעמעם אפילו את הנוף מהחלונות. זה עובד ומכניס לאווירה ובד בבד מספק חזות מרשימה, בטח לעומת התפאורה המשמימה של אזור התעשייה. בקיצור, צ’אטוצ’אק היא מסעדה יפה, מושקעת ונעימה לשהות, וזה כבר חידוש מרענן.
על האוכל כאן אחראיים יניר גרין - מי שהקים את רשת המסעדות טייגר לילי ועודנו מבעליה - ושפית בשם אנתואי גילור, שגדלה בתאילנד לאם מסעדנית והחליטה להמשיך את המסורת המשפחתית בישראל. השניים יצרו תפריט ענקי של לא פחות מארבעים מנות תאילנדיות, שחלקן נועדו להביא לידי ביטוי אגפים פחות מוכרים של המטבח התאילנדי רחב היריעה, וחלקן מוכרות לכולנו, כמו קארי, פאד תאי, וסום טאם שמוכן במכתש ועלי הענקיים שמיועדים לסלט הנהדר הזה, ממש מאחורי הבר הנאה.
התחלנו את הארוחה עם המנה הכי פחות מרשימה של הערב: אגרול (48 שקלים). ישראלים אוהבים מטוגן, זה ממש לא סוד, אלא שהאגרול של צ’אטוצ’אק כלל שמן עודף, שזאת תמיד בשורה מבאסת כשזה נוגע לאוכל מטוגן. אם שמים את עודפי השמן בצד, דפי האורז טוגנו לפריכות ומילוי האגרול שכלל שפע ירקות כמו גזר, נבטים, כרוב, סלרי, ג'ינג'ר ושום - היה טעים. פטריות השיטאקה, שאינן טריוויאליות לאגרולים בלטו לטובה במנה הן בכמות והן בטעם, ותרמו למנה עומק טעמים שהיה חסר בה. לצד הפטריות, החלק הטוב ביותר של האגרול היה הרוטב, שכלל נוכחות בולטת של תמרינדי - חומר גלם שבארץ לא תמיד מצליח לבוא לידי ביטוי, גם לא במסעדות תאילנדיות. הוא העניק לרוטב מתיקות, אבל גם חמיצות מצוינת, ושבר את מונוטוניות הטעמים של המנה.
המשכנו עם ראשונה נוספת שהיא מהאגף ה"שגרתי" יותר של המטבח התאילנדי: יאם פלא טוד (61 שקלים) - סלט מרענן עם דג לבן, בצל סגול וירוק, סלרי, כוסברה, נענע, ורוטב דגים. מה שבלט בסלט הזה וככלל בארוחה בצ’אטוצ’אק היא שמתבלים כאן בעדינות יחסית, ככה שאפשר להרגיש מה אוכלים. זה נדיר למסעדות תאילנדיות בישראל, שתמיד מעדיפות להפציץ את החך עם המון סוכר, המון חריף ופיש סוס מלוח. אולי זה גם נעוץ בעובדה שפלפלי הצ'ילי כרגע עדיין לא בשיאם, או בהתחשבות בקהל המקומי - אבל כך או כך - זה לא נאמר לשלילה.
הדג היה אף הוא מטוגן והוגש בחתיכות גדולות יחסית, כשלצידו שלל ירקות כמו גזר, בצל סגול וסלרי, שנחתכו קטן מהרגיל, מה שהפך אותם לסוג של חלק מאפקט התיבול, וזה שידרג את הסלט. המטבח התאילנדי לא מאופיין כאמור בעדינות משום סוג, ופה ניכר שחשבו גם על חווית האכילה ולא רק על הטעמים. הסלט הוגש כראוי עם שפע של למון גראס קצוץ דקיק ונענע עם בצל מטוגן מעל והיה מוצלח, אם כי לא יוצא מגדר הרגיל.
