למרות שרובנו מבלים שעות ארוכות על כבישי הארץ הפקוקים במיוחד, ז'אנר מסעדות תחנות הדלק אצלנו עדיין מסתכם על פי רוב בעצירה בהולה ומדכאת בחנות נוחות. שם, בין הוויטרינות העכורות של המאפים העייפים, הכריכים הגנריים הארוזים בפלסטיק והחטיפים המתוקים והמלוחים אנחנו מנסים לבחור מה מההיצע הלא זוהר יכול לחסום עבורנו את הרעב במקסימום יעילות ומהירות בטרם נמשיך בדרך. על הנאה מהאוכל הזה אין מה לדבר. העניין הוא פרקטי בלבד.
מעטים המקומות בתחנות דלק ברחבי הארץ שבאמת שווים עצירה מתוכננת בדרך. מסעדות ובתי קפה כמו עמק בראסרי, המבורגר כביש 90, אלה פטיסרי, סינס הוותיקה בשדרות וקלומפוס בצפון הן יוצאות מהכלל שמעידות על הכלל. אור עקיבא, עיר שלא ממש מוזכרת תדיר במדורי אוכל, התחדשה לאחרונה בנקודה בדיוק כזאת, שמצליחה להיות מוקד עצירה אטרקטיבי, ואפילו כזה ששווה לקפוץ אליו במיוחד.
שניים שהם אחד
המקום, שנקרא ביגי פיצי, מציג קונספט מפתיע למדי באזור שרווי במסעדות שיפודים (חלקן ותיקות ומצוינות) ופחות במקומות טרנדיים וחדשים. החלל של המקום מחולק לשני אזורים שהם אומנם נפרדים אבל מחוברים ביניהם: האחד מוקדש להמבורגרייה ודיינר בסגנון אמריקאי, עם תאי ישיבה מרופדים בעור כחול, שמתחברים נהדר לאווירת תחנת הדלק השוממת סטייל אמריקה; והשני - מסעדה איטלקית עם טאבון כמיטב המסורת של מסעדות ישראל בשנתיים החולפות, וכמובן דגש על פיצות. אפשר לשבת בכל אחד מהחללים ולהזמין אוכל מהתפריטים של שניהם.
הצהרת הכוונות של ביגי וגם של פיצי מבלבלת, כי היא מערבבת מנות אוכל מהיר קלאסיות ומנות של מסעדות גבוהות יותר. אגף האוכל האיטלקי כולל אפשרויות מעוררות תאווה כמו כריך כדורי בשר בפוקצ'ה מהטאבון עם מוצרלה, פרמזן ובזיליקום; סלט בוראטה עם עלי רוקט ועגבניות שרי מהטאבון ואגוזי מלך מקורמלים בבלסמי; ופסטת אנילוטי בעבודת יד במילוי של ריקוטה ותרד, פטריות, קרם תירס ופרמזן. אגף הדיינר כולל הרבה המבורגרים, לצד כריכים בסגנון אמריקאי כמו אסאדו מפורק מעושן בסגנון ניו אורלינס עם מלפפון חמוץ ובצל; כריך קריספי צ'יקן עם קולסלאו ובצל מוחמץ; וכנפיים מטוגנות בברביקיו חמאה ועגבניות. מנסים לחלוש כאן על כל השטחים, למלא כל תאווה שאולי תעלה בקרב העוצרים במקום, מה שיוצר קושי להחליט איפה ובמה להתמקד.
גם אופן התפעול של המסעדות לוקה באותו דיסוננס - מצד אחד, ההזמנות כאן נערכות רק דרך אפליקציה בנייד או מסכי ענקי שמוצבים בכניסה למקום, כמקובל במקדונלד'ס וברשתות מזון מהיר; מצד שני, את האוכל עצמו מגישים מלצרים, ואיתם גם אפשר לסגור אחר כך את החשבון או להתלבט, כמו במסעדה של ממש, איזה קינוח להזמין. ההרגשה היא שהרעיון של המסעדה טרם פוצח עד הסוף - האם זאת המבורגרייה או פיצרייה מהירה שסוגרת פינה, או מסעדה לכל דבר ועניין שמגיעים אליה לבילוי שלם? ועדיין, כל הבעיות של הלוגיסטיקה והקונספט בטלות בשישים ליד האוכל בביגי פיצי, לפחות בחלקו.
