אחת העובדות החשובות להן נחשף כל עורך חדשות מתחיל היא גם אחת העגומות שבהן, אבל אין נכונה ממנה: חדשות טובות לא מעניינות אף אחד. פשוט כך. הכותרת "פרץ שלום" מרגשת פחות מאשר "פרצה מלחמה", והידיעה "החברה של ענבל אור הולכת לפירוק" תמשוך הרבה פחות קוראים מ"החברה של ענבל אור הציגה מאזן חיובי ברבעון האחרון". לכן, החלטנו שכדאי לרקוד קצת לצליליו של חליל האסונות.
אומרים שהכלכלה הישראלית איתנה ויציבה, ולראיה גלי ההדף של המשברים הכלכליים שפקדו את העולם מ-2008 ואילך לא ממש השפיעו על המשק הכחול לבן. זה אולי נכון, אבל זו לא תעודת ביטוח. גם נהג זהיר יכול להיפגע בתאונת דרכים.
"יש אמונה שמשברים פיננסיים קורים לאנשים אחרים, בזמנים אחרים ובמדינות אחרות. משברים לא יתרחשו אצלנו, אנחנו פועלים טוב יותר ולמדנו מטעויות העבר. השגשוג אצלנו, שלא כמו שגשוג שנגמר בקטסטרופה, נשען על יסודות חזקים". את המילים האלו כותבת הכלכלנית כרמן ריינהרט, מי שעמדה בראש קרן המטבע העולמית, ברב המכר שכתבה ביחד עם הכלכלן קנת רוגוף "הפעם זה שונה". הספר, שבאופן מפתיע צבר אהדה גם בקרב לא-כלכלנים, חקר משברים כלכליים רבי עוצמה שהתרחשו ב-66 מדינות, ומבליט שורה תחתונה חד משמעית: זה קורה לכולם, זה יכול לקרות בפתאומיות, ולוקח הרבה זמן לצאת מזה. כמו תאונת דרכים.
עוד ב-mako כסף:
- השטר ששווה 500 מיליארד
- הקורבן הבא של דור ה-Y: ויקטוריה'ס סיקרט
- כך תרוויחו הכי הרבה מתווי הקנייה שלכם
לא שחסרים לישראל משברים פיננסיים בהיסטוריה הקצרה שלה. ב-1951 הוחלפה הלירה הארץ הישראלית בלירה הישראלית, ונקבע לה ערך גבוה מדי (שווה ללירה שטרלינג בריטית) שכמעט ריסק את המשק, אפילו בתקופת הצנע. ב-1966 ידענו כאן מיתון חסר תקדים, שבשילוב עם הפסקת כספי השילומים מגרמניה יצרו ענן שחור וכבד על עתידה הכלכלי של המדינה. ב-1983 הולאמו כאן כל הבנקים הגדולים, במה שקרוי "משבר המניות הגדול", ועל האינפלציה המטורפת שהשתוללה בארץ כמה שנים אחרי אין ממש צורך להרחיב. יש שיאמרו שאת תוצאותיה אנחנו רואים עד היום.
אז מה יקרה אם לרשימה הזו יתווסף עוד אירוע דרמטי, מכונן, הרה אסון וגורל? לפעמים זה נשמע כל כך מופרך, ולכן גם כל כך מציאותי. בשיתוף עם מומחים לכלכלה קיבצנו לכם כמה תרחישים אפשריים ביותר וגם כמה "ברבורים שחורים" (כך מכנים העתידנים תרחישים בלתי סבירים בעליל). הכל הערכות כמובן, הנבואים ניתנה לשוטים וכו', ולכן – החזיקו חזק ושמרו על הכיסים שלכם.
