זהו, מחשיך בחמש. בבת אחת החיים שלנו והיום יום שלנו השתנו, ובמקום למצוא את עצמנו נכנסים הביתה בשבע וחצי בערב בשיא האקשן והאנרגיה ומתחילים להתארגן על אוכל, אנחנו אוכלים בשבוע האחרון כל ערב בשש, מקסימום שש ורבע.
"אמא", ניצן מסמן לי עם הראש אחרי האוכל, "קדימה, כראמל".
כראמל הוא חתול הפלא מסדרת ספרי הילדים שאנחנו קוראים לבנים במיטה לפני השינה. אנחנו כבר בספר הרביעי, וכל פרק נגמר מותח. "ניצן, עוד אפילו לא שבע", אני מסתכלת על השעון המומה. יכול להיות שכרגע אמרתי לבן שלי שמוקדם מדי ללכת לישון?
בצהריים הכנתי מרק עוף. ידעתי שמזג האוויר מתחיל להפוך לחורפי ומרק עוף זה הדבר הכי כיפי וראוי בימי חורף, ולשמחתי אני מכינה מרק עוף טעים. חברה נתנה לי מזמן את המתכון, באופן מפתיע זה לא היה לינק לאחד מהאתרים או הבלוגים הידועים אלא מתכון במילים שלה, מנוסח ככה:
"מצרכים: בצל, חבילה של גזרים קטנים, שלושה גבעולי סלרי, שלושה קישואים, חבילה של כמה עופות. חותכת את כל הירקות! ואז מטגנת את הבצל על אש בינונית-נמוכה כמה דקות עד שיזהיב טיפה, מוסיפה גזרים (חתוכים או לא), מערבבת עוד ואז מוסיפה סלרי... ממשיכה ומוסיפה קישואים. סוגרת את המכסה רוב הזמן. רק כשאת מוסיפה משהו או מערבבת פתחי את המכסה. אחרי כמה דקות כשהכל מתבשל את מוסיפה את העוף, מערבבת ומוסיפה תבלינים: מלח, פלפל, כף אבקת מרק עוף וכף חוואייג' למרק (אני יכולה לתת לך קצת...). מערבבים הכל ואז סוגרים שוב את המכסה לתת להכל להתבשל עם המיץ של עצמו. ואז מוסיפה מים לכסות את כל הירקות והעוף - להעלות לחום גבוה ולתת לרתוח עם מכסה פתוח. כשרותח, מחלישים חזרה על אש נמוכה, סוגרים את המכסה ונותנים להתבשל כ-40-50 דקות".
בזמנו היא נתנה לי קצת חוואייג' למרק, אבל מאז כבר קניתי לי צנצנת של התבלין ובכל פעם שאני מכינה את מרק העוף הזה הוא יוצא ניצחון, אולי בזכות העובדה שהיא פרטה בדיוק מתי לשים ולהוריד מכסה ומתי להגביה ולהחליש את הלהבה. ואולי בכלל זה די קשה לפשל עם מרק עוף? בכל מקרה, אני אפילו מאלתרת לפעמים עם הירקות, מוסיפה וגורעת, וזה עדיין עובד לי.
כבר בבוקר הוצאתי מהפריזר שני מגשים של עוף קפוא. לרגע התלבטתי אם להכין את שניהם, כי ידעתי שזו תהיה כמות גדולה מאוד שיכול להיות שלא תהיה לה דרישה. ואז החלטתי שמרק עוף אפשר להקפיא וכן, עדיף כבר להכין מראש שניים.
לא היו לי המון ירקות, רק גזר אחד קצת עייף וכמה קישואים. טיגנתי ערימה גדולה ויפה של בצל בסיר וחשבתי לעצמי שבצל במרקים הוא לא מטוגן, הוא מבושל, אז באיזו נקודה נוצר ההבדל? כנראה שחשבתי את המחשבה הזו קצת מאוחר מדי, כי כשהוספתי את הגזר ואת הקישואים הבצל כבר היה די מטוגן. מיהרתי אם ככה להוסיף את העוף בלי להמתין, אבל הוא לא היה ממש מופשר ובעצם דחפתי שתי תבניות קפואות לתוך הסיר במאונך וקיוויתי שהן יגירו נוזלים שימנעו מהבצל להישרף בתחתית. זה כנראה קרה לאט מדי כי הבצל כבבר התחיל להזהיב פלוס פלוס, ואני נלחצתי וניסיתי להפוך את בלוקי העוף הענקיים, להשכיב אותם, להזיז אותם ככה שימסו יותר מהר, אבל הם היו בלתי ניתנים להשכבה ובטח שלא לפירוק.