הדבר האמיתי
אחרי לבטים רבים, כי התפריט באמת מלא במנות שעושות חשק, החלטנו ללכת על שתי ההבטחות הרציניות ביותר של ביגי פיצי, וגם המנות הפופולריות ביותר שאפשר כנראה למצוא בעולם: המבורגר ופיצה. לצידם הזמנו גם סלט, כי בכל זאת, ארוחת צהריים (או שמא היו אלה נקיפות המצפון, קרוב לוודאי ששילוב של שני הדברים). זה היה סלט פנצנלה עם עגבניות, מלפפון, צנוניות, פלפלים, פטרוזיליה, קרעי פוקצ'ה מהטאבון, גבינת עיזים ורוטב חומץ שרי ושמן זית.
החלק הטוב ביותר בארוחה, זה שעבורו כדאי להגיע לכאן במיוחד, היה ההמבורגר. היצע ההמבורגרים של ביגי כולל אפשרויות כמו המבורגר אמריקאי עם קורנביף, בצל מקורמל וגאודה והמבורגר ירושלמי עם חלת בצל מטוגנת ורוטב צ'דר - אבל אנחנו רצינו לנסות את הדבר האמיתי כמו שהוא, בלי כיסויים, בלי טיגונים ובלי קשקושים, והלכנו על המבורגר ביגי במשקל 200 גרם, שלו הוספנו קצת פלפל חלפיניו כבוש לטוויסט של חריפות טובה. זה היה המבורגר לא פחות ממצוין. קציצה עסיסית ששמרה על לחות ועל שומניות נהדרת, עם טעמי בשר נקיים מתיבול מיותר, צלויה היטב, ונחה לה בתוך לחמנייה אוורירית טובה ומתוקה במידה, שנקלתה קלות כראוי לפני ההגשה. אני קוראת עכשיו את התיאור של ההמבורגר הזה ומתבאסת שאני לא אוחזת בו בשנית ברגע זה ממש.
חברים שהמליצו לנו על הגעה לכאן הכתירו את הקציצה הזאת כטובה ביותר שטעמו בארץ. אני מודה שלפחות מבחינתי יש לה תחרות קשה מאוד עם מסעדות כמו ההמבורגר של גיא, שכבר כתבתי עליה במדור זה, ההמבורגר האגדי של מסעדת הדסון בתל אביב ועוד. אבל אין ספק שההמבורגר של מסעדת ביגי, אף שהיא קיימת בנוף כמה שבועות בלבד, נותן פייט גם לפסגת ההמבורגריות המנוסות והמצליחות שפועלות כיום בארץ. בטח ובטח שהוא עוקף בסיבוב את ההמבורגרים שאפשר למצוא במסעדות תחנות דלק, שקשורים על פי רוב לרשתות המזון המהיר הגדולות. זה המבורגר פשוט, טוב ומדויק, שאשמח לשוב ולאכול בכל רגע נתון.
ואי אפשר מבלי לדבר על הצ'יפס שהוגש לצד ההמבורגר, שהיה מוקפד לא פחות מהקציצה עצמה - מה שמראה שמדובר במקום שלא נותן לעצמו לנוח על זרי דפנה, ולא מסתפק בקציצה טובה אלא מכוון למכלול של מצוינות. זה היה זה צ'יפס עבה יחסית, מתפוח אדמה לא מקולף, פריך כראוי מבחוץ ונימוח מבפנים, והצרתי על סיומו לא פחות מאשר על סיום הלחמנייה.
מנה נוספת שהייתה נהדרת הוגשה לשולחן שלנו ולשולחן הסמוך באדיבות המקום, כי התחשק להם שננסה גם אותה. זאת לא הייתה מנה שהיה עולה על דעתי להזמין כאן, וחבל שכך, כי היא הייתה מצוינת ומעידה שוב שאומנם יש במטבח שעטנז, אבל גם יד מבוססת שיכולה ללהטט בתוך השעטנז הזה בצורה טובה. זאת הייתה צלחת של כרובית צלויה בטאבון עם רוטב טרטר ושקדים מעושנים עם בצל מוחמץ, בזיליקום וארוגולה. סלט חמים של כרובית שחום הטאבון ריכך אותה לכדי התמסרות אך לא גרם לה לאבד את האישיות והמרקם הראשוני שלה. היא הוגשה עם רוטב מאוזן וטוב ופריכות שנוספה מהשקדים המעושנים, לצד חמיצות נעימה מהבצל הכבוש ורעננות נדרשת של ירוקים. מנה ראשונה של מסעדה. כזאת שלא מלווה באופן טבעי המבורגר וצ'יפס, אבל עדיין, מנה מעולה שנעשתה היטב.
