ראשון לציון, כידוע, היא בירת ישראל החדשה. זו העיר שבה הקפיטליזם הפסיק להתנצל. לתל אביב עוד איכשהו יש ייסורי מצפון. בראשל"צ הכל הולך. לונה פארק של אפשרויות לכאורה בלתי מוגבלות, שמתגלם כמובן במסעדת סוהו – אימפריית הסושי והמיונז הספייסי של המדינה. אם בנימין זאב הרצל היה בחיים, הוא היה נעמד בכניסה למסעדה, ליד המארחת, ומכריז בקול גדול: "בסוהו הקמתי את מדינת היהודים!".

ומכיוון שראשון לציון היא-היא הקפיטליזם בהתגלמותו המוגזמת, המופרזת והצבעונית, אין בכוונתה להסתפק רק במסעדת סוהו אחת. הו לא. צריך עוד. אלה חוקי ההיצע והביקוש של הספייסי מיונז. אין גבול ליכולת של עם ישראל לצרוך אוכל מתוק, חריף, דביק, באיכות בינונית ובכמויות מסחריות. למה לא להעמיס, אם אפשר להעמיס? אז מעמיסים. בראשון לציון נולד הישראלי החדש. האדם כדחפור.

אירזומי היא הטוענת החדשה לכתר הסוהו. היא ממוקמת במתחם יס פלנט בראשל"צ, וצופה אל האגם המלאכותי שמשתרע במרחק כמה מטרים ממנה. בתוך מימי האגם משתקפים שלטי החוצות והלוגואים של המסעדות ובתי הקולנוע. זו פסטורליה מזויפת. כמו הזיה של בובות פליימוביל. וכמו כל המתחמים מהסוג הזה, המטרה כאן מאוד ברורה: אתה מגיע כדי להתהפנט על ידי קולנוע הוליוודי גרוע, ולדחוס לתוכך אוכל שווה ערך ברמתו הרוחנית. רוצה לומר, לא באים לשם כדי לאכול את גודאר וטריפו. אפילו לא את גל גדות. אולי "רובוטריקים" – אקסטרווגנזה חלולה ונטולת ערכים תזונתיים.

אירזומי - המסעדה (צילום: גליה אבירם,  יחסי ציבור )
משחקת במגרש של סוהו בלי בושה. אירזומי | צילום: גליה אבירם, יחסי ציבור

אירזומי משחקת במגרש של סוהו ללא בושה וללא התנצלות. אם זה עובד, אז זה עובד. אירזומי היא סוהו בזעיר אנפין. התפריטים מוגשים על גבי אייפדים. זו המצאה מטופשת שמוכיחה שלפעמים טכנולוגייה היא דבר לא יעיל. לא רק שקשה לנווט בתפריט הווירטואלי שמחולק לאינספור מחלקות (ראשונות, עיקריות, בשר, עוף, אורז, מיוחדים, מרקים וכולי וכולי), אתה גם לא יכול לבצע את ההזמנה באמצעותו (למה לא בעצם?). אתה נדרש, באופן גמלוני ביותר, לשוטט באצבעותיך על גבי האייפד מול המלצרית, בזמן שהיא מחכה שתגיד לה מה אתה רוצה. אם זאת המאה העשרים ואחת, אני רוצה לחזור למאה התשע עשרה.

המנות באירזומי ענקיות. כדי שחס וחלילה לא תישאר רעב. כל סלט מוגש בג'ארה, כל רול סושי – אורכו כאורך ממוצע של נחש צפע. כל מנת נודלס – יכולה להאכיל משפחה שלמה בסין (שלוש נפשות). המנות יוצאות לשולחן בקצב מסחרר. תוך עשר דקות-רבע שעה אתה מקבל את המנות הראשונות והעיקריות והסלטים והסושי. את גלילי הסושי האימתניים מגלגלים במהירות סילונית. או שהם מחכים במקרר. לא נכנסתי למטבח.