הנפט נגמר
נתחיל דווקא עם תסריט שאינו מופרך כל כך. מומחי נפט מעריכים שבעוד 40-50 שנה ייגמר הנפט בעולם ונעבור לעידן אנרגטי אחר. אם זה יקרה בקצב הזה, יש מספיק זמן להיערך ולתכנן מקורות אנרגיה חלופיים. מצד שני, עוד כמה סכסוכים במזרח התיכון והעולם יכול למצוא את עצמו נטול נפט מהר מהצפוי. התרחיש הזה הוא מכה עבור רבים - משליטי מעצמות הנפט של חצי האי ערב, ועד השכבות החלשות של האוכלוסייה בישראל.
מעבר לכל, היעלמות פתאומית של הנפט מהעולם היא צרה בעיקר בתחום התחבורה. כיום, כמעט אף משאב חיוני לא מיוצר מנפט. חשמל, חימום, תעשייה - כולם נטולי נפט. לעומת זאת, תעשיית כלי הרכב צורכת כשני שלישים מתצרוכת הנפט העולמית. מכאן המשוואה פשוטה: אין נפט – אין איך להגיע ממקום למקום. מלבד אולי סוסים וגמלים, ואולי גם כמה כלים חשמליים.
במובן המקומי, הדבר הזה אומר האטה מאסיבית של המשק – באופן המילולי ביותר: אנחנו נוהגים להתעצבן על כמות המשאיות בימי ראשון על הכבישים, אבל כשהן ייעלמו, ייפסק שינוע הסחורות ברחבי הארץ, והפגיעה הראשונה תורגש דווקא בכיס שלכם. רשתות מזון יחזיקו מלאי קטן במיוחד של מוצרי מזון הכרחיים, שמחירם ירקיע שחקים, והחקלאים ייאלצו להשמיד סחורה. האוכלוסיות החלשות יחטפו מכה נוספת: מי שיכול לרוב לבצע את עבודתו מהבית הם בעלי השכלה גבוהה ומקצועות חופשיים, ואילו עובדי הכפיים גרים לרוב רחוק מאזורי התעשייה בהם הם עובדים. האבטלה תגיע לאחוזים דו ספרתיים, ומי שיש לו כלי רכב חשמלי יוכל למכור אותו בשווי של אלפי אחוזים מערכו הנוכחי.
מטבע הדברים, הכלכלה הישראלית תתקשה לתפקד כך. בין השאר כי רוב עובדי בנק ישראל מתגוררים במרכז ולא יהיו מרוצים מהרעיון של לדווש לבנק ישראל שבירושלים על אופניים. בניית תחנות כוח שעובדות על אנרגיות חלופיות תהפוך למשימה לאומית, שתדרוש מיליארדים רבים – מה שככל הנראה יצריך מבנק ישראל מהלך דרמטי: למכור את רזרבות מטבע החוץ שלו, ולהעביר את הסכומים שמתקבלים מהמכירה לממשלה כדי לממן את בניית תחנות הכוח האלו – מדובר, נכון למרץ 2016, בסכום של 94 מיליארד דולר.
ואף מילה על התרחיש שעוסק במלחמה הכלל אזורית שעלולה לפרוץ.
העולם מכריז חרם כלכלי על ישראל
על פניו, התרחיש הזה לא עד כדי כך קלוש. מבלי להיכנס לדיון פוליטי, ישנם לא מעט גורמים בעלי כוח כלכלי ופוליטי שמעוניינים בחרם על ישראל. ארגון בי.די.אס, למשל. המשך היעדר אופק מדיני עם הפלסטינים מסוגל להחריף את המחאה העולמית כנגד ישראל בעולם, ולתת לארגונים אנטי ישראליים אפשרויות גדולות מבעבר לפעול כלכלית נגד ישראל.