איך אפשר להמשיך מכאן?
דווקא בגזרת הפיצה נרשמה אכזבה מסוימת, שכנראה קשורה לרף הגבוה שהציב ההמבורגר. הפיצות בביגי פיצי מבוססות על בצק מחמצת, ומגיעות עם תוספות כמו פולנטה עם קרם תירס טרי; שמנת וכמהין; או פטה, שרי וקלמטה (פיצה יוונית). אנחנו הלכנו על פיצת פפרוני שכשהיא טובה היא אחת מפסגות הפיצה, לצד המרגריטה והמרינרה. כאן היא מוגשת עם רוטב עגבניות, מוצרלה, פרמזן, פפרוני, פלפל חריף, שרי, צלפים ורוקט. הפיצה לא הייתה רעה, הבצק שלה היה נגיס וטוב ועבר התפחה ראויה, אבל בניגוד להמבורגר היא לא הצליחה לבלוט כפיצה ששווה להגיע הנה במיוחד בשבילה. היא עשתה את עבודתה ביעילות, הבצק היה טעים, אך התוספות היו עמוסות מדי ולא אפשרו לשילוב האלמותי של פפרוני, מוצרלה ורוטב עגבניות לנצוץ כראוי. פיצה מהנה ובהחלט ראויה, אך לא מעבר לכך. גם סלט גבינת העיזים התיישר עם הסטנדרט והיה בסדר גמור לסוגו עם ירקות פריכים וטריים, אבל לא משהו מיוחד לכתוב עליו הביתה.
כמו התפריט כולו, גם תפריט הקינוחים כולל אופציות מאגפים קולינריים שונים לחלוטין: אפוגטו, גלידה אמריקאית עם רוטב שוקולד, וגם קלצונה נוטלה מהטאבון עם מסקרפונה או מרשמלו, טארט לימון קלאסי על סבלה לימון פריך ושנטילי שוקולד לבן או נמסיס שוקולד. אנחנו הלכנו על אפוגטו וזה היה סיום מושלם לארוחה. באופן כללי, אפוגטו הוא קינוח אינטליגנטי וצנוע שכדאי שיככב ביותר מסעדות איטלקיות ובמעוזי אוכל מהיר בארץ. כי אחרי המבורגר או פיצה, שהם הרבה דברים אבל קלילים הם בוודאי לא, מה בא טוב יותר מאספרסו מריר, חם וחזק שנמהל בגלידת וניל רכה ומתקתקה? מהקינוחים הבודדים שגם יכולים להיות מתומחרים במחיר סביר לאללה, עונג של 18 שקלים בלבד.
זה לא רק אפשרי, זה בדרך
בשורה התחתונה, כבר כעת הכל בביגי פיצי טעים ובמיוחד מפתיע, בוודאי בהתחשב בפרק הזמן הקצר שהמקום הזה פועל, ועל אחת כמה וכמה לאור הציפיות הלא גבוהות ממסעדות שמנסות לעשות כמה דברים מנוגדים במקביל ומכאלה שמיקומן מאתגר. נכון לעכשיו האגף שמצליח להיות אטרקטיבי בהרבה ממקבילו הוא זה של ההמבורגרים וכריכי הבשר המפתים. אין לי ספק שאשוב לכאן כדי לפקוד את ההמבורגר פעם נוספת, ועל הדרך לנסות את כריך המיטבולס או את הקריספי צ'יקן.
המקבילה האיטלקית, פיצי, אף שגם היא שואפת גבוה ומגישה מנות מזמינות, שלעיתים גם מיושמות היטב - עדיין לא מצליחה להגיע לאותה הרמה. ייתכן שעם עוד מעט השתפשפות ברזי הטאבון, גם החלק האיטלקי של המקום יגיע לגבהים של האגף הבשרי. מנת הכרובית שניסינו פה מוכיחה שזה לא רק אפשרי, זה גם לגמרי בדרך.
כמה כיף שנפתחת מסעדה כזאת, שגם פועלת במחירים הוגנים, גם מכינה אוכל ורסטילי ופופולרי במקצועיות ובהקפדה וגם מציעה חלל נעים לזלילה עם חברים או משפחה. אם מסעדה סטנדרטית היא יעד, מסעדה בתחנת דלק היא בדרך כלל רק תחנת מעבר. במקרה של ביגי פיצי, זאת לגמרי תחנה ששווה לעבור בה.
ביגי פיצי. תחנת דלק פז, צומת ברניצקי, בנימינה גבעת עדה. 04-6777919