מה כבר יכול להפתיע אותנו במנת פיתה? הרי כבר הכנסנו את הכל לכיס הבצק הזה, וכל המיתוסים כבר נשברו. טעמנו פיתות מוגזמות, מינימליסטיות, טעמנו עולם ומלואו בתוך פחמימה שהיא ללא ספק גולת הכותרת של אוכל הרחוב הישראלי. ובכל זאת, שום דבר לא הכין אותנו למה שמצאנו בשכונת נאות קדומים בנתניה, בחלל קטן שצמוד למכולת, שאליו נדחסים בקושי חמישה אנשים (ועוד ארבעה אנשי צוות).

התפריט של זורבה כתוב על גבי לוח חשמל ולא מאפשר לעוף למרחקים. הוא מהודק ומדויק ויש בו פיתה עם אונטריב מפורק (49 שקלים), פיתה עם "כבד קל", כלומר כבדים צלויים על הפלנצ'ה (39 שקלים), פיתה עם "תרנגולת צעירה" שהיא בעצם פרגית (45 שקלים), פיתה עם קבב (45 שקלים) ולביבת צ'חלטה שאליה נגיע בהמשך (35 שקלים בפיתה או 10 בצלחת).

את ההזמנה עושים בקופה, ואז מקבלים זמזם ויוצאים החוצה (תהיו סבלניים, זה יכול לקחת 30-50 דקות). בחוץ מחכה לכם מתחם קטן עם שולחנות פיקניק מעץ ועליהם קערות אימייל ענקיות בתפקיד פח. כשיגיע תורכם הזמזם יקרא לכם לחזור לדלפק, כדי לומר למי שמרכיב לכם את הפיתה מה לשים בפנים. כשהשלב הזה ייגמר תקבלו לידיים פיתה במשקל חצי קילו שכמות התוספות בה מאיימת להגיע לשחקים. כדי להתמודד עם העומס ננעץ בכל פיתה מזלג, שמזמין אתכם להתחיל לעבוד. מניסיוננו, כשתגיעו לפיתה עצמה תרגישו שסיימתם מנה ראשונה ואתם עוברים לעיקרית.

זורבה (צילום: לין לוי, mako אוכל)
זורבה | צילום: לין לוי, mako אוכל
זורבה. פיתה עם פרגית (צילום: לין לוי, mako אוכל)
פיתה עם פרגית. מנחשים בשביל מה המזלג? | צילום: לין לוי, mako אוכל

מנת הדגל של זורבה היא ללא ספק הפיתה עם האונטריב, הרי הוא בשר אסאדו מפורק. ולא, זה לא סתם עוד אסאדו. הוא עשוי מבשר מיובא מארגנטינה ועובר בישול של מעל 20 שעות בציר ירקות עד שהוא מתפורר במלקחיים, ולפני שהוא פוגש את הפיתה הוא עובר צלייה קלה על הפלנצ'ה. בנוסף לבשר נכנסים לתוך הפיתה (תחזיקו חזק) עמבה משכונת התקווה, טחינה וצ'ימיצ'ורי שמכינים במקום, לימון כבוש ביתי שנכבש בצנצנות במשך חודש, סחוג, בצל שרוף על הגריל, עגבנייה צלויה, פלפל חריף חרוך, סלט ירק טרי טרי, סלט עגבניות ובצל ושום קונפי. מלמעלה ועד למטה, הכל נבנה במקצועיות שכבות שכבות, כך שבכל ביס תקבלו שילוב של ג'וס וקראנץ', בשר ורטבים, חם וקר. הפיתה עצמה עוברת אידוי והיא אלסטית ובשרנית ועומדת בגבורה בעומס עד הביס האחרון.

זורבה. פיתה קבב (צילום: לין לוי, mako אוכל)
פיתה קבב. כל ביס מהונדס בול | צילום: לין לוי, mako אוכל

טעמנו גם את הקבב, שאותו מכינים ממכסה אנטרקוט עם רמת שומן גבוהה על פי מתכון עיראקי ביתי עם מלא ירק ותבלינים, וגם את הפיתה עם העוף שמתובל בתערובת תבלינים סודית. שלוש המנות היו באותה רמת נדיבות, נהדרות ובלתי ניתנות לחיקוי.

לקציצת הצ'חלטה, שעשויה מזוקיני, יש כמה תפקידים בזורבה. קודם כל היא נועדה לספק לצמחונים אפשרות ליהנות מהפיתות המופלאות. בנוסף, היא תעזור לכם להעביר את זמן ההמתנה הארוך, כי היא יכולה לתפקד כמנה ראשונה מנחמת – כזו שעולה רק 10 שקלים אבל מוגשת באותה הנדיבות כמו הפיתות, על צלחת קטנה עם הר של תוספות מעל. הקציצה עצמה היא חלום קראנצ'י מבחוץ ונימוח מבפנים, מטוגן אך לא ספוג בשמן.

זורבה. צ'חלטה (צילום: לין לוי, mako אוכל)
הצ'חלטה. אופציה לצמחונים | צילום: לין לוי, mako אוכל
זורבה. אסף בעבודה (צילום: לין לוי, mako אוכל)
זורבה. אסף בעבודה | צילום: לין לוי, mako אוכל

מי שאחראי על הטירוף של זורבה הוא אסף ויינשטיין, שגדל אצל אבא אשכנזי ואמא עיראקית ומאז שהיה נער עסק באוכל. אחרי שהיה קונדיטור ועבד במלונות הוא בילה 17 שנה במסעדת אנאמרו, ובקורונה הבין שהתעייף מהמקצוע הקשה והחליט לעשות את זה אחרת. זו הסיבה שהוא מגיש פיתות רק 5 ימים בשבוע ורק בין 12:00 ל-17:00. הוא רצה משהו קטן ופשוט ולא ציפה לטירוף שיגיע. ג'ולי, אשתו, עוזרת לו בניהול העסק והיא זו שתיקח מכם את ההזמנה בקופה ותמזוג לכם את אחד משלושת המשקאות שמציעים ליד הפיתה: "הספונג'ה" - משקה מיתולוגי שהוגש בנתניה בשלוש מסעדות נחשבות בשנות ה-60 והוא מורכב מתרכיז פירות וסודה (7 שקלים לחצי ליטר); רוזטה – מיץ שקדים ללא אלכוהול שמכינים במיוחד עבור זורבה; ובירת בוטיק ישראלית.

למרות שלצד אסף עובד צוות של שלושה אנשים (ועוד אחד שמסתובב בחוץ ושומר שהמקום יהיה נקי), את הפיתות הוא מרכיב מדי יום בעצמו, מהראשונה ועד האחרונה, כי ככה הוא מאמין שצריך להיות - ובאמת כל פיתה יוצאת עם החתימה האישית שלו. אם אתם לא אוכלים גלוטן או שסתם לא בא לכם פיתה, אין בעיה, את כל המנות אפשר לקבל גם בלי פיתה, בקופסת קראפט (בתוספת 10 שקלים).

זורבה. בוסל 76 נתניה, כשר ללא השגחה