מכירת מניות הוא אחד מהכלים האלה. שימוש במכירת מניות ככלי להפעלת לחץ כלכלי על חברות החל בשנות ה-60 כאשר סטודנטים אמריקאים שהשתייכו לתנועת האנטי-אפרטהייד החלו להפעיל לחץ על האוניברסיטאות והמכללות בהם למדו למכור מניות של חברות שפעלו בדרום אפריקה. המטרה הייתה לנסות לשים קץ למשטר האפרטהייד במדינה. למכירת המניות של חברות שפעלו בדרום אפריקה היו השלכות מרחיקות לכת על הכלכלה שלה – המטבע נחלש והאינפלציה השתוללה.
לחרם בינלאומי על ישראל עלולות להיות השלכות דומות. כיום פועלות בארה"ב למעלה מ-830 מוסדות להשכלה גבוהה ולרשותם כ-500 מיליארד דולר מכספי תורמים. כספי האוניברסיטאות והמכללות מושקעים בחברות רבות ברחבי העולם, ביניהן כמובן גם בישראל, ולכן הן נחשבות לגורמי השקעה משמעותיים. הן בעבר והן כיום סטודנטים ברחבי ארה"ב מפעילים לחץ על מסודות להשכלה גבוהה למכור מניות שנרכשו מחברות הנתפסות על ידם ככאלה הפועלות באופן שאינו מוסרי. בשנים האחרונות, ישראל עומדת ממש במרכז הבמה.
החלטה על הפסקת השקעות טוטאלית בישראל אמנם רחוקה יותר מבחינה ריאלית, אך הרבה יותר הרת אסון. המשמעות היא שכסף זר יפסיק להיכנס למדינה, וייאלץ את המשק הישראלי להפוך בעל כוחו לאוטרקי, כזה שמסתדר בכוחות עצמו. הראשון להיפגע יהיה השקל הישראלי, שייחלש משמעותית כתוצאה מירידה בביקוש אליו בחו"ל. לכן, הייבוא יהפוך יקר יותר והייצוא משתלם פחות. מוצרים שלא מיוצרים לרוב בישראל, כמו מחשבים ניידים, יהיו לוקסוס בסדר גודל של חופשה במלדיביים. חברות שמתבססות על ייבוא וייצוא של סחורה מחו"ל, נאמר "צים", יהיו בסכנת התמוטטות. חברות שמתבססות על ידע ומחקר כמו טבע, צ'ק פוינט ואמדוקס עשויות להיבלע בתוך חברות זרות או להעביר את פעילותן הכלכלית מחוץ לתחומי ישראל. הרווחים הגדולים שהמדינה עושה מרווחי מס החברות יקטנו משמעותית.
במצב שכזה אנחנו עלולים גם לחזות באינפלציה תלת ספרתית, כזו שתגרום לזו של שנות ה-80 להיראות כמו טיול בפארק. ההיצע הדל ממילא והחשש שהעתיד יהפוך שחור יותר יגביר את הביקושים, וייצור יחס היצע-ביקוש לא פורפורציונלי, מה שיעלה את המחירים באופן קיצוני. כיכר לחם פשוטה עלולה לעלות 30 שקלים. סביר להניח שאפילו רשת קופיקס לא תצליח להמשיך ולתחזק תפריט על טהרת חמשת השקלים.
בעקבות הירידה הדרסטית בהכנסות המדינה, תקציבי המשרדים החברתיים יותר – הבריאות, הרווחה, החינוך – יהיו הראשונים להיפגע. תהליך ההפרטה הכפויה שעובר על שירותי הרווחה יושלם סופית, וכסף פרטי יממן את משכורתם של העובדים הסוציאליים. בתחום החינוך, בתי הספר יאלצו להאיץ את מגמת שיתוף הפעולה עם גורמים עסקיים, ופרסומות יתפסו חלק ניכר משטח בית הספר. בתחום הבריאות – בתי החולים הציבוריים שבסכנת קריסה – הדסה למשל – יקרסו. דווקא שירותי הבריאות הפרטיים, כמו אסותא, ימשכו אליהם את בעלי היכולת הכלכלית וימשיכו לשגשג.
