אפריטיף? מישהו?

יום ראשון, אמצע היום. המסעדה מבריקה וממורקת, הבר ערוך ומוכן, הצוות מסיים את ארוחת הבוקר ומנהל המשמרת נותן טאץ' אחרון לזר הפרחים שבפינה. ואז הם מתחילים להיכנס: אנשי היי-טק, נשות עסקים, וגם חיילים וקצינים שמאסו בסכו"ם החד פעמי. אני תופס את מקומי מאחורי הבר ומתחיל לעבוד. הלקוח הראשון הוא לקוח קבוע, ואנחנו מנהלים את שיחת החולין הרגילה. "תשתה איזה אפריטיף?", אני מציע, והוא: "לא לא, יש לי עוד הרבה עבודה". הוא מזמין אוכל ומתפנה לשוחח בסלולרי. אני מנסה את מזלי אצל איש מכירות מדופלם, גם הוא לקוח קבוע. אני מציע איזה אפריטיף קטן – והוא מסרב ומבקש בירה עם ההמבורגר שלו. הלקוחה השלישית מזמינה סלט. "לא הפעם", הודפת גם היא את הצעתי, "אני צריכה לאסוף את הילדים מהגן".

בעודי מוזג ומגיש לסועדים את המשקאות שלהם, אני שואל את עצמי – למה בארץ לא שותים אפריטיפים? אנחנו הרי מדינה ים תיכונית! מה, הצרפתים, האיטלקים והיוונים לא ממשיכים לעבוד אחרי הפסקת הצהריים שלהם? לספרדיות הנאות אין ילדים להוציא מהגן? אז מה כל כך שונה אצלנו? למי שלא בקי – אפריטיף הוא משקה המוגש לפני הארוחה ומשמש כמעורר תיאבון. מדובר בכמות קטנה של משקה עם אחוז אלכוהול נמוך, לא מוגז ולא מתוק. 

האפרטיפים מתחלקים לשלוש קבוצות עיקריות: משקאות ורמוט (למשל מרטיני), משקאות אניס ומשקאות ביטר (מרירים). באזור הים התיכון האפריטיף המוכר ביותר הוא האניס, והוא נשתה בדרך כלל עם קרח ובתוספת מים קרים. סוגי האניס המקובלים משתנים ממדינה למדינה: בצרפת אלו הפרנו, הריקארד והפסטיס, ביוון האוזו, בלבנון וישראל העראק המפורסם, בתוניס הבוחה ובטורקיה הראקי.

תרבות שתיית האפריטיף היא תרבות כלל עולמית, שהרעיון שמאחוריה ישן כמו העולם עצמו. אנשים חדלים מעבודתם ויוצאים לאכול – רגע של אתנחתא ביום מטורף. האפריטיף מעורר תיאבון, מחדד את החושים ונותן כוחות להמשיך את היום. ואם כל זה לא מספיק, הוא עוזר לעיכול הארוחה. ישיבה אחה"צ, פגישה מאוחרת, עבודה מול המחשב, ילדים קטנים... כל אלה ייהנו משתיית האפריטיף שלנו, אז למה לא בעצם? כוס זכוכית מבריקה, שתיים או שלוש קוביות קרח ומשקה אלכוהולי – מנה אחת, לא יותר. שותה האפריטיף החדש אולי יזדקק ליום או יומיים על מנת להתרגל, אבל משהתרגל, חייו ישתפרו ללא הכר. אפשר לנסות אחד ממשפחת האניסים, אבל לא חייבים. אפשר לשתות גם ורמוט, ג'ין, קמפרי או וודקה, העיקר שתפרגנו לעצמכם את ההפסקה הזו.

דריי מרטיני

90 מ"ל ג'ין
6 קוביות קרח
15 מ"ל ורמוט יבש

לקישוט:
3 זיתים ירוקים שטופים ללא חרצנים משופדים על קיסם

אופן ההכנה:
מקררים את הכוס (אם אין כוסות קפואות) ובזמן הזה מכינים את הקישוט. מניחים בשייקר קוביות קרח. שוטפים את הקרח ואת הכוס במעט ורמוט ומרוקנים את הנוזל. מוסיפים את הג'ין והוורמוט לשייקר. מערבבים במשך 15-20 שניות ומסננים לכוס המקוררת והשטופה. יש להקפיד לנער את כל הנוזלים מהכוס לפני המזיגה.

>> ואולי תפרגנו לעצמכם איזה קוקטייל נחמד?

>> למבצעים החמים של טיב טעם