האוכל מייצג את מיטב הלהיטים של המטבח האסייתי שעבר התאמה לחיך הישראלי. כלומר, טעמיו הוקצנו ברמה כזאת שאי אפשר באמת להבדיל בין סושי לנודלס ולסלט פפאיה. תאילנדי, סיני, יפני. מה זה משנה. הכל מתוק וחריף באותה מידה. בליל נטול שפה אישית, נטול זהות אתנית, נטול ייחוד. וזה בסדר גמור. זה האתוס של סוהו, ואם בסוהו הקימו את מדינת היהודים החדשה, אז במדינה הזאת המציאו את האוכל האסייתי כדי שיתאים לבולמוס הישראלי. כמו שבתעשיית הבשר והחלב מטפחים תרנגולות ופרות לגדלים לא טבעיים, בראשון לציון הצליחו להפוך את הנודלס למוטציה גנטית ואת הסושי לגודזילה. רק על זה מגיע להם פרס נובל בתחום הרפואה והסויה.

התחלנו את הארוחה עם סלט סום טאם (43 שקלים) שנחתך בגסות מכנית על ידי מכשיר כלשהו וכזה היה גם טעמו. זה סלט ללא מגע יד אדם. הוא קר ומנוכר. לצידו, הזמנו "קונג טוד" (49 שקלים) – שרימפס קפואים ומופשרים עטופים בפאנקו, מטוגנים בשמן עמוק, שמנוניים וצמיגיים, כפי שהם צריכים להיות (לפחות בפנטזיה הראשל"צית. באידאה הם אמורים להיות טריים ומטוגנים באופן מושלם).

אירזומי - סום טאם (צילום: גליה אבירם,  יחסי ציבור )
ללא מגע יד ונפש אדם. סום טאם | צילום: גליה אבירם, יחסי ציבור

מנה נוספת שלקחנו היתה ספיידר רול (55 שקלים) – רול סושי מופרך ומוגזם, אבל לא יותר מופרך ומוגזם ממה שנהוג בז'אנר, כך שאין מה לבוא אליו בטענות לגבי הגרוטסקיות. מדובר ברול של סרטן בטמפורה (שטעמיו נעלמו מפאת טיגון יתר), אבוקדו, אספרגוס, מלפפון, בצל ירוק וביצי טוביקו אדומות. מה אני אגיד לכם, זה גדול, זה עמוס, וזה מה שזה. וכך צריך לנהוג בזה. במידת הרחמים וההבנה הראויה. כמו פזיק, הענק מ"הנסיכה הקסומה"; זו לא אשמתו שהוא ענק, ככה הוא נולד. אין מה לפחד ממנו בגלל זה.

לעיקריות לקחנו פאד קא פאו (67 שקלים) ופאד סאן (63 שקלים). פאד קא פאו היא מנה תאילנדית קלאסית ופופולרית - בשר טחון מוקפץ עם שום, צ'ילי ורוטב צדפות, עם ביצת עין מלמעלה, ומוגש עם אורז. מנה שקשה לפקשש אותה, ומצד שני – קשה גם להצטיין במידה ומפריזים בטעמים. ומכיוון שאירזומי היא מסעדה מופרזת, הרי שקיבלנו מנה, כצפוי, חריפה ומתוקה. ילדים ימותו על זה. כמו שהם ימותו על כל התפריט. הנה לכם האינפנטיליזציה של עולם האוכל הישראלי בשיאה. וגם פאד סאן – שמורכבת מאטריות עם עוף ברוטב קארי צהוב – היא מנה ילדותית, כמעט בלתי אכילה, למי שלא רגיל לכמויות כה אינטנסיביות של סוכר וארומה. זו לא ארומה ראשל"צית, אגב. זו ארומה של חנופה ופנייה למכנה המשותף הרחב ביותר. כך הרי נהוג במטבח האסייתי הישראלי. ובא לי למות.