התל"ג הישראלי הוא הנפגע הבא. מהו התל"ג? מדובר בחישוב של ערך סך כל הסחורות המיוצרות במשק הלאומי, כשגודלו מעיד על חוסנה הכלכלי של המדינה ורמת החיים בה – ומושפע מרמת הצריכה וגודל האוכולוסיה. בישראל של החרם הכלכלי הגדול, כולם יצרכו פחות, גם העשירים וגם העניים. אם בעל משכורת של 15 אלף שקל קונה לילדיו טיטולים פרימיום, הוא יאלץ לקנות את הדגם הזול יותר, ואם עובד שמשתכר 5,000 שקלים בחודש קונה שני קילו עגבניות בשבוע, הוא יסתפק בכמה בודדות בלבד.
ירידה המונית מהארץ
תרחיש האימה הקודם מסוגל בהחלט להוביל לתרחיש האימה הזה. אם כי לא רק משבר כלכלי פתאומי עשוי לגרום לירידה המונית מהארץ. נסיגה מתמשכת ברמת החיים, שחיקה של מעמד הביניים, מצב ביטחוני רעוע ושינוי במדיניות ההגירה בחו"ל עשויים ליצור גל ירידה המוני שכזה. התרחיש הזה, בו בין מיליון לשני מיליון אזרחים אורזים מזוודות וטסים בכיוון אחד עדיין חסר תקדים בישראל. עם זאת, בהיסטוריה העולמית התרחשה מספר פעמים, כמו למשל ב-1947 כש-14 מיליון הודים ופקיסטנים החליפו מדינות לאחר העצמאות שקיבלו שתיהן, או ממש כמו שקורה עכשיו בסוריה בעקבות מלחמת האזרחים.
בסופו של דבר, בגלל העלות הכלכלית שלה ועקב הצורך ביכולת להיקלט במדינה זרה, ירידה מהארץ היא בעיקר נחלתן של אוכלוסיות מבוססות, שיכולות להרשות לעצמן אותה. יוצאי הדופן הם עולים שאינם מצליחים להיקלט במדינה וחוזרים לארץ מולדתם. לכן, ירידה המונית תגרום לפגיעה אנושה במה שנהוג לקרוא ה"הון האנושי" של ישראל. בעלי מקצועות חופשיים: מהנדסים, רופאים, אנשי היי-טק, יזמים, אקדמאים – אלו שיכולים למצוא עבודה גם במדינה זרה – יעזבו בכמויות את המדינה. היום אין לכם בעיה למצוא רופא שיניים במהירות? מכללה שקל להתקבל אליה? מפתחי אפליקציות שיגשימו את הרעיון שלכם? לאחר גל הירידה הדברים האלו יעשו כמעט בלתי אפשריים.
את האנשים האלו ייאלצו להחליף "שכירי חרב" ממדינות אחרות. לפעמים הם לא פחות מוכשרים, אך פער התרבות והשפה עלולים להיות מכשול. כיום למשל, בשל מחסור בכוח אדם ממלאים רופאים זרים תקנים רבים של רופאים מרדימים בבתי חולים. לעתים הידע שלהם באנגלית לוקה בחסר, מה שיכול בטעות להפוך למשל הרדמה מלאה לחלקית. אי ההבנות הללו בתחום קבלת השירותים הבסיסיים יהיה חלק מהיומיום הישראלי החדש, שיהיה גדוש במנות תסכול רבות.
בעקבות כך, האופי היזמי של ישראל יאבד מערכו. לא נשמע בחדשות על פיתוחים פורצי דרך כחול לבן בתחום הרפואה, ולא נראה זוכי פרס נובל ישראלים (היהודים כמובן, ימשיכו לזכות). אך יותר מכך: אנשי "הצווארון הלבן", אלו שמרוויחים בין 10,000 ל-30,000 שקל בחודש, לוקחים חלק גדול מאוד בנטל המסים בישראל. עזיבה של אוכלוסייה כזו תפחית משמעותית את תקציב המדינה ויכולתה להשקיע בתשתיות ובשירותים שניתנים לאזרח.
