יש מקומות שלא הרבה אנשים מכירים, ושהדבר הנכון לעשות הוא להשאיר את זה ככה. כזה הוא קארם (careme, על שם השף הצרפתי מארי אנטואן קארם מהמאה ה-18) – פטיסרי קטן ומקסים שהפציע לפני כמה שבועות בשכונת נחלת יצחק התל אביבית, ממש ליד מסעדת הסלון של אייל שני. כשאנחנו היינו שם, בצהרי יום חול, חלקנו את המרחב עם עוד 3-4 עוברי אורח, שכנראה ראו את האקלרים היפהפיים מהחלון והחליטו לבדוק מה העניינים.
מדובר במקום זעיר למדי - שני שולחנות בפנים ועוד כמה בחוץ - בעיצוב צרפתי שיקי ומרגיע ושולחנות דמויי שיש, שמיד עושים חשק למשהו מתוק. לפני מעבר יבוק - כתובתו הנוכחית - שכן הפטיסרי אי שם בשדה ורבורג, שם נהנה מחיי כפר נעימים שכנראה התאימו לארז גולד, הבעלים, לאותו זמן. עכשיו, על כל פנים, הוא החליט לנסות את מזלו בעיר הגדולה, גם אם בפינה נחבאת שלה.
מכיוון שאקלרים זה לא אוכל, והשעה בכל זאת הייתה שעת צהריים, החלטנו לבקש תפריט ולבחון את חוויית הישיבה במקום בכללותה. התפריט בקארם אינו אלא כמה דפי A4 מודפסים ומהודקים זה לזה – כאילו קיבלו במקום החלטה מודעת להקדיש את האנרגיות בזילוף מושלם של מקרונים ולא בהתלקקויות של עיצוב תפריט. דווקא אהבנו. האוכל עצמו הוא חלבי בלבד (המקום כשר, לכל התוהים), ואנחנו הלכנו על כמה מנות מייצגות: סנדוויץ' קרואסון מארוחות הבוקר, בגט עם ירקות בגריל מתפריט הכריכים וסלט בורגול מהסלטים. בעודנו ממתינים למנות ראינו את האייס קפה שהוגש לשולחן ליד, יפה יפה בתוך בקבוק זכוכית, ורשמנו לפנינו שבפעם הבאה גם אנחנו חייבים כזה.
קרואסון כמו בצרפת
שלוש המנות הפתיעו אותנו לטובה, כל אחת בדרכה: הקרואסון (40 שקל) היה עמוס בכל טוב, אבל לא באופן שמאתגר את הלסת. היו שם גבינת שמנת, סלמון מעושן טעים טעים, פרוסות מלפפון פריכות, ביצה קשה ושמיר, אבל גולת הכותרת הייתה הקרואסון עצמו, שהיה פשוט מעולה, דפוף וטרי, ממש כמו בצרפת. בירור קצר העלה שהוא נאפה במקום, כמו כל הלחמים ודברי המאפה; המנה הקרויה "לה בגט" (36), שהיא בעצם בגט (אפוי במקום!) עם אנטיפסטי, גרמה לנו להתאהב בקונספט של ירקות קלויים מחדש. הפסטו וטבעות גבינת הסנט מור השלימו את החוויה, ויצרו כריך שהוא לכאורה פשוט, אבל למעשה שובה לב יותר ויותר מביס לביס.
את ארוחת הצהריים סגרנו עם סלט בורגול גס ועשבים (41) – שהיה הדבר הכי רענן, טרי וחמצמץ שיכולנו לבקש ביום כל כך חם. עלי פטרוזיליה, כוסברה ונענע, כולם יפים, ירוקים וטריים, מקלות תפוח עץ, פילטים של תפוז, שהיו ההפתעה הנעימה של המנה, חמוציות והמון המון אגוזים, מכל מיני סוגים, כולל פיסטוקים וקשיו ביד רחבה. בערך בשני שליש הדרך כבר היינו שבעים לגמרי, אבל המחשבה לכלוא את כל פרץ החיות הזה בקופסת טייק אוויי פשוט הייתה בלתי מתקבלת על הדעת.
אחרי כל זה התפנינו סוף סוף לעניין שלשמו התכנסנו – המתוקים. על אף שרצינו לטעום את כל הוויטרינה הסתפקנו בסופו של דבר בקצת יותר ממחציתה: מקרונים עם גאנאש שוקולד, אקלר עם פס פציח ונפלא של שוקולד ולרונה וקרם שוקולד (19) ופחזניות קטנות קטנות ומתוקות. הכל היה, באופן בלתי מפתיע, טעים מאוד, ובעיקר התרשמנו מהמקרון, שהיה לגמרי בליגה של הגדולים. לסיום סיומת ארזנו לנו דייניש גדול ויפה, שיפנק אותנו במצוקת אחר הצהריים (והוא פינק, חתיכת פינוק הוא פינק), ורשמנו לפנינו לחזור בשישי בבוקר, אז נמכרות במקום גם חלות משובחות (17-18) ועוגות בחושות של פיסטוק ודובדבני אמרנה (35), ששמן כבר הספיק ללכת לפניהן.
אם בכל זאת יורשה לנו לעוץ לצוות הפטיסרי עצה – נאמר רק שהשירות, על אף היותו לבבי וידידותי להפליא, עדיין טעון מעט שיפור. המנות יכולות להיות מוגשות מהר יותר, המים יכולים להיות מוגשים בקנקן, ולא בכוסות, ופינוי הצלחות הריקות יכול להיות יעיל יותר.
האם נחזור לקארם? אין ספק. האם אנחנו שמחים שחלקנו את כל הידע הזה עם כל עם ישראל? פחות. אבל האם זה היה הדבר הנכון לעשות? נראה שכן.
careme, רחוב מעבר יבוק 5, תל אביב, טלפון 03-632-6322. שעות פתיחה: א'-ה' 7:30-24:00, ו' 7:30-15:00, שבת: מחצי שעה אחרי צאת השבת עד 1 בלילה.