הגורל המתעתע הפך אותי השבוע להרבה יותר מבייביסיטר. בפעם הראשונה בחיים נותרתי לבד עם ילדה או יותר נכון מתבגרת. קרובת משפחה שלנו, אם חד-הורית, נפטרה מסרטן, ובתה בת ה-14 נותרה לבד. אמנם לא הייתי קרוב במיוחד לשתיים, וכמעט שלא היה לי קשר איתן, אבל כשהתקרב הבלתי נמנע, היה לי ברור שנטפל בילדה כמו שצריך.
זה המקום להודות באמת הדואבת שאני דוד מוזר שכזה, לא באמת משקיען. אף פעם לא הזמנתי את אחייניי אליי לסוף שבוע ארוך. אפילו לסרט לא לקחתי אותם. כשאנחנו נפגשים אני מחבק, נותן נשיקות, שואל איך בבית הספר, אבל לא ממש נמצא בחיים שלהם. דוד דני דין. לא נראה, וגם לא רואה, אפס.
אני דמות דודית דמיקולו. מרוכז לגמרי בעצמי ובקריירה שלי. תמיד עסוק עד למעלה מהראש. ממעט להגיע לאירועים משפחתיים, מפני שתמיד יש לי סדנה, קייטרינג או משהו אחר. בעברי הלא כל-כך רחוק היה התירוץ האולטימטיבי של המסעדה והמאפייה. כל עוד אמי הייתה בחיים, היא הייתה מתקשרת אליי ומזכירה לי להתקשר לאחיינים ולאחל מזל טוב. הייתה קונה מתנות בעצמה, ונותנת אותן בשמי. אבל מאז שנפטרה, ערוותי נחשפה ותפקודי המשפחתי ירד כמעט לאפס.
ועכשיו פתאום יש ילדה בבית. ולא סתם ילדה, אלא ילדה שמתאבלת על האובדן הכי אכזרי שיש. ניסיתי לנחם, לדבר, להעסיק אותה. לקחתי אותה לקיבוץ יראון, לאגמון החי, וקנינו יחד אפרוחים, תרנגולי הודו ופניניות. היא אוהבת בעלי חיים, וקיוויתי שזה יעניין אותה טיפ-טיפונת. אבל אחרי שהאפרוחים נכנסו ללול היא חזרה לסלון, התיישבה על הספה והמשיכה לדבר בפייסבוק עם חברות.
אחר כך שכנעתי אותה לבוא לקטוף איתי תותים ופטל בגינה. גם זה העסיק אותה בדיוק שלוש דקות. הלכנו לעצי התות שבמרכז היישוב וזללנו יחד תותי עץ מתוקים, אבל גם זה שעמם אותה מהר מאוד. בערבים בישלתי פסטה ברוטב עגבניות. היא מתה על פסטה, אבל מתברר שהפלפל האדום שקצצתי לתוך הרוטב היה מוזר בעיניה.
ביום שישי החלטתי שאני מכין צלעות טלה ברוטב תמרהינדי שהיו, כמו שכל הורה מנוסה מנחש, כישלון חרוץ. היא לא נגעה בהן. בפעם הראשונה נכנסו הביתה גביעי קוטג' וגבינה צהובה פרוסה בחבילות. בפעם הראשונה נגמר החלב אחרי חצי יום, בגלל השוקו שלוויתי מהשכנים המנוסים שלי. אפיתי חלה מתוקה שהתגלתה כהצלחה עילאית, אבל רק אחרי שכל זירעוני הקימל והשומר שפיזרתי עליה טואטאו טוב-טוב מהצלחת.
כבר ארבעה ימים וארבעה לילות שהבישול שלי עובר גיהוץ, והפך לאוכל ילדים צנוע מאוד. אפילו את הפסטה אי-אפשר להשאיר אל-דנטה. את הביצים צריך לקשקש ולעשות טוב-טוב, שלא תישאר שום לחלוחית או רטיבות. אסור לשים עשבים בחביתה. אי-אפשר צ'ילי, שייתן קצת חריפות. על בצל אין מה לדבר בכלל. וככה יצא שהילדה מחנכת אותי לבישול פשוט באמת, ולא ל"בישול ישראלי פשוט וטרי" כמו שאני מכנה אותו. האמת, כל הסיפור של אוכל ובישול פתאום נראה לא רלבנטי. אוכלים משהו בשביל לאכול, ותו לא. למרבה הפלא, זה גם לא מעצבן או מתסכל אותי. אפשר להגיד שזו חוויה מתקנת; אחת כזו שלא פוגשים בכל יום בסוף שנות הארבעים שלך.
במהלך סדנאות הבישול שלי אני נדהם בכל פעם מחדש מסיפוריהן של האימהות הרבות על ניסיונות הסרק שלהן להכין אוכל מעניין לילדיהן. עד היום לא הבנתי למה אי-אפשר להכין אוכל אחד גם למבוגרים וגם לילדים. עד עכשיו גם לא ממש הבנתי למה ברוב המשפחות בעלות הילדים, הבישול עובר רדוקציה למשהו בנאלי שכולל שניצל ופירה, מלפפון חתוך וגלידה וניל בסוף.
