רביולי טרטופו (צילום: כ"נ יהלי תלם, mako אוכל)
רביולי טרטופו של קוצ'ינה תמר. אם היה לי קש, הייתי שותה את הרוטב | צילום: כ"נ יהלי תלם, mako אוכל

"קונגרטיולאציוני"! ו"פליצ'ה קומפליאנו"! ככה אומרים "מזל טוב" ו"יום הולדת שמח" באיטלקית. לפני כשבוע חגגנו לאמא שלי יום הולדת ובגלל שהאוכל שהיא הכי אוהבת בעולם הוא אוכל איטלקי, החליטה המשפחה פה אחד (למעט הפה של אמא, כי זו הייתה הפתעה) לציין את האירוע בארוחה במסעדה איטלקית, ולא סתם מסעדה איטלקית, אלא במסעדת "קוצ'ינה תמר" שנמצאת ברחוב הצפירה בתל אביב.

"קוצ'ינה", למי שלא דובר איטלקית, זה "המטבח של", ו"תמר" באיטלקית זה "תמר" בעברית, מה שאומר ששם המסעדה הוא המטבח של תמר – תודו שבאיטלקית זה נשמע הרבה יותר מגניב. הגענו למסעדה יחד עם אמא ועוד 20 חוגגים מאושרים, ועלינו לקומה העליונה של המסעדה, שם אפשר לערוך אירועים פרטיים (אין לי מושג איך אומרים את זה באיטלקית, אבל תודו שאירוע פרטי זה מגניב גם בעברית).

פיצה, מאכל לאומי

לראשונות הזמנו סלט סרדינים, פיצה עם ארטישוק ופטריות (היו גם כאלו שהזמינו פיצה של פירות ים) וסלט שורשים. סלט השורשים היה סלט רגיל – טעים, ירוק, טרי ופשוט, ולכן קיבל את הציון 4.

ואז הגיעה הפיצה: מדובר בפיצה בגודל זוגי בערך, מזן הפיצות הדקיקות שהבצק שלהן ממש ממש שטוח. על הפיצה הונחו בנדיבות חתיכות של ארטישוק ופטריות פורצ'יני. בזמן שבלסנו את הפיצה, סיפרה לנו המתבגרת אגדה איטלקית עתיקה – פעם, לפני שנים רבות, כשהאיטלקים עוד לא ידעו מה זה אוכל איטלקי, הכריזה מלכת איטליה על תחרות בה ייבחר המאכל הלאומי של המדינה. רבים הגיעו, עם המון הצעות, אבל שום דבר לא מצא חן בעיני המלכה. עד שהגיע איש אחד צנוע ופשוט, מכפר קטן בצפון איטליה ובידו פיצה. המלכה טעמה את המנה ואהבה אותה מאוד, אבל שאלה את האיש למה דווקא הפיצה צריכה להיות המאכל הלאומי של איטליה? ענה לה הכפרי כי היא כמו דגל איטליה – הרוטב אדום, הגבינה לבנה והאורגנו ירוק, בדיוק כמו שלושת צבעי הדגל. המלכה מיד התלהבה וקנתה את הרעיון, ומאז ועד היום פיצה היא המאכל הלאומי של איטליה ואחד המאכלים האהובים ביותר בעולם. גם הפיצה של קוצ'ינה תמר היא אחד המאכלים האהובים עלינו בעולם, ולכן המלכה ואנחנו בפה אחד נתנו את הציון 5.

עוד קיבלנו לשולחן סלט עלים ירוקים עם סרדינים ורבעי ארטישוק, שהיה מעט פחות מוצלח. הירקות, שלא למדו לשחות כמו הסרדינים, נאלצו לטבוע קצת בתוך הרוטב ולכן המנה קיבלה ציון 3.

טליאטלה סלק (צילום: כ"נ יהלי תלם, mako אוכל)
טליאטלה בנדיירה. פסטה או בשר? הבחירה קשה | צילום: כ"נ יהלי תלם, mako אוכל

פסטה או בשר? ההתלבטות התמידית

אחרי שסיימנו את המנות הראשונות, וכולם הרימו של כוס של יין טוב ("טוב מאוד", אמר לי אבא לפני שהוא שתה את הכוס השלישית ואז התחיל לדבר שטויות), הגיעו המנות העיקריות לשולחן.

תמיד כשמגיעים להזמנת מנה עיקרית במסעדה איטלקית יש התלבטות: האם ללכת על פסטה, שהיא כידוע המאכל האיטלקי הרשמי (חוץ מפיצה כמובן), או להזמין מנה עיקרית עם בשר והכל.

