אטריות וקינמון

יש את השעה הזו, שבה כבר עבר די הרבה זמן מאז ארוחת הצהריים אבל עדיין לא מספיק בשביל ארוחת ערב. השעה שבה הקטנים מתחילים להיות עצבניים והגדולים מתחילים להיות משועממים. השעה שבה אמא ממש צריכה קפה. הסימן המובהק לכך שהשעה הזו הגיע היא פתיחתו החוזרת של המקרר וסגירתו אחרי שניה וחצי, ואז שוב ושוב ושוב. זו השעה שבה אני שואלת את הקטנה "את רוצה משהו לאכול?" ובמקביל מנסה להריץ בראש את כל הדברים שאפשר לשלוף או להכין בכמה דקות, שהם לא ממתק, עוגייה או חטיף. הקטנה מושיטה ידיים וקוראת בהתלהבות "מנהמנהמנה!!!" שזו הדרך שלה לומר "כן, תודה, אשמח לנשנש משהו קל". גמדת הבית, שכבר משועממת עד קצות האצבעות מציעה פתאום "אמא, אני אכין לה. תשתי קפה". הפה שנפער בהפתעה נסגר מהר כדי לא להרוס את הרגע ואני צופה בה שולפת מהמקרר את קערת האטריות שנשארו מאתמול ומערבבת לאחותה התינוקת את אחד הנשנושים הטעימים שלנו. במקור הצ'כי-הונגרי של סבתא שלי, מכינים את המנה הזו עם אטריות רחבות, אבל אצלנו התחבבה גרסת השאריות עם אטריות דקות למרק.