אם כך, את אגף המנות המוכרות עושים בצ'אטצ'וק בצורה טובה. אבל מה שיותר מעניין כאן היה ללא ספק המנות התאילנדיות שלא רואים בכל מסעדה אחרת. למשל מנה שנקראת יאם וואן סאן (59 שקלים) - מנת אטריות קרה שהיא לא ממש סלט, אבל גם אין דרך מסורתית אחרת לתאר אותה. היא מורכבת מאטריות שעועית ולצידן שפע פטריות ייחודיות כמו שימאג'י, פטריית אוזן, שיטאקה ופטריית שלג וכמובן תיבול תאילנדי מסורתי של רוטב דגים, סוכר דקלים, צ'ילי ולימון. למנה הוספנו בהמלצת המלצר עוף, שנצלה בגריל ונחתך גם הוא בדיוק כמו במנה הקודמת לגודל קטנטן כך שלמעשה, הוא לא גנב את ההצגה, אלא היה חלק דומיננטי מהתיבול עם טעמי גריל מצוינים ואוממי שרק בשר יכול להעניק. זה חכם ונכון, במיוחד כשהמופע המרכזי של המנה הזאת הן הפטריות.
פטריות כמו שלג ואוזן לא שגרתי למצוא, לא בארץ ולא בתאילנד. ועדיין, הצליחו כאן לגרום להן להתמזג בצורה מצוינת עם הטעמים התאילנדיים ולחדש בצורה שמחמיאה למסורת ומעניקה המון עניין לסועד הישראלי עם חשיפה לסוגי פטריות פריכות ומעניינות במיוחד. הפטרייה, בייחוד פטריית השלג הלבנה שנראית מעט כמו אצה, ספגה אליה את הרוטב התאילנדי בצורה נהדרת והתוצאה הייתה מנה שקשה לחדול מלאכול אותה. כל ביס היה שונה לחלוטין מהקודם, והעוף הצלוי החמיא מאוד לאדמתיות הפטריות. מנה שלא כדאי לוותר עליה אם אתם מגיעים.
ואם במנות תאילנדיות שבהן לא בהכרח תיתקלו בתאילנד, עסקינן, אז מנת היאם קאו טוד (61 שקלים) כאן היא דוגמה אפילו יותר בולטת לכך. קוביות סלמון עם קריספי אורז במשחת פאננג, רצועות ג'ינג'ר, בוטנים, בצל סגול וירוק, נענע, כוסברה, צ'ילי חריף, קפיר ליים ורוטב דגים על עלי קפאו - בזיל תאילנדי. סלמון והמטבח התאילנדי הם לכאורה ניגודים מושלמים: האוכל התאילנדי מתאים לאקלים חם וטרופי, הוא רענן, עז, קליל, כל כולו בנוי לכך; הסלמון לעומתו, הוא דג שמן מאוד, שנברא למטבחים הנורדיים ולאקלים קר וגשום. בצ’אטוצ’אק החליטו כנראה לאור הפופולריות של הסלמון בישראל, לנסות ולהפגיש בין השניים. התוצאה היא מנה ייחודית למסעדה.
הסלמון מגיע בתצורה נאה, שגם זה לא שגרתי למטבח התאילנדי, האורז הקלוי במנה טוב ומעניק שפע של טעמים, העלים, שבהם ניתן לעטוף את המנה ולאכול עמם, לא ממש מוסיפים הרבה מלבד רושם ונראות. טעמם מריר ועז ולא מאוד עושה חשק לנסות מהם שוב. זה לא מושלם, אבל אם צריך להמר, יש מצב שהמנה הזאת תהפוך ללהיט בזכות השימוש בסלמון נא שהופך אותה לסוג של סביצ'ה שפוגש את המטבח התאילנדי. זה מצליח להיות טעים, גם אם לא להיות אותנטי.
ניסינו גם שתי מנות עיקריות, תחילה פאד סאן יאיי (79 שקלים) שאפשר למצוא במסעדות תאילנדיות רבות. מדובר במנת אטריות אורז עם רוטב צדפות, ביצה, סויה שחורה שנותנת את הטעם של התיבול הדומיננטי, ירוקים כמו ברוקולי ובצל ירוק וחלבון לבחירה (אנחנו הלכנו על טופו למרות שההמלצה הייתה אונטריב). למראית עין, לפני שטועמים אותה, פאד סאן יאיי היא מנה לא ממש אטרקטיבית. האטריות בה מסמורטטות והכל נראה כמו מין משחק רוטט בין ביצה לאטריות אורז שהוא הרבה דברים, אך מגרה הוא לא אחד מהם. אבל כשמנסים אותה - קשה שלא לאהוב: היא מתמסרת, רכה, בעלת תיבול דומיננטי שיש בו מין עפיצות ממכרת. אומנם מנת מוקפץ בווק, אבל שונה.