איך זה יראה במספרים? ההוצאה הכספית הממוצעת לחודש במשפחה ממוצעת בישראל היא כ-20,000 שקל. מאחר ומשפחה ממוצעות בישראל מורכבת מארבעה נפשות, ירידה של מיליון תושבים מהארץ תעלה למשק סכום דמיוני שיסתכם בכ-5 מיליארד שקל לחודש, ובסכום בלתי נתפס שיסתכם בכ-60 מיליארד שקל בשנה. במידה וירדו שני מיליון ישראלים מהארץ, הסכום יכפיל את עצמו ויסתכם בסכום דמיוני אף יותר של 10 מיליארד שקל בחודש ובסכום אסטרונומי של 120 מיליארד שקל בשנה.
כתוצאה בלתי נמנעת, המשק יתכווץ, ההכנסות לקופת המדינה ירדו באופן ניכר. המדינה תצטרך לעלות מיסים ישירים ועקיפים. כל תכניות מסוגן של "מע"מ אפס" ו-"מחיר למשתכן" שנועדו להקל על האזרח מן השורה וצצות כיום כפטריות לאחר הגשם, ייגנזו. עליית המיסים תוביל לצמצום משמעותי בצריכה, ולפיטורים המונים במגזר הציבורי, וזה אומר, בין השאר, שללכת למשרד הפנים כדי להוציא תעודת זהות תהיה משימה שגם נזירים בודהיסטים יתקשו בה.
כולם מושכים את הכסף מהבנק בבת אחת
התרחיש הקלאסי לכלכלן המתחיל ואימת כל הבנקים. נסביר ממש בקצרה: הבנקים מייצרים כסף יש מאין. כשפלוני מפקיד 100 שקל בבנק, הבנק משתמש בכסף הזה כדי להלוות לאלמוני, והוא מתבסס על כך שפלוני לא הולך למשוך את כספו בקרוב. וזו הערכה מבוססת – למה שאנשים יתחילו לחפור בבלטות ובמזרונים וימשכו את כסף שלהם? בגלל שהם לא עושים זאת, הבנקים סוחרים בכסף הזה – ויוצרים כסף "דמיוני" שהופך לאמיתי. מדובר למעשה, בבועה, שתתפוצץ במקרה שכל לקוחות הבנקים יחליטו שהם רוצים את הכסף שלהם אצלם.
בקפריסין של 2013 התרחיש הזה כמעט יצא אל הפועל. משבר כלכלי חריף שפקד את המדינה הוביל המוני אזרחים מבוהלים לבנק כדי למשוך את כספם. הבנקים, בידיעה שמשיכה המונית שכזו תוביל לקריסתם הבלתי נמנעת, פשוט סגרו את שעריהם, ונפתחו רק לאחר מספר שבועות לזמן קצוב, כשהמשיכה המקסימלית שאופשרה הייתה על סך 100 יורו. תושבי יוון חוו את המצב הזה ב-2015.
מצב כזה של בהלה לחשבון הבנק יכול להתרחש כאן, למשל אם התרחיש הראשון שהצגנו כאן יתממש. חרם כלכלי שמוביל למיתון ואינפלציה יעיר את הלקוחות ויטיס אותם למשוך את כספם. הבנקים יתחילו למכור נכסים ששייכים לו כדי להתחיל ולשלם את החובות שלהם ללקוחות. ואנחנו לא מדברים כאן על נדל"ן ומכוניות פאר, הנכסים העיקריים של הבנקים הם הלוואות שהוא נותן לכם. הבעיה היא שהוא לא יכול לדרוש מכם להחזיר את הלוואה מיד. לכן הוא פונה לנכסים אחרים שיש לו, אגרות חוב למשל, והוא מוכר אותם בזול – מה שמוריד בהכרח את שוויו. מכאן, ללא התערבות ממשלתית, מדובר במסלול מהיר ובלתי נמנע לקריסה. לכן, הצעד הבא הוא הלאמה של הבנקים על ידי בנק ישראל בעקבות החלטה יזומה של הממשלה. כולם יהיו בנק לאומי אחד.
