סיפור חמוץ-מתוק

קוראיו הוותיקים של המדור זוכרים אולי את כריתתו הטראומטית של עץ האבוקדו, ששורשיו חדרו לצינור הביוב הראשי של הבית והרסו לי פרקט. שכניי החקלאים יעצו לי שוב ושוב להוריד כבר את העץ הסורר, ואני עמדתי במריי עוד יום ועוד אחד, ובלבד שלא אצטרך להניף את המאכלת על עץ בבוסתן. אבל קול ההיגיון גבר לבסוף, ובאבחה אחת ניסרתי אותו, ואפילו מרחתי על הגדם רעל כדי שלא תהיה לו תקומה, לממזר. פצע גדול ומכוער נפער בין הסלעים והבית, והייתי חייב למלאו ומיד.

רציתי לשתול שם עץ לימון. רציתי לצאת לגינה ולקטוף לי פרי צהוב צהוב אחד מהעץ, ולסחוט אותו על סלט ירוק רענן. אבל נאלצתי לוותר על חלום הלימונים, כי הרוח והקור שיש אצלנו לא מתאימים לו. מלאתי את הגומחה באדמה ובקומפוסט, ושתלתי פקעות של נוריות ושל כלניות, שבבוא האביב ייתנו לי קצת צבע בעיניים, פתרון זמני עד שאמצא מה להכניס לוואקום הזה שנוצר גם בבוסתן וגם בנשמה. הגומחה הזאת הפכה לאובססיה. בכל פעם שיצאתי לבוסתן ראיתי רק אותה. ראיתי רק את האין, לא את היש. לא שמתי לב לכל העצים שמשגשגים כמה מטרים משם.

אבל בשבוע שעבר נפל לי פבריציו מהשמיים. בן של חבר ללימודים בפריז שהתחתן מוקדם ושעשה את פבריציו בעליית גג צנועה אך מהודרת ברובע השישי. את פבריציו זה ראיתי לראשונה כשהיה בן 17, בביקור אצל אביו בפארמה. לפני חמש שנים נסעתי אליו, אחרי שהזמין אותי חזור והזמן שאבוא כבר ושאבשל איתו ארוחה לזכר ימים עברו. רק כשהגעתי לפארמה, ונהג במכונית ענתיקה מפוארת חיכה כדי לאסוף אותי, הבנתי שיש כנראה כמה דברים שאני לא יודע על לורנציו, שלמד איתי כל כך צמוד בנעוריי.

הנהג החליק בכבישים צרים עד שהגיע לגבעה מיוערת בעצי אלון, שמבין צמרותיהם בצבץ בית אחוזה עשוי אבן. כשהיינו סטודנטים לורנציו היה מרדן לא קטן, והתבייש כנראה באילן היוחסין של משפחתו. לא היה לי מושג שהוא בן ויורש לבית הענק הזה. לורנציו קיבל אותי בראש גרם המדרגות המעוקל בכניסה, חיבק אותי, ועשה לי היכרות עם בנו יחידו פבריציו, בחור יפה שחייך אליי ושמלמל כמה מילות נימוס כפי שמקובל.

התברר שלורנציו עזב את המטבח ברגע שחזר לבית אבותיו, ועם מות אביו נשאב מיד לניהול האדמות ושאר עסקי המשפחה. ישבנו לארוחת ערב לשולחן ענק עם תפאורה אנכרוניסטית, שראתה כנראה ימים טובים יותר. הקריסטלים היו קריסטלים, השנדלירים וציורי השמן הגדולים היו תלויים עדיין, אבל באוויר עמד משהו מעופש, זקן, וכבר לא רלבנטי. באותה ארוחה ראשונה התברר לי מיד שלורנציו התגרש לא מזמן, ושהזמין אותי כדי לשכוח קצת מכישרונותיה הקולינריים של אשתו שעזבה.

השבועיים שביליתי עם לורנציו ועם פבריציו כמו נלקחו מרומן של סטנדל. למותר לציין שמרתפי היין הכילו בקבוקים רציניים ביותר, ושהפרושוטו זרם כמים. פבריציו התגלה כאסיסטנט לא רע בכלל במטבח, והתברר שיש לו יד נפץ לא קטנה. הוא רצה שאלמד אותו מתכונים שהוא לא מכיר בכלל, ואני בישלתי איתו ועם לורנצו קוסקוס עם פסיונים ועוד כל מיני קדרות אוריינטליות שכאלה.
עשינו אפילו מטפונה (עוף ממולא עשוי בגחלים) בפרדס הלימונים המדהימים שגדלו בגינת המטבח. קברנו תרנגולות בבור שעשינו באדמה, ומילאנו אותן בכל טוב פארמה ומשמניה. שלושתנו היינו מאושרים כל-כך במטבח, שלא שמנו לב איך שהזמן עף. רוב הזמן שתינו יין ולא ידענו איפה אנחנו נמצאים בכלל.

כשפבריציו נחת אצלי לפני שבוע, שמחתי עד הגג. הוא כבר בן 22. סטודנט לחקלאות. הוא הביא שתיל עץ לימון מהזן שאהבתי אצלם בגינה. "אבא שלח לך מתנה", אמר. העץ הזה נפל לי מהשמיים ממש. פבריציו הסביר לי שכדאי לשתול אותו בעציץ ענק, כדי שייכנס בחורף למקום מוגן כמו שעושים באחוזה שם, וכדי ששורשיו לא ייכנסו לביוב. נדלקתי מיד על הרעיון ועפתי למשתלה. חזרתי עם העציץ הכי גדול שמצאתי. שתלנו אותו בשמחה, והתפנינו לנו להעלות זיכרונות מהביקור ההוא אצלם ומהבישולים שעשינו אז.

פבריציו לא ידע כלום על ישראל, וחשב לתומו שאני במליה החברתי של אביו. הוא די הופתע שהבית שלי כל-כך קטן ושהבוסתן גמדי. הפרופורציות שלו אחרות לגמרי. הכנתי ארוחה רצינית עם יין ישראלי מהאזור שלנו, והראיתי לו שגם פה הדג משתין כהלכה.

מהר מאוד פבריציו התאהב באיזושהי בחורונת, ונסע בעקבותיה לתל אביב. אני נשארתי עם עץ הלימון האיטלקי הקטן בכד הענק, והייתי מאושר שסוף-סוף יהיו גם לי לימונים רציניים, בעוד חמש שנים בערך. נראה שעד אז אמשיך לרדת לכפר ולקנות אותם אצל הירקן.

וכאן המקום להגיד שהלימונים מתעתעים בנו כהוגן. בקיץ, כשאנחנו כל-כך רוצים לאכול סלטים חמוצים ולטפטף חצי לימון על דג בגריל, הלימונים קטנים, קשים, לימוני בוסר, ויקרים עד חורמה. ובחורף, כשהם בשיאם, בשלים וזולים, בא לנו לאכול דברים מתוקים בכלל. אבל מכיוון שיש עכשיו המון לימונים וחורף כמעט שאין, אתן לכם מתכונים אחדים, לימוניים בהחלט.

סלק צלוי בתנור בלימון ובסילאן
שומר מבושל בזעפרן עם לימון ודבש
טבולה ברוקולי עם פילה לימונים