בואו נודה על האמת, ממש לא הזלתי דמעה כשהתפרסמה ההודעה שבר הז'אז'ו פושט רגל. הז'אז'ו עבורי היה המקום שגבה מחירים מופקעים על יין, בצורה חזירית. שלא תבינו לא נכון, בר הז'אז'ו בשרונה הוא בר יפה, מעוצב היטב, עם אוכל חביב שמלווה את השתייה - אבל שם, במקום הזה, 20 מטר בבטן האדמה, הבנתי לראשונה שחייבים לעשות קמפיין להורדת מחירי היין.
בלי להיכנס למותגים ולשמות יבואנים, כשפתחתי את תפריט היין שם בפעם הראשונה נדהמתי לראות את פער המחירים בין העלות למקום למחיר ללקוח. זה היה לפני שנתיים. מרוב הלם צילמתי את התפריט, כדי לוודא שאני לא טועה. בדקתי מול היבואנים וממש לא טעיתי. בקבוק יין שעולה באיטליה 8 יורו ומגיע לארץ ליבואן שמוכר אותו למסעדה ב-20 יורו – נמכר שם ב-80 יורו! לא פחות ולא יותר. פי 10 מאיטליה. אכן השכירות שם גבוהה, ובוודאי יש משכורות ועלויות – הכל ידוע. אבל זה לא תירוץ לקחת הרבה כסף על יין זול. ממש לא.
כשהשקתי את קמפיין הורדת מחירי היין ב"לילה כלכלי" החלטנו לצלם שם עם מצלמה נסתרת. ואז קרה להם המזל הזה שקורה לפעמים – המצלמה לא צילמה. ישבתי והזמנתי יין שנחשב זול בכל קנה מידה, ושילמתי מחיר שמתאים ליין בורדו נפלא. מאחר שמיהרנו לצאת עם הקמפיין כבר לא נסענו לצלם שוב, אבל שערוריית ז'אז'ו חקוקה לי עד היום בראש. הקמפיין הצליח, ורק השבוע נכנסתי לשלוש מסעדות במסגרת צילומים לדיינרס, ומצאתי לפחות כוס יין אחת שווה בפחות מ-30 שקלים!
ואם כבר עוסקים בנסתרות, בשנים האחרונות היו עוד לפחות שלוש מסעדות שזכו מההפקר, או בעיקר זכו בזכות הציוד הבעייתי שהיה לנו בערוץ 10. מסעדה אחת – וזה כבר ממש מעורר חשד בקיומו של אלוהים או לפחות כוח נסתר ושולט – ניסיתי לצלם שם פעמיים והציוד קרס. דרך אגב, זו מסעדה שלא רצו לאפשר לי להיכנס אליה, וכשהבלחתי בלי צלם אלא רק עם פרטנר לארוחה, שלמעשה צילם בסתר, הם חשדו אבל לא יכלו לעשות דבר. הם סבבו סביבי כמו נשרים מקווים לתפוס סימן למצלמה. כשבאתי פעם שנייה עם אותו תחקירן לצלם, אחרי שגילינו שהציוד קרס, במסעדה כבר חשבו שאני תכלס באמת נהנה מהאוכל, והנה אני לקוח חוזר (רק כדי לסבר את האוזן, זו הייתה מסעדה מזעזעת, שבגלל מיקומה בשדרות רוטשילד חשבה שאפשר להגיש זבל ולחייב במחירי זהב). אבל גם בפעם הזו הציוד לא עבד, ואני החלטתי שאני לא חוזר לפעם שלישית. שייהנו מהמזל שנפל בחלקם. הם כאמור לא שרדו, כי בלי קשר אליי, אנשים פה בסופו של דבר לא פראיירים.
וסוגיית הפראיירים מחזירה אותי לז'אז'ו. כשבאתי לצלם שם נדהמתי מכמות היושבים. המקום היה מפוצץ בעיקר בהמוני צרפתים, ודווקא מהם לא ציפיתי ליפול בפח הזה – הרי במרסיי או בפרוורי פריז, היין שהם קנו פה ב-400 שקלים לבקבוק עולה 40 שקלים. מה השתבש אצלם? מה השתבש אצל כל מי שאכל שם ושילם במשך שנים את המחירים הבלתי נסבלים האלה? האמת לא משנה, מתברר שעם ישראל לא פראייר!