הסוד של המנה כאן נעוץ באטריות האורז הטריות, שמגיעות למסעדה מיצרן ישראלי חיצוני, מספר פעמים בשבוע. אטריות האורז הללו הפכו כל ביס לבשרני במיוחד. הן היו עבות יחסית, לחות מאוד, ויחד עם הביצה שהייתה במידת עשייה נכונה למנה, הכל השתלב לכדי יופי של צלחת. אפשר להלין רק על המחיר שלה, 79 שקלים. מילא עם תוספת כמו אונטריב, אבל כשמסתכלים על רשימת הרכיבים, אין לתמחור כזה הצדקה אמיתית ושווה לשקול למתן אותו.
סיימנו עם עיקרית נוספת שנקראת פאד קונג (91 שקלים) ומבוססת על שרימפס (בלאק טייגר מהסוג הקפוא והבסיסי שהולכים פה טוב), אבקת קארי תאילנדית, אספרגוס, רוטב תמרינדי, רוטב צדפות ופיש סוס. המנה הוגשה יפה על עלה בננה ולצידה אורז מאודה. השרימפס בתוכה נחלטו ולאחר מכן הוקפצו קלות מה שהעניק להם עסיסיות והוציא מהם את המיטב, והשילוב עם האספרגוס היה מקורי וטוב, וגם העניק טוויסט יאה למטבח התאילנדי עם שדרוג של חומר גלם שנחשב "גבוה", יחסית אבל מצליח להתמזג במנה היטב. התמרינדי גם כאן הצליח להקפיץ את הרוטב, והתוצאה הייתה מנה מצוינת, שגם הפעם- התאדרה בתמחור גבוה, 91 שקלים, אבל לפחות פה אפשר להבין מדוע.
אגף הקינוחים של צ'טאצ'וק כולל קלאסיקות כמו בננה רוטי, טפיוקה וסטיקי רייס עם מנגו, לצד באבין, מעין עוגות תאילנדיות מסורתיות מבוססות חלב קוקוס, ביצים וקמח אורז שמגיעות בשלל צבעים. העדפנו לדלג הפעם על קינוח לאור ריבוי המנות בארוחה, אם כי בדיעבד, זה בהחלט חבל. ניחא, התפריט גם ככה מספק עוד שפע מנות שעושות חשק לחזור ולנסות גם אותן.
צ’אטוצ’אק מנסה, כיאה למסעדה שצריכה להתבסס, לקלוע לרצונות של כולם: למי שמחפש מטבח תאילנדי אותנטי, למי שמחפש חידושים וריגושים, וגם למי שממש לא רגיל לאכול אוכל תאילנדי אבל בא לו על מסעדה מהוקצעת שהיא גם חווית בילוי. החיפוש הזה גורם לה לפעמים לפספס, או לא לקלוע. ובמקרה של התפריט, אולי גם להציע קצת יותר מדי. בתקווה זה רק זמני, ובקרוב יצליחו הבעלים של המקום הזה להרגיש מספיק בנוח ולצבור מספיק ביטחון בקהל נאמן ובאוכל שמדבר בעד עצמו, על מנת לזרום בצורה קצת יותר חופשית עם החזון של המסעדה.
עם זאת, כבר עכשיו - גם אם לא מאה אחוז סגורה על עצמה - זאת מסעדה שמציעה אוכל תאילנדי טוב, לא תמיד מבריק או עומד בחזית המטבח התאילנדי בישראל כמו מוסדות בסגנון בית תאילנדי או המחתרת התאילנדית, אבל בהחלט עם כמה טוויסטים מסקרנים, מנות יותר מראויות, וחלל מוקפד שנעים לשבת בו. אלה חדשות מצוינות עבור נתניה והסביבה. עוד קצת שיפורים וכוונונים, וזאת כבר תהיה ממש בשורה.
צ'אטוצ'אק. המלאכה 4, נתניה. ראשון-שישי, 17:00-23:00. לא כשר