אבל הגורל השכיב בחיקי השבוע הזדמנות לחוות על בשרי את העריצות הזו של ילד שלא מוכן לשמוע על ספייר ריבס ותמרהינדי. אבל הגורל הכניס לביתי גבינה לבנה 5%, ופתאום חרדל הדיז'ון וחומץ הקסרס נראים גאוותניים וחסרי כל פרופורציה. הכוסברה והבזיליקום ברחו מהסירים חפויי ראש. לבד הם הבינו שאין שום סיכוי שמישהו ישתמש בהם בזמן הקרוב. וכך יצא שבאיחור גדול מאוד התוודעתי ממקור ראשון לאוכל שהוא באמת פשוט, עתיר פחמימות כרימון וחסר כל דמיון.
מה שהפתיע אותי יותר מכול הוא כמה מהר התאמתי את עצמי למציאות החדשה הזאת וכמה שזה לא מפריע לי. אבל מכיוון שאנחנו, מי שכותב טור זה, ואתם שקוראים אותו, כבר לא ממש בגיל שצריכים לאכול רק אוכל ילדים, אתן הפעם מתכונים שינסו ללכת על הקו הדק בינינו, מטיבי הלסת, לבינינו שעדיין אינם כאלה.
הפעם אחרוג ממנהגי ולא אשתמש בכוכבי אניס ובזירעוני כמון, אפילו לא בעשבי תיבול. אפילו לא בפלפל חריף ובשום. בלי דגים. בלי נתח קצבים עסיסי ושפונדרה שמנונית כהוגן. בלי שום הוקוס-פוקוס. אוכל פשוט.
לחמניות מתוקות
חומרים:
חצי קילוגרם קמח לבן מנופה
1 ביצה
75 גרם חמאה חתוכה לקוביות
1-1.25 כוסות מים מינרליים
25 גרם שמרים טריים
חצי כף מלח ים דק
3 כפות סוכר דמררה בהיר
לציפוי: 1 חלמון ביצה מדולל בכף מים, זרעוני שומשום לפי הצורך
אופן ההכנה:
1. לשים בקערה בינונית את כל חומרי הבצק, עד לקבלת בצק אחיד ואלסטי. משהים את הבצק, מכוסה בניילון, בקערה להתפחה.
2. אחרי שעה מחלקים את הבצק לכדורים קטנים בגודל פינג-פונג ומתפיחים מתחת לניילון על משטח מקומח עוד כחצי שעה.
3. בעזרת כף היד משטחים כל כדור בצק ללחמנייה שטוחה, ומעבירים למגש מקומח ומכוסה בנייר אפייה. משהים עוד כ-20 דקות להתפחה מתחת לניילון.
4. מברישים בחלמון מדולל במעט מים ומפזרים שומשום בנדיבות.
5. אופים בתנור שחומם מראש לטמפרטורה של 180 מעלות עם לחות (מניחים כמה קוביות קרח בתחתית התנור לפני שמכניסים את הלחמניות). אופים כ-15-20 דקות. כשהלחמניות מוזהבות, מוציאים מהתנור ומניחים על רשת צינון.
רעיונות לסנדוויצ'ים שמתאימים לכולם:
1. מורחים חמאה בנדיבות ומניחים פרוסות של פרושוטו אמיתי מעל. למבוגרים מומלץ להוסיף ארוגולה ותאנים צרובות, שאו-טו-טו נכנסות לעונה.
2. מורחים חמאה בנדיבות ומניחים פרוסות גבינת אמנטל ורצועות מלפפון. למבוגרים מומלץ להוסיף בצל ירוק, ואפשר גם טיפ-טיפונת שמן כמהין, בשביל הריח הנפלא.
>> לגרסת ההדפסה של המתכון: לחמניות מתוקות
פסטה לכל המשפחה
חומרים:
1 חבילה טליאטלה איכותית
1 קילוגרם עגבניות שרי בשלות ומתוקות ועדיף שרי תמר
1-2 כרישות קצוצות דק
3 שיני שום פרוסות דק
מלח ים גס
פלפל אדום גרוס דק וחצי כוס שמן זית איכותי ועדין
150 גרם גבינת פקורינו מיושנת היטב או גבינת פרמזן אמיתית.
אופן הכנה:
1. חותכים את העגבניות לרבעים. מטגנים בשמן זית את הכרישה על להבה נמוכה במשך כמה דקות או עד שהיא הופכת לשקופה. מוסיפים את השום, ואחרי שניות אחדות וערבוב קצר מוסיפים את העגבניות החתוכות.
2. מגבירים את הלהבה, ומבשלים עד שהרוטב מסמיך והעגבניות מתפרקות. מתבלים במלח ובפלפל אדום גרוס דק.
3. מבשלים את הפסטה לפי הוראות היצרן, מסננים (אפשר להוסיף לרוטב מעט ממי בישול הפסטה) ומערבבים עם הרוטב. מפזרים מלמעלה בנדיבות גבינת פקורינו או פרמזן מגוררת דק.
למבוגרים שבינינו מומלץ להוסיף קוביות בייקון מטוגן בתחילת הטיגון, לפני הכרישה, מה שיוסיף לטעם ולמרקם של הרוטב, וכן עלי בזיליקום.
>> לגרסת ההדפסה של המתכון: פסטה לכל המשפחה
