לא מעט מסעדות נסגרות בתל אביב, כמעט בכל שבוע, אבל הסגירה הספציפית הזו מעציבה אותנו במיוחד; המסעדה האיטלקית לוקה ולינו נסגרה היום בפתאומיות אחרי שפעלה בתל אביב למשך פחות משנה. לוקה ולינו הייתה הבייבי של צמד המסעדנים יונה ששון ומוריס גיני - השניים היו הבעלים של מסעדת טופולינו הירושלמית, מי שהצליחה להפוך למוסד של ממש בעיר הבירה במשך 10 שנות פעילותה, ולפני כשנה וחצי החליטו השניים לסגור אותה ולעבור לתל אביב.

לוקה ולינו הייתה מסעדה שונה בנוף המסעדות התל אביביות, ובטח בנוף המסעדות האיטלקיות בישראל. אחרי שטופולינו הירושלמית הקפידה על כל חוקי הכשרות בתור מסעדה חלבית (כמעט לאורך כל שנות פעילותה ועם תפריט בשרי בשנה האחרונה לפעילות), לוקה ולינו הסירה מעצמה את עול הכשרות והציגה תפריט שהתבסס ברובו על המטבח הדרום איטלקי והסיציליאני, עם גיחות קלות למטבח התוניסאי.

שלא כמו הרבה מסעדות מסעדות איטלקיות אחרות, בתפריט של לוקה ולינו לא הסתתרו מנות כמו ספגטי בולונז או פסטה ברוטב אלפרדו, אלא מנות הרבה פחות מוכרות לקהל הישראלי כמו ניוקי עם נקניקיית סלסיצ'ה מפורקת ברוטב עם זרעי שומר וחמאה; מוח עגל מטוגן על עשבי תיבול, שום, צ'ילי ולימון; ומרק חסה חמצמץ עם קציצות מוסר. מנת הדגל של מסעדת האם - ניוקי א לה רומאנה על רוטב עגבניות שרופות - שרדה את המעבר מירושלים לתל אביב והמשיכה לשמור על אותה רמה גבוהה.

לוקה ולינו - ניוקי סלסיצ׳ה  (צילום: יחסי ציבור,  יחסי ציבור )
כנראה הניוקי הכי טעימים בתל אביב. ניוקי סלסיצ'ה בלוקה ולינו | צילום: יחסי ציבור, יחסי ציבור

לוקה ולינו - פיצ'י פקילה (צילום: איתיאל ציון,  יחסי ציבור )
מנות שונות בנוף הישראלי. פיצ'י פקילה | צילום: איתיאל ציון, יחסי ציבור

כיאה למסעדה איטלקית משפחתית אמיתית, חוץ מהשניים בישל במסעדה גם בנם, עופר ששון, שבישל לפני כן בעיקר במסעדות בתל אביב. גם בתם של השניים עבדה במסעדה במשך כמה חודשים, וכשמדובר בעסק משפחתי ואהוב כמו במקרה הזה, הסגירה עצובה אפילו יותר. בזמנו תלו בני הזוג את המעבר לתל אביב במצב הבטחוני הרעוע בעיר הבירה שלא איפשר להם להתפרנס בכבוד, אבל ככל הנראה המסעדה לא הצליחה לשרוד את המעבר למרכז הארץ, למרות שהצליחה להפוך לחביבת הפודיז המקומיים, וגם לחביבה מאוד עלינו, חברי המערכת.

גם מבקר המסעדות שלנו, ביצה עלומה, ביקר במסעדה פעמיים בשנה האחרונה וחזר עם ביקורות אוהדות במיוחד. אולי הייתה זו האווירה הירושלמית והנינוחה (עליה הצליחה המסעדה לשמור גם אחרי המעבר), ואולי היה זה האוכל הלא שגרתי שניסה לחתור קצת תחת מתקפת המסעדות המשובטות שמגישות גרסאות מעט שונות של אותן מנות שוב ושוב. איך שלא יהיה, קשה לנו שלא להצטער עד מאוד על הסגירה הזו, ולקוות שעוד נשמע בקרוב על התוכניות הבאות של בני המשפחה. אנחנו מבטיחים להמשיך לעקוב ומאחלים להם בהצלחה בהמשך הדרך.