מכאן, גירעונות הבנקים הופכים להיות גירעונות המדינה. ולכן, האירוניה היא, שההפסדים הגדולים שנגרמו על ידי המשיכה ההמונית מאזרחים שחששו לכספם, יכוסו על ידי אותם אזרחים בדיוק, באמצעות העלאת מסים (כמו שאכן קרה בקפריסין ב-2013). בנוסף, מכיוון שבנק ישראל ידפיס הרבה יותר כסף ממה שהוא רגיל, יסתובב הרבה יותר כסף בכלכלה הישראלית, והאינפלציה תדפוק על הדלת, כמו גם היחלשות דרמטית של השקל. אפשרות אחרת, קודרת לא פחות, היא סגירת שערי הבנקים וחסימת האפשרות למשיכת כספים מעל לגבול מסוים. אם מהלך שכזה יבוצע באופן הדרגתי ומבוקר, הבנקים אמנם יינצלו, אבל מי שישלם את המחיר הוא שוב, אתם. הלוואות ועסקאות שנעשו דרך מוסדות פיננסים מוסדרים אולי יכולים לקבל הקלות, אבל חוב לשוק האפור או אפילו התשלום לשיפוצניק יהיו בגדר חלום בלתי מושג.
כך או כך, הצעד הבא הוא משבר אמון. הציבור, שמרגיש שגילה את הבלוף הגדול מאחורי הבנקים, לא ירוץ להשקיע את כספו בחזרה במוסדות האלו – ולכן מדובר במשבר שייקח הרבה זמן להתאושש ממנו. כדוגמה אפשר לקחת את יפן ו"העשור האבוד שלה": בועת נדל"ן ענקית שהתפוצצה ומוטטה את הבורסה החזקה של טוקיו יצרה משבר כלכלי מתמשך, אבל לא רק. החברה היפנית כולה שינתה את פניה, צריכת האלכוהול כמעט נעלמה, ומשפחות החלו לפתח הרגלי חסכון אובססיביים. בתצורות שונות של ההשלכות האלו נאלץ לחזות גם כאן.
מתקפת טילים הורגת אלפי אזרחים
סביר להניח שכמעט לכל ארגון גדול יש איזשהו תרחיש שמתייחס לאפוקליפסה הזו, שאנו מאוד רוצים להאמין שלא תקרה כאן לעולם. בוודאי ברגעים אלו יושב קצין שאסור לנו לדעת על קיומו בקריה ומחשב את מספרי ההרוגים. לצערנו, קשה להתעלם מכמות טילי הקרקע-קרקע העצומה של חיזבאללה ואיראן, ומאסטרטגית הלחימה של אויבי מדינת ישראל ששמה לה למטרה לפגוע קודם כל בעורף הישראלי.
למתקפה חסרת תקדים שכזו יש כמובן השלכות כלכליות. ראשית, כפי שכבר למדנו בעבר, כשהעורף מותקף המשק משותק. ימי עבודה מבוטלים, פעולות יצרניות נפסקות והנזק מתחיל להצטבר במיליארדים – וגם בעלייה ודאית של תקציב הביטחון על חשבון תקציבי משרדים אחרים. מיגון אזרחי ישראל גם הוא יכביד את הנטל הכלכלי, והפיצויים שהמדינה תצטרך לשלם לאזרחים שנפצעו או שקרוביהם נהרגו באמצעות קרנות יקשה על יציאה מהמיתון.
