יש משהו מקומם בקלות הבלתי נסבלת שבה מתנהלים מתחמי תיירות פופולריים בישראל. קחו לדוגמה את מתחם ממילא החדש בירושלים - שטח נדל"ני יקר, תצפיות עוצרות נשימה על שכיות החמדה של הבירה, ואסופה מעליבה של בתי הסעדה יקרים המגישים אוכל רע. למה?
"למה לא!", נחרץ בליבו היזם האופורטוניסט. "הרי עיני התיירים העומדים בתור כדי לתפוס שולחן אל מול הנוף, ממילא מצטעפות עד כדי תעתוע ובנקודה הזאת ממש החיך כבר אינו מבדיל בין טוב לרע".
רק במקרה נפלה הדוגמה על המסעדות במתחם ממילא. באותה מידה ניתן היה להפנות חך מתוסכל כלפי מלכודות קולינריות במתחמים אחרים, לא פחות גרועים, והדוגמאות רבות וקשות. ובכל זאת, מדור זה משתדל להאיר את הצדדים הנעימים והטעימים של החיים, ולכן הפעם, יוקדש להפתעה קולינרית נעימה בזיכרון יעקב - יעד תיירותי מובהק שעד עתה מיאן להצטיין בהיצע קולינרי משביע רצון.
קרוב לבית, קרוב ללב
נטיית הלב היא בראש ובראשונה להפגין סקפטיות כלפי המידע. אבל הרצון העז למצוא מקום ראוי ברדיוס קרוב-רחוק, הכניע את החשדנות. טיפוס תלול במעלה רחוב מתפתל הובילה לקודקוד גבעה שממנה נשקף נוף נאה ומבנה אבן היסטורי ויפהפה נשא שלט מבטיח: ADAMA - בקתה קולינרית. תנאי פתיחה מבטיחים, שח הלב בינו לבין עצמו, היכון לנפילה, הדהדו נורות האזהרה.
כלל קוסמי משונה טוען שהמפתח להנאה ברוכה הוא דווקא ציפייה נמוכה. החלל המחריש של הבקתה הקולינרית אדמה נושא אופי כפרי מובהק - שולחנות עץ, קירות מחופים אבן וגינת ישיבה משובצת ערוגות תבלינים. העובדה שמשפחה מקומית הינה בעלת המסעדה, הוסיפה תבלון לסיפור הפונדק המשפחתי - "א-לה-פרובאנס", ואילו תפריט יין מנומק ואזורי הוכיח שמישהו כאן בא מאהבה. אהבה לאזור שבו הוא חי ופועל, יוצר ומבשל. מדובר באותו הגיון המכתיב מזה שנים למסעדות באירופה ובארה"ב שימוש בחומרי גלם ובענבים מקומיים. לא רק מטעמים אקולוגים של בזבוז אנרגיה הנובע משינוע של סחורות ממקום למקום, אלא מתוך אמונה וגאווה בתוצרת המקומית. אופן הביטוי לכך בתפריט של "אדמה" הינו לעת עתה צנוע, אך השאיפה מרשימה.
יין לבן ופת במלח
מאיה - בתם הצעירה של בעלי הבית, הרשימה בהתרגשותה הכנה מהמטלה שנפלה בחלקה - לבחור עבורנו את היין. לאחר מחשבה מעמיקה היא שבה לשולחן עם שרדונה 2007 מיקב סומק - יקב מקומי קטן. השרדונה הצונן הפגין חמיצות ראויה, אם כי נעדרו ממנו עושרם של ריחות פירותיים ומעט עומק.
מחירו ההגון (120 שקלים) ביחס לתמורה, הפכו אותו ליותר מראוי להפגת החום ולליווי המנה הראשונה - סביצ'ה של דג מוסר במנגו, שאלוט, נענע וגרגרי הנחלים. גבעה קטנה של שכבות דג לבן ועסיסי, פרי בשל ועשבים רעננים.
