משבר הקורונה הביא איתו מצוקה כלכלית לתושבים רבים במדינת ישראל, כאשר הסובלים העיקריים מבחינה כלכלית הם העצמאים. ערוצי הטלוויזיה ומהדורות החדשות מלאות בפרשנים, כתבים כלכליים ופוליטיקאים שמסבירים לנו שוב ושוב כי הממשלה עושה צעדים מרחיקי לכת בהטבות שהיא מעניקה לעצמאים, כדי שאלו יוכלו לצלוח את המשבר. אך זהו בלוף גדול, שאין בו סיוע אמיתי למשבר הקשה של העסקים הקטנים והבינוניים.
נתחיל מדחיית תשלומי המיסים - כשמה כן היא, דחייה בלבד. הרי עם סיום ימי הקורונה יצטרכו בעלי העסקים לשלם את המיסים שנדחו, ובנוסף אליהם גם את המיסים השוטפים. כלומר, הם תמיד יהיו בחוסר של סכום המס שהיו אמורים לשלם ונדחה, כיוון שבעת המשבר צרכו את ההכנסה כולה, גם את החלק שהיה אמור להיות מיועד למיסים. הסיבה לכך היא שהן את הוצאות המחיה השוטפות - כלכלה ואחזקת הבית הפרטי - והן את ההוצאות הקבועות של העסקים עצמם - דמי שכירות, משכנתא, הלוואות, ביטוחים וכו' - צריך לשלם. מכאן, שגם כאשר המשבר יחלוף ובעלי העסקים יפתחו את החנויות והמשרדים, וישובו להניב הכנסות, הם יוכלו לשלם רק על ההכנסות החדשות. העזרה האמיתית יכולה להיות ביטול או הפחתה של תשלומי המס ולא רק דחייתם, תשלום לבעלי העסקים תחליף הכנסה ראוי שיפצה על אובדן ההכנסה הממשי או דמי אבטלה.
נמשיך עם קשיחות הקריטריונים - הסכום המוצע כיום, על פי הפרסומים, הוא סך זעום של 6,000 שקלים. מעבר להיותו טיפה בים, הוא אמור להיות משולם רק לאחר שבעל העסק יוכיח שהוא עומד בקריטריונים שונים, בהם מחזור של עד 300,000 שקלים בשנה. מחזור, ולא רווח. לא ברורה הרלוונטיות, שהרי העצמאים אינם מתקיימים מהמחזור אלא מהרווח. לדוגמא, אדם שעוסק במכירת ציוד הנדסי, מכני או כל דבר אחר, ייתכן שרכש לאורך השנה ציוד בשווי מיליון שקלים, ומכר אותו ברווח צנוע של 20%. אדם זה אינו עומד בקריטריונים, שכן "המחזור" שלו הוא הרבה מעבר ל-300,000 שקלים. הקריטריון הזה בעייתי ואינו מסייע באמת לאיתור העסקים שזקוקים לסיוע.
בקרוב אמורה להתחיל ה"פעימה השנייה" - מדובר במענק שאמור להגיע עד לסך של 10,500 שקלים - גבוה מקודמו. אך מאיתנו ש"עומדים בקריטריונים", כאשר אחד מהם הוא פגיעה בפעילות העסקית בשיעור של 25%, קריטריון זה, כמו קודמו, בעייתי, מכיוון שחלק מהעצמיים גובים בחודשי הקורונה כספים על פעילות עסקית שהתרחשה לפני הקורונה. עסקאות שנעשו בעבר מגיעות לגיבוש וגבייה כיום, לכן לכאורה, העסקים לא עומדים בקריטריון. הירידה בפעילות העסקית תתרחש דווקא בחודשים הבאים, שכן בחודשי הקורונה לא התקיימו פגישות, לא נחתמו הסכמים חדשים ולא בוצעו עסקאות עתידיות שהיו אמורות להוות את הפעילות העסקית של חודשי הקיץ.
הירידה בפעילות העסקית תתרחש דווקא בחודשים הבאים, שכן בחודשי הקורונה לא התקיימו פגישות, לא נחתמו הסכמים ולא בוצעו עסקאות שהיו אמורות להוות את הפעילות העסקית של חודשי הקיץ
נתעמק גם בהלוואות בערבות המדינה. מעבר לכך שנדרש הון עצמי של 10% מגובה ההלוואה, שכעת אין למרבית בעלי העסקים העצמאיים המתקיימים על אדי חסכונותיהם, הרי שגם הלוואות צריך להחזיר. מובן מה הסיבה שהמדינה מושכת לכיוון של הלוואות, ולא לכיוון של סיוע ממשי תוך הכנסת יד לכיס והעברת מענקים לעצמאים, אך בסופו של יום דבר זה יהיה בעוכריה. לדוגמא, עסק קטן כמו חנות לציוד משרדי, חנות פרחים, או בוטיק בגדים שכונתי, מעסיק כיום מספר מצומצם של עובדים. אי העברת סיוע ממשלתי ראוי ודחוף משמעו קריסת העסקים, כך שלא יוכלו לשוב ולתפקד גם לאחר המשבר. מהלך זה יטיל נטל כבד מאוד על הקופה הציבורית בדמות תביעות רבות לדמי אבטלה, ששיעורן עולה עשרות מונים על המענק שניתן כבר עכשיו להעביר לאותם העסקים, בכדי שיוכלו לשרוד את המשבר ולשוב להעסיק את העובדים. כמו כן, חלק מן העובדים, במיוחד המבוגרים שבהם, לא יצליחו להשתלב במעגל העבודה גם לאחר תקופת דמי האבטלה.
לכן, אנו קוראות לממשלה להכין, לקיים ולממש מיידית תוכנית אמיתית שתמנע את קריסת בעלי העסקים הקטנים. הם לא צריכים לעשות זאת מתוך אמפתיה למצבם, אלא מתוך דאגה לקופה הציבורית כולה. זה הפיתרון היחיד, הראוי והנכון, למצב המורכב והמאתגר שנקלענו אליו.
הכותבות: עורכות הדין מירב וולינץ וסיגל אלבז-לביא, בעלות משרד עצמאי לדיני ביטוח ונזיקין