באוכל, כמו בהרבה דברים בעולם, הכל עניין של תרבות. מה שיצחיק את הצרפתי, למשל, יכול להרוג אנגלי – ואם לא להרוג, לפחות לגרום לו תחושת גועל בלתי נסבלת. והכוונה היא כמובן לבשר סוס. האמת היא שבעניין הספציפי הזה אני עם האנגלים – אני אוהבת סוסים ומשוכנעת שסופם לא צריך להיות בצלחת שלי, וכל אנגלי נורמלי חושב כמוני. בגלל הקשר המיוחד שיש לעם הבריטי עם סוסים, לא תמצאו בממלכה אף קצבייה שמוכרת בשר סוס. גם הצרפתים אוהבים סוסים – הספורט הפופולרי במדינה הוא רכיבה על סוסים – ובכל זאת, משום מה מחשבה על סטייק סוס לא מפעילה אצל הצרפתי רפלקס הקאה. אז בעקבות פרשת בשר הסוסים באנגליה, התחלתי להסתכל מסביב וגיליתי שהצרפתים הם לא היחידים שדוגלים באכילת דברים מוזרים. תקראו עד הסוף, והמנה המסורתית של רגלי צפרדעים תיראה לכם פתאום כמו מאכל שגרתי לגמרי.
אירופה: שתן כריש וגבינת תולעים
אין דרך קלה להגיד את זה: השוויצרים אוכלים חתולים וכלבים. אין בשום מקום סטטיסטיקות מדויקות על מספר החתולים והכלבים הנאכלים מדי שנה, אבל לפי המקומיים "בשר זה בשר", והם לא עושים מזה עניין, כי "אין בזה שום דבר מוזר". את השחיטה הם מבצעים בעצמם כי אין בתי מטבחיים שמתעסקים בסוגים כאלו של חיות, וכפי שאפשר להבין, התופעה מתרחשת בעיקר באזורים הכפריים של המדינה. הזן האהוב ביותר על השוויצרים הוא גזע קרוב משפחה של רוטווילר.
אבל אלופי המוזרויות בתחום האוכל הם האיסלנדים. ברשימת הקניות של הוויקינג המקומי אפשר למצוא דם, אשכים של כבש, שתן כריש או ראש כבש מבושל. הכל הודות להרי הגעש הרבים באזור, שבאופן קבוע השמידו את התוצרת החקלאית של האי. כמאמר הפתגם הידוע, אם אין ירקות תאכלו אשכים.
האי סרדיניה מספר לנו מאכל דוחה לא פחות: גבינת הקזו היא גבינת פקורינו רקובה, שאפילו הצרפתים לא מסוגלים לאכול. שמה החלופי הוא "גבינת תולעים איטלקית", ובתוכה אפשר למצוא את תולעי זבוב הגינה. בקרב תושבי סרדיניה, אגב, הגבינה הזו נחשבת למעדן.
אסיה: גורי עכברים ודם ברווז
בקוריאה ובסין אפשר למצוא יין שעשוי – תחזיקו חזק – גורי עכברים. זו אינה מטאפורה, ואני לא ממליצה לחפש תמונות של זה בגוגל. מדובר ביין מריר, שטעמו מזכיר קצת בנזין והוא מופק באמצעות השריית גורי עכברים שזה עתה נולדו (בעודם בחיים) ביין אורז. המשקה המחריד אמור לרפא כל מחלה, ולפי המסורת מי ששותה ממנו צריך גם לאכול גור עכברים אחד.
ומכאן לוויינטנאם: מחפשים מתכון טוב למרק וייטנאמי? קצת דם של ברווז (אפשר גם כלב), נענע, כוסברה, בוטנים ורוטב דגים. מרתיחים ומבשלים כחצי שעה. מומלץ לאכול קר.
בביקור הבא שלכם בפיליפינים ובסין, היזהרו אם מציעים לכם מאכל בשם "בלוט". מדובר בביצה ששהתה במקום חמים עד שאפרוח התחיל להתפתח בתוכה, בושלה במים ונאכלה ללא רחמים. לא סתם בלוט הוא אחד מהמרכיבים הפופולריים ביותר באתגרי חסינות של "הישרדות" ארה"ב.
מאפריקה ועד אמריקה: עזבו, זה דוחה מדי
אז מסתבר שגם באזור שלנו המצב לא טוב בהרבה: באפריקה הצפונית ג'וקים מטוגנים נחשבים לתרופה נגד לחץ דם; בעיראק ראש כבש הוא מאכל חג נחשק ואני פשוט מתביישת לספר לכם איזה איבר של חזיר אוכלים בנמיביה, שרוף על האש כמו מרשמלו.
ומה באמריקה? הייתם רוצים לחשוב שבגלל הקרבה לארצות הברית, גם באמריקה המרכזית אוהבים המבורגר. אז ממש לא – אם הילד שלכם הזמין במקרה חבר מפרו, רק היזהרו ששרקן המחמד שלכם לא יגמור בצלחת.