לפני כמה שנים העסקים הצמודים לבניית וסלילת הרכבת הקלה סבלו מאוד. חלקם שרדו, חלקם עברו מקום וחלקם נכנעו, אבל עכשיו כשהקו האדום פועל ובערך כל מי שאנחנו מכירים הגיע לנסיעת בכורה, נראה שזה זמן טוב לעסקים הסמוכים למסלול האדום עם פתיחת לא מעט בתי אוכל, מסעדות, מזללות ומקומות שמציעים אוכל במרחק הליכה מתחנות הרכבת הקלה.
רק לא מזמן התלהבנו מחניכת הסניף הישראלי של צייט פור ברוט שהיגר הנה מברלין (בדרך כלל זה הפוך) והנה עוד מקום מצטרף לאופציות האכילה של תחנת קרליבך: דה סנדו בוקס. סנדו בוקס הוא עסק מבית פייסטרי בוקס, מקום מפגש בין מופת הקונדיטוריה הצרפתית למופת ההגשה היפני שפתחה נורית צ'יטיאת (זוכת המקום השני בעונת הבכורה של "הקינוח המושלם") לפני כשנה וחצי. אחרי שיצרה בפייסטרי בוקס קולקציות קינוחים, פחזניות, שוקולדים, ארטיקים וגלידות, צ'יטיאת מביאה לתל אביב גם את תרבות הכריכים היפניים - סנדו - כריכים מלבניים, לרוב מלחם חלב רך, בשלל מילויים אסתטיים ופוטוגניים (בינתיים מוצעים כאן סלט ביצים, קרוקט וטונה.
אל סנדו בוקס הגענו בבוקר הלא מאוד מוקדם, אבל כריכי הסנדו טרם הועברו לתצוגה. בזמן שהמתנו להם אכלנו 2 כריכונים אחרים, אותם ניתן למצוא גם בסניף האם, הפייסטרי בוקס: קרואסון (יותר מיני קוראסון) במילוי גבינת גרוייר, קורט, ריבת בצל, מיקרו בזיליקום וגרידת לימון (32 שקלים). הכריך היה טעים בסך הכל, אבל טעם ריבת הבצל וארומת היין האדום היו אולי קצת יותר מדי בשביל ביס ראשון לבוקר. הכריכון השני, לחמניית פרעצל זעירה עם גאודה כמהין, חרדל, מיונז ונבטי חמנייה (21 שקלים) מצאה חן בעינינו יותר, אף שבאמת מדובר במנת ביס. מי שמבקר תכופות בחנויות ובבתי קפה בארץ בוודאי לא מתפלא כיצד מדינת ישראל דילגה בקלילות אל המקום הראשון במדד יוקר המחיה במדינות ה-OECD.
אחרי המתנה קצרה יצאו כריכי סלט הביצים. כריך אחד נארז מיד והוגש לנו. זה גם המקום לציין שאפשר לשבת במקום - יש מקומות ישיבה מרווחים בחלל הפנימי, המון בובות ואנימציה יפנית שידברו מאוד לחובבי הז'אנר, אבל הכל ארוז בשיטת הגראב אנד גו ומאוד מזמין לטייק אוויי. גם הכריך הזה (28 שקלים) קטן להפליא. אין ספק שלחם לבן שנחתך בדיוק ללא הקרום הקשה ומכיל סלט ביצים זה פינוק לארוחת עשר, אבל בשביל כזה מחיר ציפינו ללחם עוד יותר רך ולסלט ביצים יותר מרשים. זאת מנה טעימה, אבל לא משהו שונה באופן מובהק מכריכי ביצים בבתי קפה אחרים. מלבד לאסתטיקה, לא מורגשים כאן טעמים יפניים יוצאי דופן. מלבד לכריכי הסנדו מוצעים גם כריכי סביח וחביתה בחלות אישיות, כריך סלמון או אבוקדו במחמצת ועוד.
לסיום אכלנו בבקת יוזו (19 שקלים). הזיגוג לטעמנו מיותר ומרוכז מדי, אבל הבצק החמאתי היה רך וטוב. אם אתם לא משוגעי הדרים ויוזו בפרט - אולי מוטב לקחת מתוקים אחרים, כי באמת שלא חסרים: פחזניות, פנקייקים יפניים, עוגיות, טארטלטים, ארטיקים, גלידות, מקרונים, פרלינים ובהמשך צפויים להגיש כאן גם קאקיגורי - ברד יפני של שבבי קרח עם תוספות ותרכיזים בטעמים שונים.
The sando box. יצחק שדה 6, תל אביב. כשרות צהר