זוכרים את התקופה שלפני עליית הטאבון לישראל? רק לפני עשור עדיין היה נדיר למצוא כאן את תנור הלבנים העצום מאיטליה. מסעדת יפו תל אביב של חיים כהן הייתה בין הראשונות להביא אחד כזה, אבל מאז ישראל התמלאה בהם והיום נדמה שקשה למצוא מסעדה בלי טאבון. בהתאם, הפחמימות שאנחנו אוכלים היום - אם זו פוקצ'ה שפותחת את הארוחה או פיצה שמהווה את עיקרה - נפלאות פי כמה וכמה. כי אין מה לעשות, בצק שנאפה ב-450 מעלות כשהוא מסתובב על גבי משטח מול להבות אש פשוט לא יכול להיות רע.
הטאבון של mizza, שמצאנו במתחם מסחרי בלב פרדס חנה, מוציא מנות פשוטות - אבל כל אחת ברמת מאסטר פיס. הבסיס הוא בצק אוורירי ואלסטי שעובר התפחה ארוכה של 72 שעות, בדומה למה שנהוג בפיצריות הנפוליטניות האהובות, ועל הבצק הזה (או בתוכו, בחלק מהמנות) ישנן תוספות בשריות.
אם תבחרו אסאדו מפורק מתובל בהל וקינמון הוא יגיע בתוספת בצל מקורמל, שום קונפי, בלסמי מצומצם ורוקט. במידה ותרצו נתחים קטנים ועסיסיים של כבש מבושם, יצטרפו אליו בצל סגול, עגבניות, פטרוזיליה ופיסטוקים. יש גם בשר טחון ברוטב עגבניות עם פלפלים קלויים, מעורב ירושלמי מתובל בעדינות עם טחול, כבד ופרגיות ורצועות עוף עם סומאק ובצלים מקורמלים. מי שלא אוכל בשר יוכל לבחור בין צ'רשי (אריסה, דלעת, בצל, שום, שקדים ונגיעה של טחינה) לבין "צמחוני אדמוני" עם כרוב ברוטב עגבניות, בצל, שום ופטרוזיליה.
בשיטה של mizza אפשר לקבל את כל התוספות שלעיל כשהן מונחות על הבצק, ואז מתקבלת מעין פיצה בשרית, או בתוך מאפה סגור מאותו הבצק - כלומר סמבוסק, שיכול להגיע בגרסה אישית קטנה או בגרסה משפחתי גדולה. אפשר להזמין את הבשר גם ללא הבצק, אז הוא מגיע בתוך מחבתות אישיות עם תוספת ירקות שנצלים גם הם בטאבון. מאפים סגורים עולים 52-38 שקלים, פיצה משפחתית עם 6 סלייסים לא גדולים תעלה 68-88 שקלים והמנות במחבת מתומחרות ב-70-50 שקלים.
כל מאפה מוגש עם תפוח אדמה מדורה מהביל ונבחרת רטבים, שכוללת קרם חצילים אלוהי במרקם אוורירי ממכר, טחינה עם נגיעה של עמבה, צ'ימיצ'ורי שמכינים במקום, לימון כבוש, חריף ורוטב ברביקיו. טבילה קטנה באחד מהם מוסיפה טוויסט יפה לכל ביס, שגם ללא הרוטב הוא עסיסי ומיוחד.
את מזללת המאפים הבשריים הזו (שהיא בעצם pizza עם m במקום p, בגלל הבשר) פתח ינון הילל, שף ירושלמי שעבד במסעדות החצר וצ'אקרה ולפני כמה שנים היגר מעיר הבירה לפרדס חנה יחד עם משפחתו. הווייב הוא של פיצרייה שכונתית עדכנית, ואפשר לראות את ינון פותח את הבצקים מאחורי זכוכית ואז מעמיס עליהם (או לתוכם) את התוספות ומכניס לטאבון. אם עד עכשיו חשבנו שכבר אין מה לחדש לנו בעולמות הפיצה, הרי ש-mizza לימדה אותנו שהפתעות רבות ונפלאות עוד לפנינו. כל עוד הרעיון מקורי והביצוע מושלם, שרק ימשיכו להגיע.
mizza. דרך הבנים 17, פרדס חנה כרכור. כשר