בשלב מסוים נאלצתי להחזיק ביד אחד בעוף עצמו ולהפעיל ממש הרבה כוח כדי לשנות את המנח שלו בסיר, ואז גיליתי שיטה: ביד אחת החזקתי בסיר וביד השנייה סובבתי את העוף הקפוא על צירו, באופן כזה שהוא הסתובב על קרקעית הסיר וערבב את כל הירקות שהתחילו להישרף בתחתית. בשלב הזה, לפי המתכון, הייתי אמורה להוסיף תבלינים, אבל כמובן שלא הייתי פנויה לזה במסגרת ניהול המשבר. מיהרתי להוסיף את המים וסגרתי את המכסה למרות שהייתי אמורה להשאיר אותו פתוח. לאט לאט העופות התרככו ועזרתי להם להיפרד זה מזה, ורק בשלב הזה נזכרתי לתבל ולפתוח את המכסה.
שעה וקצת מאוחר יותר המרק היה מוכן, ומה שהיה מגניב הוא שהסיר שלו נשאר לוהט גם כעבור כמה שעות, כשהערב ירד והשעה הייתה שש והגיע הזמן לאכול ארוחת ערב.
"מי רוצה מרק עוף?", שאלתי את בני הבית.
"אני!" קראו נבו, ניצן וגלי ביחד בתרועה מחממת לב ואני הרגשתי סיפוק גאווה ונחת. הכנתי לכולם מנות וחתכתי כמה ירקות טריים שישלימו ארוחה. אבל כמה דקות אחר כך לא ישבנו כולנו יחד סביב השולחן, לוגמים מרק מקערות מהבילות שהחזקנו באצבעות שהציצו מתחת לסוודר מפנק: נבו עוד היה במסך ואמר שהוא "רק מסיים פרק", ניצן התיישב, נשנש שתי חתיכות של עוף מבושל שדליתי בשבילו מתוך התבשיל ונעלם, אני רדפתי אחרי גלי שחטפה לי את הטלפון וגלי בתגובה נשכבה על הרצפה צורחת. אחרי שהיא נרגעה היא ישבה יפה וזללה את המרק שלה, וכשטל לקח אותה להתקלח אני ישבתי וזללתי את שלי. המרק, למרות כל הבאגים שעלו בהכנתו, היה ממש טעים. הזמנתי את נבו לשבת איתי, אבל עד שהוא בא כבר סיימתי את המנה שלי והתחלתי לאסוף את הכלים לכיור ולחסל את הארוחה. אחרי הכל השעה הייתה שש וחצי, עוד מעט הולכים לישון.
עורכת "אוכל טוב" מגיבה:
אני לא מבינה, האם החיים אינם קשים דיים שהאישה המכנה את עצמה חברתך עוד מנדבת אותך לשלל פעולות כפייתיות של גילוי וכיסוי הסיר מטעמים מסתוריים? לכסות ולפתוח, לפתוח ולכסות? פעם ראשונה שאני שומעת על זה. הרי זה היופי במרק עוף - תטגני את העוף, לא תטגני, תאדי את הירקות בנפרד, לא תאדי - כל עוד יש שם די עוף וכמה ירקות, המרק יהיה טעים. במקרה הרע הוא יצטרך זמן בישול ארוך יותר או חיזוק יותר משמעותי של מלח, אבל מרק עוף הוא אחד המאכלים היותר מתמסרים וקלים לריצוי, ובזה חינו. מצד שני, אם אותה חברה הצליחה לגרום לך להשקיע במשהו, או לפחות להתכוון להשקיע בו - אני האחרונה שאתלונן.