מעודדים המשכנו לטורטליני ממולאים בשרימפס קצוץ ולרביולי שבין קפליו נסתרו צדפות מול כתומות. לשמחתנו, לא מהזן הקפוא. הכיסונים תוצרת בית, הוכנו ביד בוטחת מבצק אוורירי והוגשו "אל דנטה" בדיוק רב. השף הצעיר שבמטבח, אודי אסרף, עשה "רילוקיישן" לזיכרון בעקבות הצעת הבעלים לנצח על המטבח של "אדמה". לאחר ששימש כשף במספר מסעדות באזור המרכז, עושה רושם כי המעבר מיטיב עימו. מעודדים מהטעמים הטובים החלטנו לטבול את הלחם, ממאפייה מקומית, בקרם הרוזמרין שבו טבלו הכיסונים. אך דווקא הלחם שאפה אופה הכפר, אכזב והרוטב המצוין היה ראוי לפת לחם משובחת מזו שטעמנו.
חיפה, סינגפור, זיכרון
מסעדה יפה ומושקעת היא הבקתה הקולינרית "אדמה". השם המחייב עומד מאחורי הדיוק וההשקעה של בני הזוג רפי ודגנית אזולאי. זוג שסיפורם כמו נלקח מסיפורי העצמה אישיים. משפחה טובה מחיפה, הורים קרייריסטים מתחום ההיי-טק שנדדו בעקבות עבודתם לסינגפור, שם נחשפו למסעדות יוקרה, לאוכל טוב וליין משובח, חזרו לארץ ואמרו לעצמם, למה שלא נעשה לביתנו. מסעדנים משופשפים הם לא, אבל כראוי למי שניהלו פרויקטים סבוכים בהיקפים בינלאומיים, הם ניגשו למשימת הקמת וניהול המסעדה ברצינות גמורה כפי שמנהלים משימה מורכבת - תיחקרו, למדו, גייסו אנשי מקצוע ולבסוף חילקו מטלות ולוחות זמנים. לפחות לעת עתה, מספר חודשים לאחר שהמסעדה פועלת, עושה רושם שהצליח להם.
מאיה התעניינה אם אפשר להחליף יין לקראת בואן של מנות ההמשך. הנהנו בהתמסרות. היא הפציעה עם יין נוסף של יקב סומק, הפעם "קריניאן" - ה"עינב" של זיכרון וזה המזוהה אגודת הכורמים.
שתינו אותו. יין ייחודי, בצבע חלודה עם טעם אדמתי שעשה יופי לאווז קונפי - פרוסות עסיסיות ולא שמנות מידי שרופדו בציר טלה וחמאת מרווה. עם האווז הגיעה תוספת של פירה תפוחי אדמה שניחוח וטעם עדין של מנטה נחלץ ממנו רק לקראת סיום שהותו על הלשון.
פילה מוסר הצטרף בהמשך, ולו השתדכו עגבניות תמר קלופות, כוסברה טרייה ורוטב חמאה עדין שחיפה על העובדה שמדובר בדג בריכות.
קינוח חמוד של פנקוטה לואיזה ולימון עם ריבועים של רפרפת אשכוליות רטטו במרקמם הג'לטני בפה, ואנחנו שמחנו בארוחה הזאת. ארוחה שלא היה בה מפגן קולינרי מסעיר, כדוגמת מפגני הראווה של המסעדות החדשות שנפתחו לאחרונה בתל-אביב ובירושלים, אבל בבקתה הקולינרית בזכרון מגישים אוכל טוב ולא מתיימר וגם יין לא רע בכלל. שניהם במחירים שפויים ובמיקום יפהפה. ולפעמים, לא צריך אף לא קמצוץ יותר מזה.
ADAMA - בקתה קולינרית. מעלה הראשונים 8, גבעת זמרין, זכרון יעקב. טלפון: 04-6293183.
>> לכל המסעדות המומלצות
