אין איך לייפות את זה. הפגנת העצמאים מחמישי האחרון נכשלה. הרי לא באו אליה אנשים. הסיקור התקשורתי לעומת זאת היה מצוין והנושא עלה שוב לכותרות. אחד הדברים שציינו בכלי התקשורת הוא שהעצמאים עייפים. זה נכון. אחרי כל כך הרבה חודשים שחלקנו עובדים, חלקנו לא, כאשר העתיד לוט בערפל, כאשר אנחנו לא יודעים מה יהיה עם ילדינו ועם העסק – אנחנו עייפים.
ממה שעוד קראתי בכלי התקשורת שסיקרו את הנושא עולה כי עצמאים רבים שלא הגיעו אליה חשים מיואשים, והם לא מאמינים שהפגנות ישיאו תוצאה. אלה שכבר מוכנים לצאת, אמרו שיעדיפו ללכת להפגנה עם מסר ברור וחד, ולא מסר דיפלומטי ומנומס. ולכן, הגיע הזמן להפסיק עם השיח המנומס המתנצל שמבקש סיוע. מגיע לנו כי שילמנו ביטוח לאומי. כי אנחנו משלמים מסים. כי בזכותנו הכלכלה של מדינת ישראל צועדת קדימה. ללא המסים שלנו המדינה היתה צועדת אחורה בצורה דרמטית.
לכן, למרות הפערים השונים בין כל עצמאי לעצמאי עלינו, בכל זאת, לפעול להקמת מפלגה סקטוריאלית משלנו. לא מפלגה של ימין או שמאל, השיח הזה לא רלוונטי כאשר משפחות שלמות לא יכולות להעמיד ארוחה נאותה על השולחן. כאשר חנויות עומדות להשכרה ואין להם ביקוש. למי אכפת מה עמדת היועץ המשפטי לממשלה? במה זה תורם לאותו מובטל שכבר חצי שנה בבית? במה זה יסייע לילדי כיה א' שלא לומדים? למי אכפת מה הח"כים הערבים אמרו? הם זה ישנה את המצב? מספיק כבר לפזר מסכי עשן מהמציאות ולהתחיל לטפל בנו.
אכפת לנו שידאגו לנו, וזה לא קורה.
לכן, לכשתקום מפלגת עצמאים וזה קורה, יש ניסיונות משמעותיים לקדם את הנושא על נציגי אותה מפלגה לפגוש את נציגי המפלגות החרדיות וללמוד מהם כיצד עושים זאת נכון. כיצד משיגים תקציבים עבור קהלם? כיצד שומרים עליהם? כיצד, באופן כללי, דואגים לקהל שנותן בך את אמונו.
אין מה לעשות, מפלגות סקטוריאליות דואגות לקהל שלהן. העצמאים הם קהל. יש להם צרכים משלהם ומדובר בעוולות שלא טופלו עשרות שנים. הגיע הזמן לתקן את זה. כעת זה הזמן.
לצערי, כל המפלגות שמתיימרות לייצג את אותו מעמד עצמאים שהוא עצום בגודלו, לא עושות זאת. יתר על כן, זה אפילו לא על סדר יומם. תסלחו לי אבל להעלות הצעת חוק על דמי אבטלה ולראות כיצד היא נופלת זה שטויות. זה טיפה בים. יש עוד המון מה לעשות.
אך הדבר הראשון, לפני הכל, הוא לשים עצמאים בעמדות המפתח כדי שידאגו לסקטור שלהם.
רוני הרש, הוא יועץ תקשורת ובעלים של "הרש תקשורת ואסטרטגיה"