מבשלים עם הילדים: צ'יפס "שטוחים" אפוי

בתחילת העונה של מאסטר שף ילדים נשאל כל ילד "אם היית מאכל, איזה מאכל היית?". תשובה של ילד אחד זכורה לי במיוחד. עמית שבו אמר שהוא היה צ'יפס. למה צ'יפס? עמית ענה בפשטות "כי כולם אוהבים צ'יפס". מה שנכון נכון. צ'יפס חם ופריך הוא דבר שקשה לעמוד בפניו. גם אצלנו אוהבים צ'יפס רק שיש בעיה אחת: אנחנו לא מכינים בבית צ'יפס. אין טיגונים בבית שלנו. גם מטעמי בריאות כמובן, אבל הרבה בגלל שאני פשוט לא סובלת את זה. לא את הריח ולא את ההשפרצות וניקיונות. צי'פס בתנור? טוב, זה לא אותו הדבר. אני כמעט לא קונה אוכל מעובד ולכן הצ'יפס הקנוי הייעודי לתנור הוא לא אופציה. הרי כדי שהוא יצא פריך וטעים באפייה, הוא ספוג מראש בשמן. צ'יפס בתנור שמכינים בבית יוצא טעים, אבל לא יוצא ממש צ'יפס...

אז במקום לנסות למצוא תחליף שיהיה "כמעט" ו"על-יד" אבל תמיד ישאר לא ממש, החלטתי להכין משהו שיהיה אחר, טעים באותה מידה, ממלא את אותה פונקציה ונותן תחרות הוגנת. עדיף כמובן שיהיה גם פשוט להכנה, בלי יותר מדי לכלוך ושגמדות הבית יוכלו להשתתף בהכנה. ובכן, כשיצאו דיסקיות תפוחי האדמה האפויות מן התנור והוגשו לשולחן, התברר שנפל דבר. "אמא! הצ'יפס-שטוחים הזה ממש טעים!". צ'יפס-שטוחים? אוקיי. אני לא מתווכחת.