אם מתקפת הטילים תהיה ממושכת, יהפוך חשש גדול בקרב ההנהגה הישראלית למציאות – הפערים הכלכליים בין שכבות האוכלוסייה יהפכו לפער בין חיים למוות. "הפרטת הביטחון בעורף" היא מגמה שהחלו לשים לב אליה בעקבות מלחמת לבנון השנייה, לפיה בעלי יכולת כלכלית גבוהה מצליחים להתגונן טוב יותר בשעת חירום. היעדר תקציב מיגון גבוה דיו, שבהחלט יכול להיות אפשרי נוכח ההוצאות האדירות שתדרוש מתקפה כזו, יכול ליצור מצב בו אזרחים רבים חסרי יכולת מופקרים תחת האש – מקלטים שהכנתם לא יושלם בזמן ומערכות התרעה שייפרסו באופן חלקי בלבד אולי לא יגרמו לטילים להבחין בין דם לדם, אבל לכסף דווקא כן.
תעשיית הבשר קורסת
אם להשתמש בדימוי מעולם החי, ניצנים של התרחיש הזה כבר החלו לקרום עור וגידים. מאז הכרזת ארגון הבריאות העולמי על הבשר המעובד כגורם מסרטן כמו סיגריות, נחתכו הרווחים של חברות המזון והבשר. המגמה העולה והמתחזקת של הצמחונות והטבעונות מסמנת מפנה ביחסי הכוח של תחום המזון: בשר – אאוט, תחליפים מן הצומח – אין. וכמו כל מגמה בחיתוליה, איננו יודעים עדיין מה גודל השינוי שיתרחש בקרב הרגלי האכילה של האוכלוסייה, בעולם בכלל, ובישראל בפרט. ואולי בכלל אנחנו לפני גל הגירה המוני לארגנטינה?
כך או כך, סביר מאוד שעוד כמה הכרזות דרמטיות מגובות במחקרים, בשילוב עם קמפיינים מצד ארגוני בעלי חיים יביאו לעליה חדה ופתאומית בשיעור הצמחונים בישראל. תוסיפו לקדרה הזו גם איזה מגפה מסתורית בקרב פרות ארצנו, וקיבלתם תעשיית בשר בקריסה. איך זה ישפיע על הכלכלה הישראלית?
העובדה המשמחת, או המצערת, היא שדווקא לא מדובר במכה גדולה כל כך. הזעזוע העיקרי שייך קודם כל למגדלי הבקר ולמפעלים שקשורים אליהם. מדובר על אוכלוסייה שברובה גרה בקיבוצים ובמושבים בפריפריה, שקשורים באופן זה או אחר להתיישבות העובדת. על אף שחלק ניכר מהבשר בישראל מיובא ולא מיוצר כאן (אם היה כולו כחול לבן שטחי הגידול היו משתרעים על כשני שליש משטח מדינת ישראל), היצרנים והיבואנים יחטפו מכה כלכלית עצומה שתפסיק את פעילותם לחלוטין. קצת כמו מפעלי סיגריות ביום שיוחלט על הוצאת הסיגריות אל מחוץ לחוק. מפעל הקיבוצים סופג ככל הנראה את המכה שמכניסה אותו אחר כבוד להיסטוריה.
עקב כך, הממשלה תיאלץ לפצות אותם באמצעות הסדרים, ולכן הנטל ייפול שוב על משלם המסים. למשק, מדובר על מכה בסדר גודל של אחוז אחד מהתוצר. ובאשר לחברות מזון בגודל של תנובה, ובכן, הם יעשו את האדפטציה ויכנסו חזק לשוק תחליפי הבשר, בליווי קמפיינים "ירוקים". ממש כפי שעושה מקדונלדס.
בהכנת הכתבה סייע ד"ר ווילי אברהם מהמכללה האקדמית ספיר
יודעים מה הסיפור הבא שלנו? כתבו אלינו money@mako.co.il