ואם המנות הן מתוקות, אז ניתן לצפות שהקינוח יהיה מתוק פי מיליון. וזה בדיוק מה שהיה. ביצי קוקוס (41 שקלים) היא מנה של שני כדורי מוס קוקוס, עשיר מדי בג'לטין, ממולאים בנוזל פסיפלורה (שמדמה חלמון של ביצה), עם קרם ווסאבי חריף שלתוכה נמהלה כמות מטורפת של סוכר כדי להסוות את טעמו המקורי. התוצאה היא משהו נוזלי, רכרוכי, מתוק וקרמי. אני לא רוצה להגיד מה זה הזכיר לי (לא מה שאתם חושבים, בכל מקרה).

בועה קפיטליסטית

הארוחה השנייה המשיכה באותו הכיוון – לקחנו רול וייטנאמי (37 שקלים) ממולא באטריות שעועית וירקות. מסוג הדברים שסטודנטים מתקינים לעצמם בבית כשאין להם אוכל במקרר. עוד מנה הייתה ריינבו רול (59 שקלים) – רול סושי של אבוקדו בטמפורה, אספרגוס, עירית, דלעת כבושה, עטופים בטונה, סלמון ואינטיאס. אני לא רוצה לדבר על איכות הדגים במקרה הזה, כי בבית התלוי לא מדברים על חבל.

אירזומי - פאד סן (צילום: גליה אבירם,  יחסי ציבור )
שיערות סבתא אסייתית. פאד סאן | צילום: גליה אבירם, יחסי ציבור

הזמנו גם "גאי פאד מט מאמאונג" (65 שקלים) – חזה עוף בטמפורה מוקפץ עם צ'ילי ורוטב צדפות, גמבה, בצל ושעועית. מוגש עם אורז. מזכיר את המנה הסינית "עוף בלימון", רק פחות טעים וקלאסי. הייתי דוחף את זה בכיף לבגט, לובש חולצת גולשים, נעלי ד"ר מרטינס ומרגיש בניינטיז.

אירזומי - רול ויטנאמי (צילום: גליה אבירם,  יחסי ציבור )
רייכמן פינת הבינתוחמי. רול ויטנאמי | צילום: גליה אבירם, יחסי ציבור

המנה הכמעט לגיטימית היחידה הייתה "פלא ננג מנאו" (99 שקלים) – דג דניס שלם מאודה ברוטב צ'ילי ומיץ לימון. או במילים אחרות – מאודה ברוטב תטבילה של חומוסיות. הדג היה עשוי היטב ועסיסי, והרוטב היה נעים ועדין. כנראה שנדרש רוטב של חומוסיות כדי להגיע לרמת טעם שאינה אגרסיבית כמו מתאגרף ושתלטנית כמו חותנת (על הקינוח ויתרנו. יש גבול).

אירזומי - תביא חשבון 1 (עיצוב: יחסי ציבור)
ארוחה ראשונה באירזומי | עיצוב: יחסי ציבור

עכשיו, לסיום, אני רוצה להפנות את תשומת ליבכם למחירים של אירזומי. לא הייתי בא בטענות לאוכל כי אין כל כך מה לבוא אליו בטענות. הוא פועל בטריטורייה שבה הוא אמור לפעול. זה אוכל "מוקפץ". מהיר כפאסט-פוד, אבל מתומחר כמסעדה כמעט יוקרתית. לשלם עבור "מוקפץ" מעל ל-60 שקלים, או עבור סושי עם חומרי גלם גרועים או מנת נודלס שאפשר לאכול בכל דוכן בקניון? זו כבר חוצפה ישראלית ממוצעת. וכאן טמונה הבעיה: כל דוכן נהיה מסעדה. כל "מוקפץ" הוא מנת שף. זה הקפיטליזם הראשל"צי בשיאו. כך מתנפחת בועה קולינרית והיא מתפוצצת מדי יום (עם ספייסי מיונז מלמעלה).

אירזומי - תביא חשבון 1 (עיצוב: יחסי ציבור)
ארוחה שניייה באירזומי | עיצוב: יחסי ציבור

אירזומי. יס פלאנט, המאה ועשרים 4, ראשון לציון. 03-6746796

כתבו לביצה עלומה

בשבוע שעבר חזרנו לבר א וין וברוט