מרקו פולו (צילום: ויקיפדיה)
מרקו פולו. רגע, איך הוא הגיע לפה? | צילום: ויקיפדיה
למרות שרוב העולם חושב שפסטה היא מאכל איטלקי, היא בעצם הומצאה על ידי הסינים בשנת 2000 לפנה"ס. הפסטה הפכה למאכל שדווקא מזוהה עם איטליה בזכות מרקו פולו, שרובכם בטח מכירים את השם שלו. מרקו פולו היה סוחר וחוקר ארצות ונציאני אשר היה אחד האירופאים הראשונים שנסע לאורך דרך המשי. הוא הגיע לסין, ביקר את השליט המונגולי קובלאי חאן ואף ערך סיורים בהודו ובטיבט. הוא שהה בסין במשך 17 שנים וכשחזר למערב הביא עמו את האטריות – ומשם המאכל הפך לאחת מהמנות הפופולריות בעולם.

נסגרנו על עיקריות, ואל השולחן הגיעו המנות הבאות: סקלופיני עגל, פילה דניס עם עשבי תיבול, רביולי טרטופו, טליאטלה סלק (בנדיירה), ומנה פרוסות שייטל MR עם שפצלי.

המנה הראשונה הייתה טליאטלה בנדיירה. טליאטלה הן אטריות ארוכות ושטוחות, שהגיעו צבועות בצבע אדמדם שמקורו בסלק שהתחכך בהן. בנוסף להן התערבבו בפנים פטריות, חתיכות אספרגוס, והכי כיף - שלוש גבעות קטנות של שמנת, וגם לא מעט גבינת ריקוטה. המנה הייתה מדהימה ביופיה, ומאוד מאוד טעימה, אפילו למי שלא אוהב סלק. בקיצור, תענוג שראוי בהחלט לציון המושלם – 5.

הרביולי טרטופו הוא רביולי ממולא פטריות כמהין, עם הגבינות ריקוטה ופרמג'יאנו (שאלו שתי גבינות איטלקיות, למי ששואל), עם רוטב סמיך, חום וטעים של חמאת כמהין. הרוטב היה מעולה, עם טעמים מדויקים ואם רק היה לי קש הייתי שותה אותו ככה. מנה מדהימה שגם קיבלה את הציון 5.

הקטנה החליטה ללכת על פילה דניס, שהיה בסך הכל פילה דניס רגיל. לא משהו מיוחד אבל עשוי כמו שצריך. זה היה טעים אבל לא מיוחד ולכן קיבל את הציון 4.

פרוסות שייטל (צילום: כ"נ יהלי תלם, mako אוכל)
השייטל של אבא. מאחור: שפצלי מקסימים | צילום: כ"נ יהלי תלם, mako אוכל



אחר כך הגיע העגל החמצמץ – מדובר בפרוסות דקות של עגל (מה שנקרא "סקלופיני") ברוטב לימון. העגל עצמו היה טעים, אבל החמצמצות הזו הייתה לי קצת יותר מדי , ולכן המנה קיבלה את הציון 3.

אבא, שהתחשק לו מאוד מאוד בשר, הזמין את השייטל MR – אלו נתחי בשר מעולים, צרובים בחמאה. שייטל הוא נתח מהפרה שעושים ממנו בדרך כלל רוסטביף, אבל הפעם הכינו אותו כנתח סטייק מעולה, רך, טעים, אדום ועסיסי. לצד השייטל נחו השפצלי  – מעין פתיתים קטנים ומקסימים, שגם הם עברו לא מעט חמאה בדרך אל הצלחת, והיו טעימים במיוחד. מנה מעולה ומצוינת, שקיבלה מאבא את הציון 5. רק עוד כוס יין אדום נוספת הצליחה לגרום לו לסיים את המנה, ולעבור לקינוחים.

לקינוח, בגלל שהיינו הרבה אנשים, קיבלנו גלידה תוצרת בית במגוון טעמים, שהייתה טעימה מאוד.

אין תמונה
תמר כהן-צדק השפית. תודה על ארוחה טעימה

אז, היה שווה?

הקטנה: מזל טוב לאימא, וגם לדג הטעים שאכלתי.
המבקר: נשיקות לאמא, חבל שהעגל היה חמוץ.
המתבגרת: אמא את חופרת, תרגיעי, תודה על הרביולי המעולים.
אמא: יש לי יומולדת, הכל טוב לי.
אבא: שתיתי הרבה, אני זוכר שאני מכיר אתכם, אבל לא זוכר מאיפה.

לסיכום, קוצ'ינה תמר היא מסעדה איטלקית מצוינת, עם מנות פסטה ובשר טובות מאוד, שבאמת שוות התלבטות. הקומה העליונה מעולה לאירוע חגיגי ל-20 אנשים. מחיר הארוחה לחמישתנו: כ-482 שקל. לא זול, אבל שווה את המחיר. ויומולדת יש רק פעם בשנה (לאמא).

>> בפעם הקודמת היינו במסעדת הבשרים מו ומו