לאחרונה נחשפנו לפלח באוכלוסייה שלא מכניס אוכל לחימום במיקרו לפני שהוא מכסה אותו בנייר מגבת שהורטב מעט. ראשית הרמנו גבה, שנית שאלנו מה פשר ולסיום התקנאנו והחלטנו לאמץ את השיטה. לפני שנכנסים להסברים, שימו לב - הרטיבות של נייר המגבת חשובה לא רק מהסיבות שנציין להלן, אלא גם כי בנייר יבש קיימת סכנה (נדירה מאוד מאוד מאוד, ועדיין) של התלקחות. ואת זה איננו רוצים.
אז מה הסיפור?
נייר מגבת מונע התייבשות של אוכל במיקרו
לא רק שנייר מגבת שהורטב קלות מוסיף לחות לאוכל שמתחמם במיקרו, הוא גם מונע מהלחות הקיימת במזון להתנדף ממנו. התוצאה: אוכל עסיסי יותר, בלי קצוות במרקם פלסטיק (אנחנו הכי מדמיינים פסטה כשאנחנו כותבים את זה).
נייר מגבת מסייע לאוכל להתחמם בצורה אחידה יותר
בהמשך לסעיף הקודם - כל החום והלחות שנשמרים בצלחת האוכל יעזרו לו להתחמם באופן שווה יותר, והרי ידוע שאחת התכונות הכי מצערות של מיקרו היא שהוא מחמם את המקום שאותו הוא מחמם, ויכול בכיף לסיים את פעולתו כשחלק מהצלחת רותח וחלק אחר צונן לחלוטין.
נייר מגבת מונע מאוכל להתיז במיקרו
מכירים את זה שאתם, נגיד, ממיסים חמאה במיקרו, וברוב רשלנות משאירים אותו לעבוד עוד 10-20 שניות אחרי שהחמאה נמסה? במקרים כאלה מיד מתחילים להישמע מכיוון המיקרו קולות נפץ קלים, וזה עוד כלום ליד הטינופת שהחמאה שקפצצה לה לכל עבר משאירה בפנים. אז עם נייר מגבת זה פשוט לא קורה (נכון, גם עם כיסוי לא, אבל את הכיסוי בכל זאת צריך לנקות אחרי זה, בעוד שנייר המגבת הולך ישר לפח).
מתי חשוב במיוחד לכסות את האוכל במגבת נייר לחה?
יש מאכלים שממש מתחננים שנעזור להם להתגבר על הייבוש שהמיקרו גוזר. כאלה הם למשל קלחי תירס, שהלחות תמנע משיניהם הטעימות להתייבש ולהצטפד; נקניקיות, שבזכות הנייר הלח לא יתייבשו מבחוץ בעוד שבפנים יישארו צוננות; וכמובן אורז, שנוטה להתייבש מאוד עם הזמן (אבל אורז הכי כדאי לחמם בכלל עם קוביית קרח בפנים, ידעתם את זה?).