כמי שגדלה בחדרה, ביליתי לא מעט באזור: בנימינה, זכרון יעקב, פרדס חנה והיישובים הקרובים - ואם משהו זכור לי משם היטב, הרי זה המחסור התמידי בבתי קפה, מאפיות ומסעדות טובות באמת. כאלה שגם נעים לשבת בהן. אז כנראה שלפחות חלקית זו אשמתי - הנה, במשך כשני עשורים פועלת כאן מאפיית בורקין, שפתח ערן בורקין בחדרה ובהמשך העביר אותה לאזור התעשייה של בנימינה - ולא הזדמן לי לבקר בה מעולם, עד עכשיו.
עוד המון אוכל טעים מחכה אצלנו בפייסבוק
לבורקין הגענו ביום חמישי אחר הצהריים, רגע לפני הגל הגדול של הלקוחות הלחוצים המתארגנים לשבת. המדפים כבר היו גדושים באינספור לחמים מיוחדים (את חלקם מכינים כאן רק בסופי שבוע), קינוחים, עוגות ומאפים, אבל התנועה עדיין הייתה דלילה מספיק כדי ליהנות בשקט מההיצע.
בסופו של דבר הצטיידנו בשתי כיכרות לחם עצומות (באופן כללי הלחמים, המאפים וגם העוגות כאן הם גדולים במיוחד, ומייצרים אפקט וואו מיידי): שיפון 99 אחוז וסיידר נורמנדי (20 שקלים לכיכר). נשארו על המדפים (בלב כבד) כיכרות של לחם שיפון-קינואה, לחם חיטה גרמני, כוסמין-קימל וכוסמין אורגני עם פרג ושומשום בציפוי שומר (20-22 שקלים לכיכר).
כמו חיתוכיות ריבה, רק הרבה יותר
נרגענו ועברנו לשאלת האכילה במקום: בחרנו בבורקס פלסטיני, שהוא למעשה בייגלה ירושלמי גדול שבתוכו עגבניות שרי ותערובת גבינות (18 שקלים). המאפה הירושלמי היה חביב (הבצק עצמו היה מצוין) ומשביע, אך החוויר לעומת המאפה המתוק שנבחר: מאפה ריבה עם פירות יבשים, שהיה נהדר ופריך והזכיר חיתוכיות ריבה איכותיות בגרסה מוגדלת ומושחתת (14 שקלים).
עוד באוכל טוב:
את הלחמים טעמנו רק ביום שלמחרת, ועל אף שהזמן לא עושה חסד עם שום לחם אף פעם, הם היו לא פחות ממדהימים. לחם הסיידר נורמנדי היה אוורירי, מיוחד וכזה שאפשר לאכול ממנו חצי כיכר בלי להפסיק. לחם השיפון הגדוש והכבד יותר היה הגרסה חסרת רגשות האשם לפחמימות: הוא הרגיש בריא והיה מלא טעם.
התמחור בבורקין הוגן למדי, ואם לוקחים בחשבון שהלחם והמאפים גדולים מהממוצע, ושכיכר לחם תעשייתי בסופר עולה רק שקלים בודדים פחות - הרי שמדובר בדיל משתלם ממש.
בשורה התחתונה: מאפייה צנועה ומצוינת, שמצליחה בשקט בשקט לתת פייט לכמה מהמאפיות הנחשבות בארץ.
לחם בורקין. המלאכה 2, בנימינה. 04-6332228. ראשון־חמישי 7:00–22:00, שישי 7:00–15:00. כשר.